רון קובי: "תגיעו לטבריה עוד שלושה חודשים, ולא תזהו אותה"

קובי (47) הוא טיפוס. פגשנו אותו בדירתו כמה שבועות לפני שטבריה יצאה להצביע והעניקה לו 45.3% מקולותיה, ושעות ספורות אחרי שעזבנו את לשכתו של ראש העיר היוצא, יוסי בן דוד. בעוד שבן דוד, שנתמך על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציג בפנינו שרטוטים ותוכניות כשהוא מוקף ביועצים, הכין לנו קובי אספרסו ולימד אותנו פרק בפוליטיקה חדשה. “תגיד את האמת”, שאל אחרי ההכתרה. “כשישבת אצלי בבית, בחמש הדקות הראשונות, לא הסתכלת עלי ואמרת ‘מה הוא מחרטט לנו?”.

“אנשים לא הבינו איך עבדנו: בלי שלטים, בלי רעש וצלצולים. אתן לך את הסיפור הטוב ביותר - ביום הבחירות, בכל קלפי נבנו גזיבואים, נתלו תמונות של מועמדים, היו מעודדים, מערכות הגברה. לרון קובי לא היה בן אדם אחד. מה כן היה? קומנדו בתוך הקלפיות. היו לי תותחים כמשקיפים ששמרו שלא יהיו תחמונים. עשינו עבודת שטח עם שלושה מטות, כשבמטה המרכזי עמד מרכז העצבים. הרבה מתושבי טבריה לא קיבלו הודעה לבוחר. אבל אתה יודע שרון קובי לא פראייר. פתחתי מוקד טלפוני. אחי, תקשיב טוב, 4,000 איש התקשרו, נתנו מספר תעודת זהות, קיבלו זיהוי קלפי ותדרוך”.

"מצד אחד מדובר בוואן מן שואו, מצד שני, אי אפשר לעשות את זה לבד. צריך צוות שידע לעמוד מאחוריך, ומדובר בעשרות אנשים, כולל צוותים שלא ידעו עליהם, צוותי צללים. תיעלנו את התקציבים, את התוכניות ואת דרכי הפעולה למקומות שהם ניו־אייג’, עידן חדש, שלא היה אף פעם”.

כפי שבטח כבר הבנתם, קובי שינה את כללי המשחק בטבריה ואולי במדינה כולה. כשיצאנו לסיור בעיר, הוא פגש במקרה את דודיק אזולאי, אחד המועמדים לתפקיד הבכיר, ורדף אחריו. “אתה ממשיך לתת בסתר?”, הקניט אותו. לציון פיניאן, מועמד אחר, הוא זרק: “אם תהיה נחמד, אני אצרף אותך אלי”.

אבל עיקר המאבק הושקע בעימות מול ראש העיר, בן דוד. הקרב על טבריה היה סביב החשש שהיא תמשיך להתחרד, ומהחשש היותר גדול שהיא תשקע בהזנחתה ותיעלם ממפת התיירות הישראלית.

 

עבור רבים, הדמות הצבעונית של קובי הייתה הצ’אנס האחרון, או כמו שאמר לפני הבחירות חיים כהן, שמסעדת ‘גלי גיל’ שעל הטיילת נמצאת בבעלות משפחתו מקום המדינה: “אני לא יודע מה היכולות של רון קובי, אבל צריך לבוא לפה משוגע שיעיר את טבריה. זו הזנחה פושעת. אני מטייל ביוון, מדינה פושטת רגל, אבל בטיילת יש צבע, ניקיון. תייר רואה מה שקורה כאן, מה הוא חושב עלינו? חיות ולא בני אדם”.

“קודם כל, המטרה היא לנקות את טבריה”, קובי מבטיח, “פחי זבל, סניטציה, ריסוסים. חייבים ניקיון רציני. העיר מטונפת”. מיכאל, בנו של קובי, צעק: “הטיילת הכי מלוכלכת”. קובי, שהיה מרוצה מהאישור, שאל: “שמעת? ואת זה הבן שלי אומר”.

“היינו צריכים להיות יותר אגרסיביים. תראה את שלושת שידורי הלייב, לפני סגירת הקלפיות. אז הייתי ממש אגרסיבי. הוצאתי אנשים בכוח להצביע. אתה לא מבין איזו המרצה, זה היה כמו מבצע צבאי”.

“אני הוגן עכשיו. אתן להם ללכת בכבוד. לא אבייש אותם. ראש העיר לא התקשר לאחל בהצלחה. הסגן שלו התקשר ולא עניתי”.

“עשו נגדי קמפיין נגטיבי, אנונימי, רק כדי להשחיר. משהו מטורף שאין לו אח ורע. כשמישהו מנהל נגדך קמפיין כזה, אין לך מילה טובה להגיד. אני אזהר בכבודו, שייקח את הדברים, יקפל את הבסטה וילך הביתה. לא צריך ממנו חפיפה ולא שום דבר. איך אומרים? ברוך שפטרנו מעונשו של זה”.

"אנחנו לא פוליטיקלי קורקט, אנחנו דיירקט־דיירקט. צעקנו 'המלך עירום' והבן אדם הלך בבושת פנים. זה לא היה ניצחון, זה היה נוק־אאוט”.

“יום העצמאות ממש. זה היה יום שחרור טבריה. תסתכל בשידורי הלייב ולא תאמין. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה ואני אחד שעבר הרבה חוויות בחיים. זה עלה על הכל”.

אחת הטענות נגד קובי היא שהוא אומנם יליד טבריה, אבל בחלק מזמנו הוא נמצא עד היום במרכז, שם התגורר בעבר ושם עדיין נמצאת משפחתו. הוא, כמובן, מיהר לדפדף את הסוגיה: “אני גר בטבריה”, הבהיר. “בתי האמצעית עוד מעט מסיימת תיכון בתל אביב. אתה לא יכול לעקור אותה. עכשיו זו הבעיה שלנו? אני גר בטבריה וישן בה כל יום. הילדים שלי באו אתמול לבחירות ועכשיו מחזירים אותם לתל אביב”.

“לא נראה לי שתהיה בעיה. בפעם הבאה זה יהיה ניצחון ברוב של 90%, אין לך מה לדאוג”.

“שמת לב שאני קוּל ולא כל כך התרגשתי. עכשיו הכל יותר פורמלי, רשמי, אבל רון נשאר רון”.

כעת קובי יוצא להגשים את המשימה הבאמת קשה - לקחת את טבריה המפוררת ולשקמה. כשהסתובבנו בעיר פגשנו אנשים שהתחננו לשינוי. בשיכון ד’ תפסה אותנו אושרה ברזילי, ששפכה את כל הצרות במכה. “אוי ואבוי לנו, אסון, זבל, טינופת, הרס, עכברים, חתולים, פינת ליטוף חינם יש פה. בתור צעירה, אני זוכרת שאנשים היו חוסכים כדי לבוא לכאן לחופשה. היום? הילדים חוסכים כדי לעזוב”, היא מתלוננת, “ראית את הלכלוך ליד הבית שלי? אני חולת ניקיון. לא לרוקן פחים? זו זכות היסוד של התושב. רון בן אדם חכם, חושב מחוץ לקופסה. אין יותר גאוני מזה. בחיים לא האמנתי שככה אהיה מעורבת פוליטית. הוא המושיע”.

כשהסתובבנו בעיר, לפני הבחירות, קובי הציג בפנינו כמה תוכניות שנשמעו קצת הזויות, בטח על רקע ההזנחה. “בחלק הצפוני הולך להיות פארק סקי מים בכבלים”, הפגיז, “סביב הפארק נבנה חוויה, קונספט והכל יעלה גרוש וחצי. כולה שלוש גלגלות וציוד שמגיע בקונטיינרים. עכשיו ראיתי רעיון מרשים בדאון טאון של לאס וגאס. בנו שם את הסטריפ הגדול עם בתי המלון, שרואים בסרטים ויש גם סטריפ ישן, שהפכו למרכז חיי הלילה. בנו קשת ארוכה, דמיין צינור ארוך מעל כמה רחובות, מוקף במסכי לד. שכשבנו זה עלה מיליונים, אבל היום הטכנולוגיה הזו זולה. מסכי לד, רמקולים מתחת ולאורך 425 מטרים אומגת ענק. אני עושה את זה כאן כמו גדול ויש תקציב. תראה לי ילד במדינה שלא ירצה לבוא לטבריה”.

כעת, כשהוא ישוב על כיסא הנהג, קובי יצטרך לספק קבלות. “תן לי שנתיים־שלוש”, ביקש אחרי הבחירה. “אתה תראה את השינוי בגדול כבר בקיץ הבא. שינוי אדיר, אדיר. אני בטוח”.

“הצחקת אותי, בתוך שלושה חודשים זה ייראה אחרת. התוכניות שלי לא גרנדיוזיות והן לא מגה־פרויקטים. הכל ניתן לביצוע. העיר תהיה מזמינה ונקייה ואתם תחזרו אליה. יש הרבה דברים, אבל הכי חשוב זה התכנון – 2040”.

“כן, אתה לא יכול לתכנן למחר, או לאתמול, אלא רק קדימה. אתה צריך תוכנית ארוכת טווח”.

קובי כבר בונה לא רק על הסביבה הקרובה, אלא מתכוון לגייס לצדו את כל הצפון. “כשאתה בא למקום כזה, אתה אף פעם לא יודע לאן אתה נכנס”, הוא מסביר, “המינימום זה להגיע לעשר שנים כדי לקחת את העיר ולהפוך אותה לכוכב מבריק, ובשביל זה צריך להשקיע ימים ולילות. אני מאמין שגם הממשלה תעזור. יש מסביבנו כוחות צעירים שנכנסו למשחק. אנחנו נעשה התאגדויות יפות ומעניינות. אנחנו נבנה פריפריה צפונית שהיא גם פריפריה פוליטית. למה שיש”ע, אזור גיאוגרפי רחב שאין בו הרבה אנשים, יקבל תקציבים ואנחנו לא? אנחנו היום גבול. היום סוריה זה טבריה. למה שלא נקבל מענקי איזון מיוחדים ויחס אחר, למה שהממשלה לא תעמיד את הצפון בראש סדר העדיפויות הלאומי?”.

לפני שהוא מגייס את הממשלה לצדו, קובי יצטרך להקים קואליציה בעירייה והוא מתכוון לעשות סדר בבניין. “עוד כמה ימים הכל יעמוד על הרגליים”, הוא משוכנע. “אני מסוגל להעביר את תקציב העיר בשבוע. אנחנו רצים, הכל בתנועה. מבינים איפה אנחנו נמצאים, מכירים את המערכת, את המשרדים, המנהלים. רוק-נרול".