בשבוע שעבר חשפנו טפח מהסיוט הביורוקרטי שעוברות מיליון וחצי המשפחות בישראל המטופלות בחולים וקשישים סיעודיים, סיוט שהרפורמה הרזה שמיישמת הממשלה החל מהחודש רחוקה מלפתור. התמקדנו במחסור החמור בכח אדם סיעודי בישראל, ישראלי וזר כאחד, ובבדידות של משפחות הקשישים מול חברות כח האדם הסיעודי שכלל שאינן מסוגלות לסייע להן במציאת פתרונות אפילו למטפלים מחליפים להוריהם במקרה של היעדרות עובד קבוע. הפעם אנחנו מבקשים להתמקד בצרה המתרגשת בכל רגע נתון על אלפי משפחות של קשישים סיעודיים – פוליסות הסיעוד קצרות המועד התקפות רק לחמש שנים ואלו פוליסות הביטוח הסיעודי הבסיסיות ביותר, בהסכמים בין קופות החולים השונות לחברות הביטוח שעובדות איתן, אשר מרבית אזרחי ישראל מבוטחי הסיעוד תלויים בהן לעת זקנה.
מה עושים כשהכסף נגמר?
ההנחה שחמש שנים של מימוש הפוליסה יספקו את המבוטח בשנותיו האחרונות, תקפה לתוחלת חיים קצרה שכבר מזמן אינה מאפיינת חולים וקשישים סיעודיים עם התארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה. גם השיפור בחלקה של המדינה במימון הסיעוד הביתי לא מדגדג, אפילו ברמת הזכאות הגבוהה ביותר, את ההוצאה הנדרשת למשפחה עבור מימון הטיפול בהורה הקשיש. הזכאות המקסימלית תעמוד בתוך שנתיים וחצי על גמלת סיעוד שוות ערך ל-5000 ₪ בחודש מהמדינה ואת היתרה להעסקת עובד סיעודי במשרה מלאה צריכות המשפחות להשלים – בדרך כלל תוספת של לפחות עוד 4000 ₪ בחודש רק עבור עלות העסקת המטפל (העלות האמיתית למשפחה יכולה להגיע גם לכפול מזה) וזה בדיוק הכסף שאמור להגיע מחברת הביטוח. מה עושים כשהכסף הזה נגמר?
ענת דקל, בת יחידת לאם חולת אלצהיימר בשלבים ראשונים, מסתכלת כבר בדאגה לעבר העתיד: "בעוד שלוש שנים תפקע הפוליסה של אמא וזה כסף שבלעדיו אמא פשוט תנמק בבית. הכסף הזה מאפשר לי לממן לה מוניות שיכולות לקחת אותה לפעילות מחוץ לבית ואלה ממש לא מותרות, זה חשוב בדיוק כמו טיפול תרופתי יקר שהיא תאלץ לוותר עליו ולהיות חשופה להידרדרות מהירה יותר של המחלה, שלא לדבר על העובדה שהיא תצטרך להצטמצם בצרכים הבסיסיים כמו חשמל, מים ומזון. האבסורד הוא שאני אהיה זאת שאצטרך לטפל בה ולוותר בעצמי על עבודה כי לא אוכל לממן טיפול ביתי בלי הביטוח וכך הממשלה דנה גם אותי וילדי קשישים אחרים למצוקה כלכלית כפולה. גם אותנו וגם את ההורים".
הצעת חוק חדשה של יו"ר שדולת הגמלאים ומוביל מאבק הסיעוד בכנסת, ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) שאנחנו מפרסמים כאן לראשונה, הונחה לאחרונה על שולחן הכנסת ואמורה להגיע בשבועיים הקרובים לדיון בוועדת השרים לחקיקה לאישור או דחייה של הממשלה והקואליציה. בהצעת החוק מבקש שמולי לתקן את חוק חוזה הביטוח מ-1980 בהוספת סעיף לפיו "בביטוח סיעוד למבוטח קופת חולים, יחויב המבטח בתגמולי ביטוח גם לאחר תום תקופת הביטוח, ובלבד שלא יחויב בסך הכל ביותר מסכום הביטוח", משמע לקבוע כי תשלומי הביטוח יימשכו עד לתקרת הסכום שנקבעה בפוליסה- גם אם נסתיימה תקופת הכיסוי. "פעמים רבות, משלמת חברת הביטוח רק חלק מסכום הפיצוי החודשי שנקבע בפוליסה, כך שבסיומה של התקופה סכום הפיצוי הכולל רחוק למדי מסכום הפיצוי המקסימלי הכולל שמתירה הפוליסה" אומר שמולי בהסבר להצעת החוק שלדבריו מהווה איזון בין האינטרס הכלכלי של הגוף המבטח ובין האינטרס של המבוטח שמשלם על פי רוב דמי ביטוח במשך שנים ארוכות.
"הצעת החוק הזו היא כמו בלון חמצן לקשישים הסיעודיים כי ברור שמרגע שללא הקצבה אין להם שום יכולת להחזיק מעמד לבד מול עלויות של עשרות אלפי שקלים" אומר ח"כ שמולי למעריב, "קופות החולים חייבות לעשות את הכל כדי לבוא לקראת המבוטחים שלהן ולאפשר להם מיצוי זכויות מקסימלי של פוליסת הסיעוד. עם התקדמות הרפואה ואפשרויות הטיפול, עולה בהתאמה גם תוחלת חייו של האדם הסיעודי, ויש להתאים גם את תנאי הפוליסה כך שישקפו מענה אמיתי ורחב יותר לחולה. במצב הנוכחי, חברות הביטוח דנות את המבוטח הסיעודי לתוחלת חיים של חמש שנים בלבד בידיעה שאם ישרוד מעבר לכך – לא יוכל להסתדר בכוחות עצמו מבחינה כלכלית".
ענת מוסיפה: "החיים שלי נפגעו ברגע שאמא חלתה אבל כשייגמר לה הכיסוי הביטוחי החיים שלי ושל עשרות אלפים כמוני פשוט נגמרים. הממשלה חייבת לתמוך בהצעת החוק של ח"כ שמולי ואני מקווה שמישהו שם יזכור שגם הוא יהיה זקן, גם אם ההכנסה שלו תהיה גבוהה מזו של הוריי. והיא נמוכה דווקא בגלל ששילמו כל חייהם מיסים וביטוחים. אני לא אדם שמתייאש מהר אבל המצב הזה מייאש מאד. מצב שבו הממשלה פשוט שוכחת את האנשים שהקימו את המדינה הזאת בשבילנו. לזקנים אין זמן להחלטות איטיות ואם אנחנו יכולים לאפשר להם איכות חיים מינימלית במעט הזמן שנותר להם, למה לא?"