"כל מה שיצרת ובראת עולה באש": עובדי קק"ל נאבקים בטרור בלוני התבערה

"כמעט חצות הליל. האוויר דחוס. ריחות שריפה חריפים מאוד... בלילה הזה ובלילות קודמים לו, קשה שלא להרגיש את ריחות העשן הסמיך בכל עוטף עזה, שרידיהם של שריפות רבות שנעשו ברוע לב ובלתי ניתן להבנה”. את הדברים הללו כתב תושב קיבוץ ארז בדף הפייסבוק שלו עוד בחודש יולי. כבר אז היו תושבי עוטף עזה נתונים תחת טרור העפיפונים ובלוני התבערה, שכילו דונם אחר דונם בחלקת האלוהים הקטנה שלהם והפכו את חייהם לגיהינום. "מי יכול לחיות חיים אמיתיים כשחוסר הוודאות והחרדה מלווים אותו במשך כל שעות היום?", שאלה לאחרונה תושבת עין השלושה ברשת החברתית. "מי יכול לחיות חיים אמיתיים כשבמשך כל שעות היום אנחנו נחנקים מעשן השריפות שכבר הפכו לחלק מהנוף שלנו?" 
 

באפריל האחרון החלו הפלסטינים מעבר לגדר לשלוח עפיפוני תבערה במהלך ההפגנות האלימות סמוך לגבול. מאז חודש מאי, החליפו בלוני ההליום את העפיפונים כאמצעי התבערה, והם נושאים איתם חומרי בעירה או חומרי נפץ, משוגרים אל על וגורמים לנזקים שרק הזמן יוכל לאמוד את היקפם. מרבית השריפות מתחילות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, כשהרוח משנה את כיוונה ונושבת ממערב, וכך עלו באש יער אחר יער: בארי, שוקדה, כיסופים, ועוד שדה חקלאי ועוד שמורת טבע. 
 

לפי דוח מסכם של קק"ל, ששטח יערותיה בעוטף עזה עומד על 21 אלף דונם, מאז שהחל טרור העפיפונים נגרמו יותר מ־1,200 שריפות ביערות שכילו כ־12 אלף דונם של חורש טבעי ויער נטוע אדם - כלומר, יותר ממחצית משטחי היערות נשרפו בחצי השנה האחרונה. 
 

"בשנה ממוצעת יש כמאה שריפות באזור הנגב המערבי שמתרחשות בעיקר מפסח ועד סוף נובמבר. יש לנו צוותים של תצפיתנים, צוותי כוננות ושלוש כבאיות", מספר דני בן דוד, מנהל אזור הנגב המערבי בקק"ל. "מתחילת אפריל ועד עכשיו אנחנו מטפלים במאות שריפות, כך ששיטת הפעלת הכוחות השתנתה. אם בשוטף העובדים שלנו מגיעים מדי בוקר ומבצעים משימות שונות וייעודיות, בחצי השנה האחרונה הזזנו כוחות ותגברנו את מערך הכיבוי, שבימים מסוימים פעל משמונה בבוקר ולא עצר עד קרוב לחצות הלילה". 
 

 מתורגלים באש שנשלחת ממערב, אנשי קק"ל בנו תוכנית עבודה שמסייעת להם לכבות את הדליקות במהירות גבוהה יותר. "בחצי השנה האחרונה היו לנו בממוצע בין 15 שריפות ביום הכי קל ועד 30 שריפות ביום הכי קיצוני. זה בא בגלים, ועם הזמן ידענו לזהות את הגלים ותגברנו כוחות בהתאם", אומר דניאל גיגי, מנהל מרחב דרום בקק"ל. "כל הגופים באזור התאחדו, ויחד בנינו מודל עבודה כדי לתפוס את השריפות כשהן עדיין קטנות. יש לנו מגדלי תצפית מאוישים שיכולים לזהות את הבלונים. בהתאם לנתונים על עוצמת הרוח ועל כיוונה, התצפיתנים יודעים איפה הבלונים ינחתו ומזניקים לשם את הכוחות. בין נחל עוז לכיסופים, על הציר המועד לפורענות, יש צוותים שמורכבים מנציגי קק"ל, כוחות צבא, מכבי אש, רשות הטבע והגנים, אחראי הביטחון ביישובים ומתנדבים, והם יכולים להיכנס לעבודה בטווח זמן קצר". 
 

"כל הגופים עובדים בצורה יפה מאוד ביחד", ממשיך בן דוד. "בכניסה לעוטף כל אחד השאיר את האגו שלו בחבית ויצא למשימות, וביציאה מהעוטף חזרנו לחבית, לקחנו את האגו ושבנו הביתה".

 

מרבית שטחי היער שנשרפו עד כה הם של עצי איקליפטוס, אורנים ושיטים, אשר ניטעו בשנות ה־60 של המאה הקודמת וטופחו במהלך השנים על ידי קק"ל מרחב דרום. חלקם אף ניטעו על ידי העובדים שנלחמים כיום בשריפות. "אין תחושה איומה יותר מלראות את מה שבראת ויצרת עולה באש", אומר גיגי. "הנזק הוא כמובן ישיר לצמחים, לבעלי החיים, וכמובן לתושבי האזור הסובלים מזיהום אוויר, הרס של מקומות תיירות ופנאי ואף סכנה לחיים". 
 

מדובר בפגיעה ארוכת טווח, כפי שמסביר בן דוד. "ההשלכות מבחינת התאוששות שונות בין שטח חקלאי, שמורת טבע ויער. אם שדה חיטה נשרף, 

החקלאי יזרע קאותו פעם נוספת. שמורת טבע גם תתחדש, אבל ליער ההתאוששות קשה יותר. יש פה עצים שלקח להם שנים ארוכות להגיע לגודל שלהם, חלקם נשרפו באופן מוחלט ואין סיכוי שיתחדשו, וחלקם יתחדשו, אבל לא מהצמרת אלא מהקרקע. אז אומנם נוכל לראות התחדשויות של המון ענפים של איקליפטוסים, שאחד מהם אמור להיות עץ גדול, אבל זה תהליך שייקח המון שנים. מעבר לעץ שנשרף ולדונם שעלה באש, יש השלכות רחבות גם על בעלי החיים והאקולוגיה של האזור". 
 

מאז שהחל טרור ההצתות מוצאים אנשי קק"ל בשטח פגרי בעלי חיים שלא יכלו לאש: צבים שרופים, קני ציפורים, לטאות, נחשים ודורבנים שהיער היה ביתם. "אין הרבה מה לעשות כדי לסייע להם, וייקח הרבה זמן עד שבעלי חיים חדשים יפקדו את האזור", נאנח בן דוד. "כרגע אנחנו עושים פעולות מניעה לשריפות הבאות שיגיעו כדי למזער את הנזק שיגיע כנראה גם בשנה הבאה, בהיכרותנו עם הנפשות הפועלות".
 

"בתוכנית העבודה ל־2019, הנחת המוצא היא שהפעולות האלה יימשכו", מודה גם גיגי. "בשטח אנחנו עושים פעילויות של יצירת קווי חיץ למניעת התפשטות האש, גיזום מוגבר של העצים והוצאת ענפים שעלולים לשמש חומר בעירה. בעוד כחודשיים נתחיל להכניס עדרים של כבשים שיאכלו את העשבייה שבדיוק צמחה, כי כשאותה עשבייה תצמח פרא ותתייבש, היא תהפוך לחומר דליק. אנחנו עושים פעולות של ריסוס והנגשת שבילים כדי שהרכבים של הכוחות יוכלו לעבור בהם. בנוסף, אנחנו מתגברים את הכוחות ובקרוב נחליף את הכבאיות בדגמים משודרגים יותר". 

 

"בימים אלו, שבהם תושבי עוטף עזה עומדים יומיום מול טרור העפיפונים ואיומים נוספים, קק״ל מחויבת עוד יותר לעשות ככל יכולתה על מנת לחזק את תושבי האזור", אומר דניאל עטר, יו"ר קק"ל. "דירקטוריון קק"ל כבר אישר תמיכה בסכום כולל של כ־66 מיליון שקלים בשנתיים הקרובות, וזאת מעבר לפעילות כוחות הכיבוי של קק״ל בחצי השנה האחרונה שמוכיחה שוב כי קק״ל היא זרוע הביצוע היעילה ביותר של הציונות״.
 

למרות הרצון לשוב לראות את הדרום השחור הופך לירוק שוב, קק"ל לא ממהרת לנטוע עצים חדשים, וזאת בכפוף לתורת ניהול היער שמבוססת על מחקרים שעסקו בתהליכי שיקום יערות לאחר שריפות, על המלצות ועדות שהוקמו בנושא ועל הניסיון המקצועי של יערני קק"ל. העיקרון המנחה בתורת ניהול היער הוא הישענות על תהליכי התחדשות טבעית. "תפיסות הפיתוח שלנו מתאימות לאזור המזרח התיכון, עם כל המאפיינים שלו", מסביר גיגי. "בשנה הראשונה שלאחר השריפה אנחנו לא עוסקים בשיקום של ממש, אלא מאפשרים לטבע לעשות את שלו ולשקם את עצמו. אם תבואי עכשיו לאזור, תוכלי לראות עלווה ירוקה בעיקר על העצים רחבי העלים, האיקליפטוסים לסוגיהם. הם בהחלט יודעים להשתקם יפה ובצורה עצמאית". 
 

לפי תורת ניהול היער, בשלב הראשון עורכים סקרים לביצוע הערכות של היקף השטחים שנשרפו ושל הנזקים שנגרמו ליער. הפעילויות האקטיביות שמבצעים היערנים של קק"ל הן סילוק מפגעים בטיחותיים והפחתת הסיכון לסחף הקרקע. "אנחנו מסלקים את העצים שמהווים סכנה או עלולים לפגוע בעובדים ובמטיילים", מבהיר גיגי. "במקביל אנחנו עוקבים ומנטרים את הפעילויות ביער. יש לנו דוחות וטכניקות שונות לעקוב אחר ההשתקמות, כולל שימוש בתצלומי לוויין, ואנו מתערבים היכן שזה נדרש ומתבקש". 
 

נטיעות יבוצעו רק במקרים שבהם ההתחדשות הטבעית אינה מספקת את המענה הנדרש, ורק כשנתיים לאחר השריפה. "אחרי סקירת השטח אנחנו מזהים את הפוטנציאל של ההתאוששות הטבעית ומזהים קרחות שלא ישתקמו לבד", אומר גיגי. "במקרה כזה, מתכנן הנטיעות שלנו בוחר את מיני העצים שמתאימים לבית הגידול ומשתלבים בנוף הכללי. מי שלא בא מהתחום לא יודע שרמת תכנון הנטיעות היא מאוד קפדנית וכוללת את המיקום המדויק מבחינת צירי רוחב ואורך של כל עץ שמיועד לשתילה. בסופו של יום, ליער בנגב יש כללים שמביאים בחשבון את האופי הטופוגרפי והגיאוגרפי ואת המשקעים, ולפיהם מחשבים את כמות העצים לדונם ואת המרחק מעץ לעץ".
 

הציבור בישראל שעוקב אחרי האירועים בדאגה ומעוניין לקחת חלק במאמצי השיקום, יכול להתנדב בסיוע בהגנה על היערות. בימים רגועים יותר מבחינה ביטחונית, קק"ל קולטת מתנדבים שעוסקים בעבודה פיזית שכוללת גיזום עצים ופינוי וניקיון היער, תיקון הדרכים ושיקום נקודות התיירות והחניונים שעלו באש. 
 

אם יש נקודה חיובית להיאחז בה בימים הקשים הללו, זה הגשם שירד לאחרונה באזור העוטף. "בעשרת הימים האחרונים החורף עשה שני דברים טובים: העצים ששרדו קיבלו כמות יפה של גשם שמסייעת להם להתאושש, והגשם הרטיב את הסביבה והיא פחות דליקה", מציין גיגי. 

הכתבה מתפרסמת בשיתוף קרן קיימת לישראל