משרד המשפטים והיועמש מצטרפים להחלטת צה"ל וקובעים שרצח עדיאל קולמן ז"ל בדקירה בעיר העתיקה לא נעשה על רקע לאומני אלא על רקע נפשי, וזאת בהסתמך על מסמכים רפואיים שהגישו בני משפחת המחבל ולכן לא ייהרס ביתו. הקביעה הזאת הרתיחה את משפחתו של קולמן, אשר מחתה על ההחלטה. העיתונאית בת אל קולמן, גיסתו של עדיאל, התראיינה היום (שלישי) ב-103FM לאראל סג"ל וסיפרה על ההחלטה המקוממת
אומרים שזה לא בטוח פיגוע לאומני, הוא סבל מבעיות נפשיות אז הוא דקר יהודים.
"החידוש זה לא העניין הנפשי, אותו כבר הכרנו. אבל מה שקורה בגלל המאבק המתמשך שלנו כי הם נשארים על העץ שאי אפשר להרוס, הייתה עבירה גוררת עבירה לטעון גם בגלל שהוא לוקה בנפשו אי אפשר להוכיח שהמניע הוא לאומני. ממשיכים עוד צעד קדימה עם העיוות הזה".
מתי הגיעה הטענה שהוא לוקה בנפשו? מתי נחשפתם לזה? בתחילת המשפט?
"פתאום גילינו שהבית לא נהרס, לא התעסקנו בזה וכשהגישו בקשה בשמנו להבין מה קורה גילינו שהבית לא נהרס והוגשה השגה של המשפחה. עד שלא ניג'סנו לא התקבלה תשובה".
אני רוצה לשאול אותך שאלה קשה: למה הריסת הבית? עבור הרתעה או ענישה? זה לגיטימי. אם הוא באמת לשיטתם באמת חולה נפש אז איך זה באמת אמור... למרות שצריך גם שאני לא זוכר הרבה מקרים של חולי נפש ישראלים שרצחו ערבים.
"שאלה עצובה. אנחנו מתעסקים בנושא כבד משקל ואני לא מקלה ראש בדבר הזה אבל צריך להגיד אמירה פשוטה: נניח שהמדינה, צהל או הפוליטיקאים לא רוצים את הדבר הזה - אז שישחררו אותנו מהפארסה הזאת ולא כל פעם ימצאו תרוץ אחר למה לא הורסים כי זה המצב שהוא מצב ביניים וזה בעיני הכי גרוע.
"אתם רוצים לקבל החלטה שאתם לא מאמינים בהריסת בתי מחבלים? יאללה, בבקשה תשחררו אותנו רק אל תגרמו לנו לעוגמת נפש הזאת שבכל פעם וזה סיפור אחר שמצטרף לאיך מוצאים מתחת לבלטה תירוצים למה לא להרוס. והשאלה האם זה אפקטיבי או לא צריך לשאול אותי. מומחי שב"כ אומרים שכן זה בהחלט מרתיע. נקמה או הרתעה? זה טריקי.
הטענה של מנדלבליט כשזה שמגיע לחולי נפש אין הרתעה כי הם לא עושים שיקולים רציונליים
"מושג ההרתעה הוא מושג שחל על המפגע הבא ולא על המפגע שכבר פיגע, אז גם את הטענה הזאת אפשר לשמוט. צודק מנדלבליט אבל מדברים על אקט הריסת הבתים כאקט הרתעתי להבא ולא ענישה על מי שכבר פיגע אז גם ההיגיון פה מוטל בספק".
"כשקראנו אתמול את התשובה שאיזו פקידה במשרד המשפטים חתומה עליה זה היה מאוד כואב. כשעדכנתי את בנות המשפחה חמותי וכלתי, הבוקר היא שלחה לי הודעה: 'אני יודעת שזו הדרך המשפטית שלהם לא להרוס אבל זה כואב מאוד. מכה מהמדינה'.
"שאלתי את עצמי האם אני עושה פה טוב בסיפור הזה. אם לא הייתי נלחמת ולא היינו מובילים את המהלך הזה לא היינו מגיעים לידי אמירה כזאת עלובה ואומללה של משרד המשפטים. הם חייבים להתעלות על הדבר הזה אבל זה מלחמת התשה. אם אני עכשיו שאלתי את איילת אם היא רוצה שארד מזה, ואפסיק, זה לא לגמרי ההחלטה האישית והפרטית שלה כי אני חושבת שזה עניין לאומי ולא רק של משפחת קולמן. זה יותר גדול מאיתנו, אבל העליתי את השאלה הזאת בפניה. למה אני צריכה לגרום לה כזאת עוגמת נפש?"
"אני מסתכל על המזרח התיכון, אם תבדוק כמה רציחות היה ברש"פ בשנה שעברה הרבה פחות מישראל. אולי 27 מקרים רובם על רקע כבוד המשפחה. יש דבר אחד מאוד ברור במזרח התיכון, אם אתה רוצח מישהו , התגמול הוא בלתי מתקבל על הדעת. כל המשפחה עוזבת את הכפר, כל החמולה, עד שלא יושבים ומתחילים לשבת על פיצוי עצום למשפחת הקורבנות, כי עד אז כל אחד אבל כל אחד הוא בן מוות. זה יכול להיות הבן שלך, אמא שלך, אחותך ואז אתה משלם פיצויים אדירים של עשרות מיליוני שקלים, עף ממקום המגורים שלך וגם יושב בכלא.
"בתרבות הערבית כשאדם רוצח מחשבים את המרחק מהבית עד למקום הרצח כדי לדעת כמה זמן הוא חשב עליו ועל פי זה משלמים את הפיצויים ועושים את הסולחה. במקרה שלנו לטעון שזה לא על רקע לאומני זו בדיחה אחת גדולה. מצאנו חוברת שירים אנחנו עובדים על התרגום שלה הג'יהאד ואל אקצא ומה שעושים ליהודים מוזכר עשרות פעמים. זה מסע רצח מתוכנן ועכשיו כשמשרד המשפטים אומר את המשפט הזה שאי אפשר לקבוע שזה לאומני כי הוא לוקה בנשפו זו סטירת לחי מצלצלת וחוסר הבנה של איך בתרבות הערבית מתייחסים לרצח".