סגן התאחדות בוני הארץ (התאחדות הקבלנים), ניר ינושבסקי, התייחס הבוקר (שני) בתכנית של אילה חסון ב-103FM לאסון קריסת המנוף ביבנה. לדבריו, "בסופו של דבר אנחנו אמורים ללמוד ולהשתפר מהמקרים האלה. בפועל, זה לא קורה כי אין שיתוף, אין מסקנות ואין תחקור".
"מדובר באסון קשה מאוד שקרה לקבוצת הפועלים, שהיא דווקא מהמקצועיות שיש בתחומה, עם כל ההכשרות והמקצועיות", אמר ינשובסקי בפתח דבריו. "אני חושב שהבעיה הגדולה בענף היא שאנחנו לא יודעים. יש הרבה ספקולציות על איך קרה האסון, אך בסופו של דבר מתבצעת חקירה שאינה במישור האזרחי, בה נקבל את המסקנות ונוכל ללמוד אותן ולהפיץ אותן לכלל הקבלנים, אלא היא במישור פלילי משפטי, ואם יופצו מסקנות בעוד כמה שנים נוכל ללמוד אותן".
ומה עם הקבלן?
"ברור שיש מי שאחראי, אך האחריות היא לא רק שלו אלא של כולנו. הקבלנים, היזמים, הפועלים, קבלני המשנה והמדינה. זה לא אומר שאין גופים מקצועיים שיש להם את הידע, הסמכות והאחריות המוגברת לטפל בליקויים, אך מצד שני זה לא אומר שאפשר להפיל את זה רק עליהם כמו בתסמונת החייל בש.ג. אדם אחד לא יכול להיות אחראי על 200 איש בבניין לבדו. אם כולם ייקחו אחריות יהיה כאן שינוי אמיתי. בסופו של יום יש מאות מנופים כאלה בארץ, אם התחקיר לא יפורסם לציבור, מה הקבלנים אמורים לעשות? אם התחקיר לא יפורסם לציבור איך נלמד ממנו. זה בלתי סביר שאדם יגיע לעבודה ולא יחזור ממנה".
אז לטענתך הדברים נחקרים בהיבט הפלילי ואין שום הפקת לקחים בהיבטים האזרחיים?
"ממה שאני מבין, מדובר בהליך מורכב יחסית של פירוק מנוף שמתבצע על ידי חברות בודדות בארץ. כנראה שהיה כשל טכני של המנוף או טעות אנוש של אדם. בסופו של דבר אנחנו אמורים ללמוד מהתאונות הללו ולהשתפר. בפועל זה לא קורה כי שיתוף של המסקנות, אין תחקור של האירועים ברמה החברתית-אזרחית".
מי אמון על הפיקוח? למי צריך לבוא בטענות?
"אני לא בטוח אם זו השאלה הנכונה. במישור הטכני זו שאלה מורכבת שכוללת בתוכה גם את יצרני העגורנים והאם נשמעו להוראות של היצרנים, יש בודקי מנופים המוסמכים שתפקידם לבקר, יש את הבעלים של המנוף, החברה המפרקת, הקבלן הראשי שמחזיק את המנוף באתר ויש את מזמין האתר. כולם ביחד, כולל גופי המדינה שאחראים על הרגולציה, הפיקוח והבקרה הם האחראיים. כולם אחראים ואף אחד לא פטור מאחריות בשרשרת הבניין. צריך להבין את זה. כל הזמן מחפשים מי האחראי הבודד, זו לא הדרך להשתפר".
"ממה שאני מבין, מדובר בהליך מורכב יחסית של פירוק מנוף שמתבצע על ידי חברות בודדות בארץ. כנראה שהיה כשל טכני של המנוף או טעות אנוש של אדם. בסופו של דבר אנחנו אמורים ללמוד מהתאונות הללו ולהשתפר. בפועל זה לא קורה כי שיתוף של המסקנות, אין תחקור של האירועים ברמה החברתית-אזרחית".
מי אמון על הפיקוח? למי צריך לבוא בטענות?
"אני לא בטוח אם זו השאלה הנכונה. במישור הטכני זו שאלה מורכבת שכוללת בתוכה גם את יצרני העגורנים והאם נשמעו להוראות של היצרנים, יש בודקי מנופים המוסמכים שתפקידם לבקר, יש את הבעלים של המנוף, החברה המפרקת, הקבלן הראשי שמחזיק את המנוף באתר ויש את מזמין האתר. כולם ביחד, כולל גופי המדינה שאחראים על הרגולציה, הפיקוח והבקרה הם האחראיים. כולם אחראים ואף אחד לא פטור מאחריות בשרשרת הבניין. צריך להבין את זה. כל הזמן מחפשים מי האחראי הבודד, זו לא הדרך להשתפר".
ומה עם הקבלן?
"ברור שיש מי שאחראי, אך האחריות היא לא רק שלו אלא של כולנו. הקבלנים, היזמים, הפועלים, קבלני המשנה והמדינה. זה לא אומר שאין גופים מקצועיים שיש להם את הידע, הסמכות והאחריות המוגברת לטפל בליקויים, אך מצד שני זה לא אומר שאפשר להפיל את זה רק עליהם כמו בתסמונת החייל בש.ג. אדם אחד לא יכול להיות אחראי על 200 איש בבניין לבדו. אם כולם ייקחו אחריות יהיה כאן שינוי אמיתי. בסופו של יום יש מאות מנופים כאלה בארץ, אם התחקיר לא יפורסם לציבור, מה הקבלנים אמורים לעשות? אם התחקיר לא יפורסם לציבור איך נלמד ממנו. זה בלתי סביר שאדם יגיע לעבודה ולא יחזור ממנה".