נגעה בכולם: האנשים שנחמה ריבלין הייתה חלק מחייהם נפרדים ממנה בכאב

קובי בני היה לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי. הוא נהרג במרץ 2002 בפעילות מבצעית ברצועת עזה", מספרת אביבה איכלבום, אמו של קובי. "תשעה חודשים לאחר שנהרג, נפתח 'בית קובי' בגבעתיים. המקום מעניק סיוע וליווי לחיילים בודדים וגם עורך סדנאות למפקדים בצה"ל. יש לנו שלוש דירות לחיילים, ולכל חייל אנחנו מצמידים משפחה מתנדבת שמלווה אותו. חבר של אחת המשפחות האלה כנראה עבד בלשכת הנשיא. הוא ראה את הפרויקט שלנו, התרגש, יצר איתי קשר ואמר שנחמה ריבלין רוצה להגיע להרים כוסית עם החיילים הבודדים לקראת פסח. זה קרה לפני שנתיים".

רעייתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין הלכה אתמול לעולמה בגיל 74. זה קרה לאחר הידרדרות ממושכת במצבה בשל קוצר נשימה חריף על רקע לבבי. לפני כשלושה חודשים היא עברה השתלת ריאה בשל מחלת פיברוזיס ריאתי ממנה סבלה בשנים האחרונות. אולם מאז חלה החמרה במצבה והיא לא הצליחה להתאושש. בחייה היוותה ריבלין אוזן קשבת לאנשים רבים ולאלה הזקוקים לסיוע: בעלי מוגבלויות, חולים וחיילים בודדים.

"נחמה הגיעה אלינו ואני מאוד התרגשתי, גם משום שאבא שלי סבל מאותה מחלה", מתארת איכלבום. "הערצתי אותה על הנחישות, על העובדה שגם כשהיה לה מאוד קשה היא לא ויתרה. זו מעלה של אדם שאני מאוד מעריכה. היא אמרה לי ש'אני מדברת איתך כאמא לאמא ומאוד מוקירה את המעשה שלך'. הרבה אנשים דיברו ב'בית קובי' ורצו להיראות טוב בטלוויזיה. נחמה התייחסה קודם כל לקובי שלי, לאיזה בחור יפה הוא היה, לבחורים צעירים שמוסרים נפשם למען המדינה. היא נתנה לי יחס מאוד אישי. עלתה על כולם מבחינת אנושית, מבחינת היחס לכאב שלי כאמא. בזכות רגישותה, נחמה יכולה הייתה להבין את המעשה שלי. הייתה בנחמה פשטות שאני מאוד אוהבת. היא כל הזמן חיבקה אותי. ראיתי שהיא באה ממקום אמיתי. הביקור היה מאוד מיוחד. זה היה מפגש ערכי, אמיתי".

איכלבום מספרת ש"נחמה הגיעה עם קופסה של עוגיות כשרות לפסח ואמרה שהיא זאת שאפתה אותן. זאת הייתה קופסה יפה, ראית שהיא השקיעה בלקשור אותה. הגשנו כיבוד, כל החיילים הבודדים של 'בית קובי', כולל המפקדים של גבעתי, היו שם. היא ישבה ושאלה אותם שאלות, לא באה להצטלם וללכת. הכל היה בגובה העיניים. ראיתי חיבור מדהים".

שיא הרגש

"את נחמה פגשתי לראשונה לפני שלוש שנים", מספרת רותם אלישע, מדליקת המשואה בטקס הממלכתי של יום העצמאות בשנת 2016. "היא הזמינה אותי ונשים נוספות לבית הנשיא במסגרת פרויקט של מגזין 'לאשה' שהשתתפתי בו ושנתן במה לנשים שעברו תקיפה מינית. הייתה שיחה מדהימה עם נחמה.

היא הייתה כל כך רגישה, היה לה כל כך אכפת מאיתנו. היא הודתה לנו על האומץ, על החשיפה, ממש התעניינה בכל אחת באופן אישי. דיברה איתנו אחת־אחת, חיבקה אותנו. זה היה מאוד אישי, כל אחת שיתפה במה שרצתה לשתף. אני סיפרתי על עצמי, על האונס שעברתי. יצאנו משם עם תחושה שאכפת לה, שהיא רואה אותנו. האונס שעברתי מאוד כאב לה. יצא לי לאחר מכן לבקר עוד כמה פעמים בבית הנשיא, וכל פעם הייתה אכפתיות, רגישות והמון צניעות. זה נתן לי תחושה שהיא באמת מתעניינת, לא היה בקטע של תמונה לתקשורת. זה היה מדהים בעיניי".

"נחמה באה לא פעם לפתוח את אירועי ההתרמה של מרכזי הסיוע", מספרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "היא הייתה מאוד רגישה לנושא הזה. אישה אצילת נפש, גורם מאחד, עם רגישות חברתית מהמעלה הראשונה. היא השקיעה מעל ומעבר כדי לתת הכרה לנושא הזה והייתה בקשר עם כמה מהמרכזים שלנו".

"החלטתי להוציא ספר מתכונים שבו אמהות שכולות נותנות את המתכון שהילדים שלהן מאוד אהבו", מספרת דינה קיט, פעילה בעמותת "משפחה אחת", שאיבדה את בנה, אופיר קיט, בשנת 2001, במהלך שירותו הצבאי, באירוע שהתרחש בגוש קטיף. בן נוסף שלה נפטר בשנת 1993 ממחלה, בהיותו בן 16. הספר "טעם לחיים" יצא לאור בשנת 2015.

"יצרתי קשר עם בית הנשיא, נחמה אהבה את הרעיון, מאוד התלהבה, ואפילו כתבה מתכון לספר, של החצילים שהיא הייתה מכינה", מספרת קיט. "עשינו גם בבית הנשיא את ההשקה של הספר וגם בישלנו במטבח של הגברת. היינו כמה אמהות, בישלנו יחד, ישבנו איתה בסלון. נחמה הייתה מאוד חביבה, מאוד נעימה. הנשיא גם כתב לנו הקדשה לספר. היא אירחה אותנו, חיבקה, היה מפגש מאוד נחמד. אהבתי את הפשטות שלה, היא התחברה עם אנשים בעזרת חיוך חם, בגובה העיניים".

"נחמה ריבלין פגשה את בתי נועה באירוע לבני ובנות מצווה ממשפחות נפגעי טרור שהתקיים לפני כשנה וחצי בבית הנשיא", מספר נתן מאיר, ששכל את רעייתו דפנה שנרצחה בידי מחבל פלסטיני בפתח ביתה בעתניאל. "נועה דיברה שם בשם הילדים ונחמה ישבה לידה, דיברה איתה הרבה במהלך הטקס. אחרי האירוע נחמה טרחה ללכת ולקנות לנועה מתנה אישית ממנה, ושלחה אותה אלינו הביתה. אלה היו כמה בגדים, הדבר היפה היה לראות שהיא בחרה את המידות הנכונות. זה לא היה ללכת ולקנות דובי, אלא לבחור את הבגד שבדיוק יתאים לילדה. לחבילה צירפה נחמה מכתב, ואמרתי ישר לנועה: 'תשמרי את המכתב הזה'. רעיית הנשיא ראתה את האזרח הקטן. חווינו אותה באופן מאוד אישי וחם".

בית פתוח

בשל רגישותה לאנשים עם צרכים מיוחדים, לנפגעי טרור ולכל מי שבעצם זקוק לעזרה, לריבלין היה מאוד חשוב להיות נוכחת באירועים שערכו עמותות הקשורות לתחומים אלה.

"לפני קצת יותר משנה עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) ציינה 20 שנה להיווסדה וקיימנו את הטקס בבית הנשיא", מספרת גלי דגן, סמנכ"לית שיווק והסברה של העמותה. "הנשיא ורעייתו פתחו את ביתם ואת לבם ודיברו על חשיבות קיומה של נט"ל במציאות החיים בישראל. מאוד נגעה ללבה העובדה שבאירוע הזה השתתף גלעד ויטל, אחד ממייסדי להקת שוטי הנבואה ולוחם בגולני. הוא סיפר לה על ההתמודדות, החוויה שלו, הוא שר, ישב לידה והיא מאוד התרגשה מזה. בסוף הטקס הרגשנו צורך להעניק לנחמה שי אישי - סיכה לבגד שיוצרה בחוג קרמיקה שלנו".

"כמיטב המסורת, מדי שנה, טקס פתיחת הפעילות שלנו מתקיים בבית הנשיא", מספרת מירי זיו, מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן. "הנשיא ריבלין מכבד אותנו בנוכחותו ותמיד נחמה הצטרפה אליו. היא ניגשה בחום לילדים החולים שהוזמנו לטקס וניכר שהיה חשוב לה לתת יד ולסייע לנו במאבק במחלת הסרטן. היא הייתה אישה מקסימה וצנועה".

"קצת אחרי שנחמה נכנסה לבית הנשיא, היא לקחה על עצמה ללוות את בעלי המוגבלויות. היא שידרה את אותו ערך שכולנו כל כך נהנים לשמוע מהנשיא: שכל האנשים שווים", מספרת סיגל פרץ־יהלומי, מנכ"לית אקים ישראל. "עשינו אירוע במשכן הנשיא. סוג של העצמה לנשים עם מוגבלות שכלית שאקים תומכת בהן. נחמה הגיעה ואמרה להן ש'גם לי יש מוגבלות, למדתי להשלים איתה. תראו, יש לי אפילו מכשיר חמצן שהולך איתי, וזה לא מונע ממני לחיות את החיים שלי'.

באירוע נכחו כאמור נשים עם מוגבלות שכלית, שאחת מהן הייתה ספורטאית. נחמה אמרה למשל ש'אני לא יכולה להיות ספורטאית כמוך, ושכל אחד יכול להיות מה שהוא ולממש את עצמו'. היא גם פנתה אחר כך למעסיקים ואמרה להם שיפתחו את הלב, כדי שאנשים עם מוגבלות יעבדו בשוק הפרטי. הרגשתי שהיא עושה זאת ממש עם הלב. היא לא רק מדברת - אלא גם חיה את המסר הזה. היא כל הזמן אמרה ש'אני הכתובת שלכם בבית הנשיא, אני פה בשבילכם. היא ייצגה את עולם הערכים שלנו בצורה מיטבית".

"נחמה הייתה חברה יקרה של עמותת שק''ל - שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות - ולוחמת למען שוויון זכויות עבורם", מספרת שרון סימר, שעובדת במחלקת קשרי חוץ של העמותה. "היא פתחה את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של העמותה, 'סרטים יוצרים מציאות', במילים: 'במסע החשוב מחברה מדירה לחברה מכילה, משתפת ומשותפת, עשינו דרך משמעותית. עדיין, אנחנו יכולים וחייבים לעשות יותר'.

לנחמה היה קשר קרוב עם מתנדבת שק''ל אסנת דרורי (אלמנתו של מפיק הטלוויזיה גדעון דרורי ז''ל) ועם מנכ''לית שק''ל קלרה פלדמן. היא תמכה במאבק שלנו להשגת שוויון זכויות והזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות. זה הוביל, בין היתר, לפתיחת דירות בקהילה לאנשים עם מוגבלויות חמורות. דירות אלו שינו את חייו של אורי דרורי ז''ל (בנם של אסנת וגדעון דרורי), ועוד הרבה אנשים עם מוגבלויות שזכו לחיות את חייהם בדירות בקהילה".

"נחמה ריבלין תמכה עם כל הלב במאבק למען בעלי המוגבלויות, מה שאפשר לבני, אורי ז"ל, ליהנות שנים רבות מחיים מאושרים ומסופקים, ככל אדם, בדירה בקהילה של עמותת שק"ל", מוסיפה אסנת.

לא ויתרה

"עמותת איל"ן פתחה תמיד את שנת העבודה בבית הנשיא, עוד מנשיאים שקדמו לריבלין", מספר אהוד רצאבי, יו"ר הנהלת העמותה. "קבלת האחר, בעיניה של נחמה, הייתה דבר מאוד חשוב. גם בשנים שבהן היה לה קשה היא לא ויתרה. רק בפעם האחרונה, במרץ 2019, סמוך לניתוח שלה, היא לא הצליחה להגיע. לנשיא עצמו היו אירועים נוספים שהוא הוזמן אליהם, אבל הוא לא ויתר ונכח במקומה של נחמה. זה מראה מי הם בני הזוג ריבלין. הילדים של העמותה מאוד עניינו אותה. היא ניגשה לכל אחד, שאלה שאלות, התעניינה. בכל האירועים של איל"ן ראיתי שבאמת אכפת לה. היא לא באה למלא תפקיד וללכת, אלא עשתה זאת מתוך אכפתיות. ראיתי את זה בהתנהלות שלה מול הילדים והוריהם. בעלי תפקידים פחות עניינו אותה. זה מאוד מאפיין גם את נחמה וגם את רובי. הם נשארו נחמה ורובי גם כשהיו בתפקיד הכי רם במדינה.

"אני משמש גם כיו"ר המועצה הציבורית של תיאטרון מחול 'ענבל'. באירוע שהיה לנו לפני מספר חודשים, נחמה הגיעה בכיסא גלגלים בלוויית הבת שלה. חשוב היה לה לראות את המחול, להכיר את האנשים, אבל שוב, כאחד האדם. נחמה ורובי הם זוג רגשן. יודעים גם להתלוצץ, גם לחבק וגם לדמוע".

"נחמה ביקרה במרכז שלנו בירושלים לפני כמה שנים", מספר אבי סמואלס, יו"ר עמותת שלוה. "היא מאוד התחברה לילדים וגם לאנשים המטופלים במרכז, בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. מאז היא הייתה חברה מאוד קרובה של העמותה שלנו, וזכינו גם שהיא פתחה איתנו את המרכז החדש ב־2017. גם כשנחמה לא הרגישה טוב ואמרתי לה שזה בסדר, שהיא לא צריכה להגיע ולהטריח את עצמה, היא אמרה לי שאם יש משהו שנותן לה חיים - זו הנתינה הזאת, לראות את הילדים האלה, את האושר שלהם. הייתה לנו זכות גדולה שהיא הייתה פה איתנו".

סמואלס ממשיך ומתאר את ריבלין: "האישה הזאת הייתה הכי טהורה, הכי אמיתית והכי פשוטה. היא התחברה לילדי שלוה והייתה פה עבורם. היא לא בילתה המון זמן איתם, כי זה דרש מאמץ פיזי, אבל איפה שהיא יכולה הייתה לתרום להם - היא עשתה כל מאמץ להיות שם, באירועים שעשינו. הכל מתוך אהבה, מתוך חיבור עמוק, אף פעם לא מתוך שום שיקול אחר. היא הייתה באמת נדירה".