בגיל 50 החליט חזי אליהו, אדם בעל עיוורון כמעט מוחלט, שהוא רוצה להגשים את אחד מחלומותיו ולעסוק במשחק. בימים אלה, כשהוא בן 57 הוא מעלה הצגת יחיד שעוסקת בסיפורו של שורד השואה יעקב קוזלצ'יק אותו מגלם חזי. "תמיד כשאני עולה על הבמה אני מדמיין לוליין שעומד על חבל דק ובכל רגע יכול ליפול ולהתרסק", מספר חזי, "במשך תקופה ארוכה עבדתי על ההצגה, גם על החיבור לסיפור ההיסטורי העוצמתי, למידת הטקסט והעמידה על הבמה. מעבר לסיפור החשוב שבהצגה, אני חושב שהיא מראה הוכחה שכולם, גם בעלי עיוורון יכולים להשתלב בכל תחומי החיים – הצבתי לעצמי מטרה לעסוק במשחק, ולא נתתי לשום דבר לעצור אותי". בהצגה, יעקב ממונה לקאפו באושוויץ, ונשלח לבלוק 11 שהיה ידוע כאיום במיוחד, ובו נכלאו גם הנידונים למוות. יעקב הפך לסוהר הראשי של הבלוק, והוא סיכן את חייו כדי לסייע לכמה שיותר אנשים.
אבל סיפורו של חזי הוא סיפור גבורה ממש של אדם יוצא דופן, אחד מני רבים בקהילת לקויי הראייה בישראל, שנלחם יום יום על מקומו ועל הגשמת חלומותיו בתוך חברה שעדיין אינה סובלנית ואינה שיוויונית עבור אנשים עם מוגבלויות. הבליינד דיי (Blind Day) – יום ההזדהות עם ציבור האנשים עם עיוורון ולקויות ראייה, מתקיים בישראל גם היום, זו השנה התשיעית ברציפות אולם לצד פעולות רבות להעלאת המודעות לנושא בקרב הציבור הרחב, אנשים עם עיוורון עדיין מתקשים להשתלב בשוק העבודה.
ראידה אבו-עפעש, בת 27 מחיפה, נולדה עם עיוורון מוחלט, מה שלא עצר בעדה לסיים תעודת בגרות מלאה בהצטיינות במגמת כלכלה וניהול ולהתנדב לשירות לאומי בעמותת "מלבב" שמטפלת בחולי אלצהיימר. לאחר השירות היא למדה קורס מזכירות רפואית, והאמינה שבזכות המוטיבציה הגבוהה שלה ההכשרה שעברה והיכולות האישיות שלה היא תצליח למצוא עבודה בתחום המשרדי, כמזכירה או כעוזרת משרדית.
"ניגשתי לעשרות ראיונות עבודה, אבל הייתי צריכה להתמודד עם שלושה מחסומים: אני אישה, ערבייה ועיוורת", מספרת ראידה, "לאחר השאלות השגרתיות בראיונות, מגיעות בכל פעם שאלות הנוגעות להיותי עם עיוורון. אני תמיד מפרטת על האמצעים הטכנולוגים בהם אני יכולה להשתמש כדי לבצע את העבודה, אבל כנראה שאף מעסיק לא השתכנע". לאחר שלא הצליחה למצוא פתרון תעסוקתי, היא נרשמה לתואר ראשון בניהול אנוש באוניברסיטה הפתוחה, כשבימים אלה היא מסיימת את שנת הלימודים השנייה, בתקווה שדרך התואר האקדמי היא תצליח להשתלב בשוק העבודה. "התהליך היה פשוט מייאש, פוגע בכל פעם מחדש להבין שבוחרים לא להעסיק אותם, כנראה רק בגלל שאיני רואה".
מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל, נתי ביאליסטוק-כהן אומר למעריב-השבוע: "אלפי אנשים עם עיוורון בישראל מבקשים להתנהל ולקיים חיים בכבוד. לצערי מעסיקים רבים, מתוך בורות ובלי יכולת לראותם מעבר למוגבלות שלהם, רואים בהעסקת אנשים עם עיוורון כנטל. מדובר באנשים מוכשרים, שלא יתקבל על הדעת שיופלו רק בשל העובדה שאינם מסוגלים לראות. אנו אמנם פועלים בלי סוף להגברת המודעות לנושא, אך גם המדינה צריכה להיות אקטיבית יותר בנושא, ולא להישאר אדישה למצוקה הזאת".
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-740 אלף ישראלים, 13%מבני ה-20 ומעלה, הם לקויי ראייה, מתוכם כ-133 אלף בני אדם הם עיוורים או מתמודדים עם לקות ראייה קשה. רק 17% מהם מאמינים שמצבם הכלכלי ישתפר בעתיד לעומת 51% ממי שאינם מתקשים בראייה והמציאות רק מחזקת את הפסימיות הזאת משום שכמט שליש מלקויי הראייה בישראל מדווחים שהם מרגישים אפליה בחיי היום יום. רק 41% מלקויי הראייה בגיל העבודה מועסקים לעומת 78% בקרב האנשים הרואים.
על פי נתוני משרד הרווחה והעבודה, כ- 24 אלף אנשים נושאי תעודת עיוור/לקוי ראייה חיים כיום במדינת ישראל , 60% מהם מבוגרים מעל גיל 67, 35% מהם בגילאי 18-67, וחמישה אחוזים ילדים עד גיל 18. לכ-75% מהם קיימים שרידי ראייה ול25% הנותרים יש עיוורון מוחלט. המשרד מדווח על עליה במספר מקבלי תעודות עיוור וגמלת דמי ליווי לעיוור. בשנת 2016 1,197 איש פנו בבקשה לתעודת עיוור, לעומת 1,899 בשנת 2018. בנוסף, חלה עלייה במספר הבקשות להכרה בעיוורון ובזכאות דמי ליווי לעיוור, כאשר בשנת 2016 היה מדובר ב- 2,033 איש, לעומת 2,400 איש לשנת 2018. את העלייה מסבירים במשרד הרווחה בין היתר בעלייה בתוחלת החיים. ככל שאנשים חיים זמן רב יותר, גוברת הפגיעה בראייה ברמות שונות ועד לכדי עיוורון מוחלט.
תקציב השירות לעיוור במשרד עלה מ-12 מיליון שקלים ב-2016 ל-19.5 מיליון ₪ ב-2018 ושר העבודה והרווחה, ח"כ חיים כץ (הליכוד), אומר: "בשנים האחרונות הובלתי רפורמות משמעותיות לקידום רווחתם של אנשים עם לקויות ראייה, הקצבאות החודשיות שלהם גדלו ובמקביל שיפרנו עבורם את רמת השירותים. נמשיך ונפעל בכדי שימשיכו לקחת חלק פעיל בחברה הישראלית ולהשתלב בצורה מיטבית."