"העוני במגזר הדרוזי הוא תופעה כמעט לא מדוברת שאליה מצטרפת סערת חוק הלאום וסודקת משהו במנטליות הנאמנות העיוורת שלנו למדינה", אומר מוהנא חבקה בן ה־54 מכפר יאנוח, שנפצע בהיותו לוחם חי"ר באסון צור ונאלץ לפרוש משירות ארוך בכוחות הביטחון בגלל הידרדרות במצבו.
כיום הוא מתפרנס בדוחק, מתקיים בעיקר מקצבת נכות ונזקק לתרומות מזון מארגון פתחון לב. הוא מעולם לא הוכר כנכה צה"ל ותסכולו הולך וגןבר בשנים האחרונות: "גידלתי ילדים שכולם שירתו בצבא והיום מתפרנסים בקושי בעצמם ולא יכולים לעזור לי גם לו היו רוצים. המדינה משתמשת בגאוותנו להיות ישראלים אבל זורקת אותנו כשאנחנו זקוקים לה", טוען חבקה. "שיהיה ברור, אני עדיין גאה להיות ישראלי, אבל לא גאה ביחס של המדינה למי ששירת אותה בנאמנות שנים, כשהוא הופך להיות זקוק לה".
לא סוד הוא שממדי העוני בישראל נרחבים, גם במגזר היהודי - ובמגזרי המיעוטים עוד יותר. אם באוכלוסייה היהודית אחת מכל חמש משפחות חיה בעוני או בשוליו הרי שבמגזר המיעוטים מדובר באחת מכל שלוש משפחות ובמקומות מסוימים מדובר אף בכל משפחה שנייה. "למרות הפציעה בשירות הסדיר שלי השלמתי שירות מלא במג"ב ואחר כך התגייסתי לשירות בתי הסוהר", מספר חבקה: "אבל כתוצאה מהפציעה שלי חלה הידרדרות במצבי הבריאותי, ולאחר סדרת ניתוחים אולצתי לפרוש מהשירות מוקדם בגלל אי כשירות. כך יצאתי ממערכת הביטחון בעל כורחי עם פנסיה קטנה, אפילו מגוחכת. כשניסיתי לטעון להחמרה בגלל הפציעה כדי לקבל הכרה ממשרד הביטחון כנכה צה"ל נדחיתי בכל הוועדות".
"אני לא מדבר על הטראומה מהשירות המגזר הדרוזי בלבנון בשנות השמונים, על הפציעה הקשה וההחלמה ממנה והחזרה לשירות בכל מחיר", הוא אומר. "זה מה שחונכנו, אז לא חשבנו שמגיע לנו משהו בתמורה. רק אחרי שאולצתי לפרוש משב"ס הבנתי שהייתי תמים כחייל צעיר. אם לאחרים יש תחושה שמשתמשים בהם וזורקים אותם, אז גם לי ולבנים שלי מותר לומר שלא רק שזרקו אותנו, הם גם ירקו עלינו אחר כך עם חוק הלאום, שנתן חותמת רשמית לעובדה שאנחנו בעצם אזרחים סוג ב' מבחינת הממשלה הזאת".
במרוצת השנים התפרנס מוהנא בדוחק מעבודות מזדמנות, בין היתר כפקח תנועה במשרה חלקית, שאפשרה לו לקבל זכאות לקצבת נכות. אבל כוחותיו אוזלים ועם הכנסה כוללת של כמעט 5,000 שקל בחודש, עדיין מתחת לשכר המינימום, הגיע לאחרונה מוהנא לפתחון לב לבקש סיוע במזון.
אלי כהן, מנכ"ל פתחון לב, אומר ל"מעריב": "לצערנו, גם בשנת 2019 המדינה זונחת באופן מכוון את האוכלוסיות החלשות כאשר המגזר הדרוזי, שמהווה דוגמה ומופת לחברה הישראלית, נמצא ביניהן. סיפורו של מוהנא חבקה הוא סיפורם של עשרות אלפי ישראלים שיוצאים כל יום לעבוד ועדיין לא מצליחים לסיים את החודש ונזקקים לקבלת סיוע. בינתיים, בזמן שישנם 1.8 מיליון ישראלים שחיים מתחת לקו העוני, הממשלה מתגאה בירידה של חצי אחוז בקרב המשפחות העניות. זוהי מציאות פשוט מקוממת".