במוצאי שבת: מחאת ההורים תגיע לשיאה באירוע עצרת בכיכר רבין

שתי אמהות: מוקי, דיקלה, שירי מימון, קובי אפללו, דוד ד'אור, רותי נבון, מיקי מוכתר ומיכל דליות יגיעו במוצאי שבת לכיכר רבין בתל אביב ויעלו על הבמה בעצרת מחאה הקוראת לממשלה ליישם במהרה פיקוח על החינוך לגיל הרך, ואמורה להפוך את מחאת ההורים לכזו שלא ניתן להתעלם ממנה.
 

בעקבות חשיפת מקרי התעללות מצד מטפלות בפעוטות, כולל זה הטרגי בתינוקת יסמין וינטה ז"ל, שנחנקה למוות על ידי סייעת בפעוטון שעליה נגזרו לאחרונה 17 שנות מאסר, אנחנו עדים ליוזמות מחאה שונות המבקשות לשנות את המצב ולספק רשת הגנה לילדים. בתחילת החודש יצאו הורים רבים למחות בהפגנות שהתקיימו במוקדים רבים ברחבי הארץ. עם זאת, נראה שעד עתה המחאה מתקשה לתפוס תאוצה. העצרת בשבת, כך לפי המארגנות, אמורה להיות שיא המחאה. "בהפגנות שהיו לפני כשבועיים וחצי יצאו לרחובות המדינה בסך הכל כ־60 אלף הורים. אנחנו מצפות לראות את אותה הכמות בכיכר, ואפילו יותר", הן אומרות.
 

על ארגון העצרת וגיוס הכספים עבור קיומה אמונות דניאל ביכלר וליטל לביאן. ביכלר, 31, מורה לחינוך גופני, גרושה, אמא לילד בן ארבע וחצי ממזכרת בתיה, היא חברה במטה הנשים של המועצה המקומית. לביאן, 33, עובדת בחברת מימון ישיר, גרושה, אמא לילד בן ארבע מפתח תקווה, היא חברה במועצת הנשים של העיר. הן הכירו לפני כארבע שנים. "זה התחיל עם הפעילות החברתית שלנו סביב טובת הילד בהליך גירושים, בעקבות הגירושים שאנחנו עצמנו עברנו", מספרת לביאן. "הקמנו לפני כשלוש שנים את עמותת 'אמא ללא תנאים' שתפקידה לקדם זכויות נשים ולשמור על טובת הילד בהליך הזה. היו עוולות שרצינו לתקן". "בשיחות בינינו מיד זיהינו ששתינו עשויות מאותו חומר שמבקש לתקן עוולות בחברה. הפכנו להיות חברות מאוד טובות, כמו משפחה", מוסיפה ביכלר. 

 

"קודם כל, הסיבה שעלינו שלב וחשבנו על עצרת היא כי הרגשנו שאי אפשר להישאר עוד ברמת ההפגנות. נדרש קול משמעותי וחזק, שבחלון ההזדמנויות שנוצר לפני הבחירות, כשכל המדינה סוערת בשל חשיפת מקרי ההתעללות, יעביר אמירה ברורה שנבחר בבחירות במי שיבחר בילדים. אני הגעתי לנושא משום שלפני שנתיים הבן שלי, דור, היה איתי חודש בבית אחרי שמטפלת פגעה בו במעון". 
 

"הגעתי לאסוף אותו והיה לו סימן אדום בפנים. שאלתי אותו: 'מה קרה לך בלחי?'. הוא הצביע על המטפלת, אמר את שמה, ציין ש'נתנה לי כאפה' והדגים על עצמו. הגשתי תלונה במשטרה, אבל היא נסגרה. באותם ימים דיברתי הרבה על כך עם חברות, עם המשפחה. הבנתי כמה עוולות יש בנושא הגיל הרך. ליטל הייתה איתי שם והסכמנו שזה היעד הבא שלנו". 
 

לביאן: "הקמנו לפי כשנה את ארגון 'דור איתן', שבעצם קרוי על שמות הילדים שלנו. אנחנו רוצות שיגדל פה דור איתן. פתחנו אירוע בפייסבוק לגבי ההפגנה ב־7 ביולי. הוא צבר תאוצה, הגיע לאלפים. קמה דרישה למוקדים נוספים חוץ מתל אביב. פתחנו מוקדים נוספים בצפון, בדרום ובירושלים. כבר איבדנו שליטה על ההפגנה. זאת הייתה הפגנה שנטלו בה חלק ארגונים נוספים הפועלים למען הגיל הרך. גם הם הפיצו את קיומה בקבוצות שלהם". 
 

לביאן מספרת ש"כשהתחיל הסיפור עם ההפגנה והדרישות שלנו לרפורמה בחינוך לגיל הרך, הגיעו אלינו פניות של הורים שסיפרו על התעללות שהילדים שלהם חוו בגנים. פתאום הגיע גל של הורים שאמרו שהוציאו את הילד מהגן, אך המטפלות ממשיכות לעבוד שם כרגיל. לצערנו, גם כשמוגש כתב אישום נגד המתעללות ניתן לראות שהעונשים מקלים מאוד והן חוזרות אחר כך לעבוד בתחום החינוך".
 

ביכלר: "מצלמה היא סוג של כסת"ח. מי יאכוף את זה? יש בעיה הרבה יותר מורכבת מהמצלמות. למה המצלמה היא כלי להחזרת אמון והגנה על הילדים? הבעיה היא שכל מחוסרת עבודה יכולה לפתוח מחר משפחתון. היא לא רשומה בשום מקום ואין גוף שמפקח עליה. החוק החדש לא פותר את זה. הוא לא מדבר על כל הגנים הפרטיים אלא על מעונות יום לפעוטות שבהם שוהים שבעה פעוטות לפחות. אנחנו רוצות שיהיו מפקחים שיסתובבו בגנים, שיהיו סנקציות, שיקבלו דוחות, שיעקבו אחריהם. אנחנו מדברות על הכשרות. מי בודק שהן עברו את כל ההכשרות לטפל בילדים בגיל הרך? אנחנו גם נלחמות עבור הצוות החינוכי, המטפלות, הסייעות, הגננות". 
 

"רובן באמת טובות, מגיעים להן תנאי העסקה ושכר הולמים. מגיע להן שילוו אותן ושההכשרות לא יהיו על חשבון זמנן הפרטי. אנחנו נלחמות גם למען הצוות החינוכי שעובד כל כך קשה. אנחנו מציינות בכל מקום את ההצדעה וההערכה שלנו לאותן נשות צוות ראויות שעושות עבודתן נאמנה, שנמצאות שם מהסיבות הנכונות ואוהבות את הילדים".
 

לביאן: "אי אפשר להאשים את ההורים, שאיבדו אמון במערכת החינוך לגיל הרך. בשל המקרים האחרונים אני כאמא חוששת, אבל באותה נשימה צריך להחזיר את אמון ההורים במערכת. נתחיל מזה שהצוות החינוכי יהיה בעל הכשרה, מנוסה, שתהיה מטפלת לשלושה ילדים בתינוקייה. המטפלות הן חלק מהמאבק, הן מאמינות במאבק, גם הן נחשפות למחדלים במקום העבודה וגם הן מייחלות לשינוי".
 

לדברי המארגנות, לצד האמנים שיגיעו לעצרת, אותה ינחה אברי גלעד, יעלו על הבמה גם הורים שילדיהם חוו התעללות מצד מטפלות, בהם בת אל רוגוב מנס ציונה, נציגי ההורים מהפרשה בראש העין, וכמובן דורינה וינטה וולדימיר (וובה) בוטוק, ההורים של יסמין וינטה ז"ל, שהפכה לסמל המאבק. 

"האמנים מגיעים בהתנדבות, אבל יש עלויות הפקה מסביב", מספרת ביכלר, "מאות אלפי שקלים. אנחנו מגייסות חסויות, ספונסרים. פתחנו גם גיוס המונים".
 

אתמול התקיים בראש העין מסע לוויה מבוים לתינוק הבא שעלול להירצח בידי גננת מתעללת. לקראת האירוע הופצו בפייסבוק מודעות אבל פיקטיביות. 

ביכלר ולביאן לא אהבו את היוזמה הזו. "ב־7 ביולי, כשהצלחנו לצאת לרחובות עם 60 אלף הורים, הייתה אמירה", אומרת ביכלר, "התגייסות משותפת של כל הקבוצות והארגונים. הביחד הזה גרם להצלחה. אנחנו מנסות לעבוד יחד, אבל ההפגנה בראש העין לא משרתת את המטרה. הפוסט עם מודעת האבל היה מזעזע. בעיניי זה אקט אלים. וגם לעשות עוד הפגנה שלושה ימים לפני העצרת זה פשוט מעייף את ההורים".

 

"זה אקט מחאתי שנועד להביע את החשש העמוק של ההורים, שכל יום שעובר ללא פתרונות אמיתיים לביטחון הילדים עלול לזמן את הקורבן הבא", אומרת אסנת ואתורי, יו"ר "הורות בזכות", ארגון שפועל למען קידום זכויות, מיצוי זכויות ורווחה של הורים וילדים בישראל, וממארגנות מחאת ההורים ומי שעומדת מאחורי מסע ההלוויה המבוים. "בעקבות האירועים, הוחלט שחייבים לעשות מעשה שיזעזע את הציבור ואת מקבלי ההחלטות - פרסום מודעת האבל בפייסבוק. אבל המציאות הרבה יותר מזעזעת. לכן החלטנו על מסע לוויה עם אלונקה ועליה בובה עטופה. נעשה כל מה שצריך כדי לזעזע. עשינו כל כך הרבה הפגנות, 60 אלף איש הגיעו ב־7 ביולי, ועדיין שום דבר לא השתנה. בימים קריטיים לפני בחירות אין דבר כזה יותר מדי פעולות. יש לנו חלון הזדמנויות מאוד קצר, בו חייבים לעשות הכל ולא להסתפק בפסטיבל אמנים". 
 

לביאן: "כולנו עובדים בשיתוף פעולה למען ביטחון ילדינו. מכיוון שמדובר בנושא רגיש וכואב, קמים הורים ברחבי הארץ שזועקים את הזעקה שלהם בדרכים הללו. אנחנו פעילות חברתיות וכבר נפגשנו עם חברי כנסת ושרים וקידמנו הצעות חוק בנושא". 
 

ביכלר: "יש הרבה ארגונים שפועלים שנים בתחום, עוד לפני שהיה לי ילד, והם משקיעים מאמצים בלחולל שינוי. אנחנו פועלות לשיתוף פעולה עם כל אחד מהגופים המדהימים האלה, אבל מסע הלוויה פגע במאבק. ראינו את הכישלון ב־17 בחודש, כשהיה ניסיון נוסף - לא על ידינו - לצאת להפגנות המוניות ובסוף לא היו מספיק אנשים. חייבים להתאגד יחד".