גם בצה"ל ציינו בסוף השבוע את יום המשפחה הבינלאומי והעלו על נס את שירותם המשותף של עשרות זוגות אחים. שניים מהזוגות הללו מתגוררים ביישוב כפר ורדים, והם מספרים ל"מעריב" על האתגר בשירות יחד בצה"ל.
סמל א׳ (21) וטוראי ש' (19), בנים למשפחת בר־און, גדלו ולמדו ביישוב רוב שנות ילדותם, ושניהם אוהבים לשחק כדורסל ולבלות. "בתחילת י"ב, עם פתיחת המיונים, החלטתי שהשאיפה היא להתגייס לצבא ליחידה מובחרת ולא להמשיך ולהתקדם בכדורסל", אומר סמל א', "עשיתי גיבוש מטכ''ל, ובהתחלה התגייסתי ל־669. בהמשך הגעתי ליחידת דובדבן. הצטרפתי לבני מחזור שלי, ולאחר שבעה חודשים סיימנו מסלול ועלינו לפלגת לוחמים. היום אני כבר שנה בפלגה. השגרה לא תמיד כיפית, אבל כשאתה מוצא את עצמך בקצה המבצעי, אתה מבין למה אתה עושה את מה שאתה עושה".
הוא והצוות מיועדים להשתחרר בעוד כחצי שנה. אחיו, טוראי ש': "עברתי מסלול מיון דומה לאחי. גם אני עשיתי גיבוש מטכ"ל, ועברתי לאחת היחידות בקומנדו. אז בחרתי לא להקשיב לו וללכת לשרת במגלן. אני כבר חצי שנה במסלול, ועוד מעט יש לי מסע כומתה". א' מספר: "למרות היריבות הקלה, בסוף אנחנו משרתים באותה חטיבה, ויש לכך משמעות גדולה. ביום פקודה, נוכל למצוא את עצמנו, בין אם בסדיר ובין אם במילואים, נלחמים זה לצד זה. אני שואל אותו על חוויות מההכשרה ומשווה לחוויות שלי, והוא מתייעץ איתי על סיטואציות שעברתי בעבר".
התאומות רב''ט עדן ורב"ט עמית (20), שכאמור גם הן בנות היישוב, התגייסו והתקבלו יחד לתפקיד מדריכת סימולטור בחיל האוויר, ושתיהן שובצו לשירות בטייסת 420 בחצור. עדן מספרת: "לפני הגיוס התקשרו לעמית לזמן אותה לשלב השני של המיונים, וכמה דקות אחרי זה ניסו להתקשר אליי ולא עניתי, אז התקשרו אליה שתמסור לי את כל הפרטים. גם בהמשך השירות יצא לנו לחוות כל מיני דברים כאלה, למשל כשאחת מאיתנו בשמירות ומישהו נכנס ולא מבין למה היא מתנהגת כאילו הם לא מכירים או שאחד הטכנאים לא מבין איך אנחנו נמצאות בשני מקומות בו־זמנית".
עמית מוסיפה: "העבודה מול צוותי האוויר והתחקור שלהם מאתגרת, מלמדת ומספקת, וגורמת להרגשה שגם לנו יש חלק בהשפעה החשובה של חיל האוויר".