טוויסט בעלילה: אהוד ברק חושף את האמת מאחורי קרב סולטאן יעקוב

בזיכרון הישראלי, מלחמת לבנון הראשונה נחשבת לרעה במלחמות, וקרב סולטאן יעקוב, שהתרחש ב־11 ביוני 1982, לפני 38 שנה בדיוק, נחשב לכושל בקרבות המלחמה הזאת. בזיכרון הסורי, לעומת זאת, הוא נחשב לאחד מארבעת הקרבות המפוארים בתולדות האסלאם ומקביל לקרב הירמוך משנת 636 לספירה, שבו הביסו המוסלמים את צבא האימפריה הביזנטית והשתלטו על המזרח התיכון. במשך כמעט ארבעה עשורים התקבעה ההערכה, שגם אני הייתי שותף לה, שהאחראי הראשי לכשלי ולמחדלי סולטאן יעקוב היה סגן מפקד גיס 446, האלוף אהוד ברק. פרסומיי על קרב זה, שהתבססו על ראיונות רבים ועל מסמכים שמסרו לי המרואיינים, לרבות תחקירי קרבות ומחקרים סודיים בצה"ל, יצרו דם רע וסכסוך רב־שנים בין ברק לביני.

לאחרונה פרסם משרד הביטחון מחקר שנערך לפני שנים במחלקת ההיסטוריה של צה"ל על ידי ד"ר רפאל יקר, שעודכן ועבר עריכה על ידי אל"ם בועז זלמנוביץ. הספר, "הקרב בסולטאן יעקוב", שיצא לאור בהוצאת מודן, מבוסס על תחקירים ומחקרים שהיו סודיים הרבה שנים, ועל תמלילי כלל השיחות בכל רשתות הקשר בכל הרמות בזמן ההכנות לקרב ובמהלכו. הפרסום החדש של צה"ל מפריך באופן שאינו משתמע לשתי פנים את עיקר ההאשמות כלפי ברק.

לאחר שפרסמתי כאן ראיונות עומק איתו על הוצאת צה"ל מלבנון ועל ועידת קמפ דיוויד, לפני 20 שנה, החלטנו ברק ואני לבדוק יחד את חלקו בקרב המושמץ ההוא כדי להבין מה באמת התרחש שם ולנקות את הדם הרע שבינינו. הרי התוצאה.

מזכיר את קרב המיתלה

מילשטיין: "האם הספר החדש של מחלקת היסטוריה של צה"ל, 'הקרב בסולטאן יעקוב', מוכיח שטפלו עליך אחריות ואשמה בלא שום בסיס? וכיצד מוצגים ממצאיו?".

ברק: "הספר מעמיק ומדויק. קודם כל משום שהוא נשען על הקלטת הרשתות בזמן אמת ולא על מה שמשתתף זה או אחר טוען או מדמה לזכור אחרי שנים. אינני מכיר את שני כותביו ולא ידעתי על קיומו עד ששלחת אליי צילומי דפים מתוכו, אבל הוא מפריך את ההשמצות נגדי, משום שזהו מחקר מבוסס עובדות שמתאר בלשון יבשה את האמת.

"הכישלון נבע מכך שגדוד שריון 362, בפיקוד סא"ל עירא עפרון, שאותו אני מעריך מאוד, נע אל משימתו בהנחה שהשטח - עד היעד שנקבע לו - פנוי מאויב שנסוג או נפגע, אך נכנס למתחם נ"ט חטיבתי סורי שהיה מפוזר לאורך כשישה קילומטרים (מציר ׳טונשקה׳ במפת הקוד של צה"ל ועד כפר סולטאן יעקוב) והיה מאויש בנגמ"שים נושאי תותחי נ"ט קלים וחיילי קומנדו עם אר־פי־ג׳י וסאגרים. זה היה אירוע שמזכיר את כניסת גדוד הנח"ל המוצנח למצר המיתלה בסיני, 26 שנה לפני כן. שני המקרים הם כישלון מבצעי. מפקדת הגיס פעלה לא פחות טוב משפעלו אז מפקדי חטיבת הצנחנים, אריק שרון ומוטה גור, אך אז הכל היה חסוי וסודי, והישראלים כאבו את הכישלון אך הבינו שלמלחמה יש מחיר.
"עם השנים הדברים השתנו. לא רק המשתתפים אלא גם כל מושך בעט קפץ להביע את דעתו על הקרב בלי שהיה לו מידע מדויק, ולא פעם מבלי שהיו לו הכשרה וניסיון להבין את אשר אירע.

"זה המקום לומר: קרבות שמסתבכים יוצרים מחלוקות כואבות שנמשכות שנים, לעתים בין חברים לנשק שלחמו שכם אל שכם ונתנו הכל. הגיבורים האמיתיים של אותו לילה והבוקר שאחריו הם לוחמי ומפקדי גדוד 362 ולוחמי חטיבה 645 בפיקודו של אל״ם אמציה אטלס, שנשלחו לחלץ את הגדוד ולחמו בגבורה בתנאים שלא הם יצרו אותם. ובמחיר כבד. הם ואיתם משפחות הנופלים והנעדרים - נושאים איתם את המחיר יום־יום. הלב שלי איתם. יש לציין בייחוד את רס"ן עמי זגגי, קצין המבצעים של עירא, שהעיר ביוזמתו את האוגדונר גיורא לב בשלוש לפנות בוקר, דיווח לו על המתרחש והניע בכך את תהליך החילוץ.

"מכיוון שאתה, באופן עקבי ולאורך הרבה מאוד שנים, קנית לעצמך מעמד של חוקר אובייקטיבי, אף אחד אינו חושב שיש לך אינטרס אישי, ואני נוטה להניח שמה שכתבת עליי משקף את מיטב הכרתך - אני מבקש לדעת על סמך אילו עוגנים קבעת בעבר שאני אחראי לכך שבפקודה שקיבל עירא נקבע שהמתחם המכונה 'משולש טובלנו' ריק מכוחות אויב?".

מילשטיין: "התבססתי בעיקר על עדויות של מפקד חטיבת שריון 943, אל"ם נחמן ריבקין, ואחדים מקציניו, ששלטו על האגף הדרום־מערבי של המתחם הסורי, משרשרת הגבעות של ג'בל ערבה. לפי ריבקין, בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום חמישי, 10 ביוני, כשהיית בסיור לא רחוק ממנו, הוא דיווח לך בקשר שהוא השמיד את הטנקים והנגמ"שים שנעו מתחתיו על ציר האורך המזרחי של לבנון, שבמפת הקוד של צה"ל מכונה 'מיכה'. לדבריו, התקשרת אז ליאנוש ודיווחת לו שהצומת המכונה 'משולש טובלנו' ריק מאויב בעוד לריבקין לא היה קשר עין עם הצומת. טעות זאת נבעה, לדעת ריבקין, מקלות דעתך וחוסר היכרותך את השטח. כשחקרתי את הקרב, ביקשתי לברר איתך את הנושא. היית אז שר הביטחון בממשלת נתניהו. קבענו פגישה וביטלת אותה באמצעות מזכירתך ברגע האחרון עם הבטחה שתהיה פגישה נוספת. והיא מתקיימת רק אחרי שבע שנים. אהוד, אחת מטרתי - לברר את האמת, ואם טעיתי, לא אתבייש להודות בכך. בכל מקרה, גם לך יש חלק בטעות הזאת".

ברק: "את נחמן אני מכיר עוד מאז שהיה חייל צעיר בסיירת מטכ"ל. לכן לא נוח לי להיכנס לצד האישי, אך אם אין ברירה, אז אין ברירה: הוא היה חייל חזק ומסור שצמח ברבות השנים להיות מח"ט שריון של חטיבת מילואים. אני אכן הרביתי להסתובב בשטח במהלך ימי הלחימה. אך הפעם הראשונה ששמעתי אותו בקשר באותו יום הייתה סביב 18:45 בערב. והטענה כאילו דיווח שלי הניע את ההנחה שאין אויב בציר 'מיכה' וב'משולש טובלנו' מופרכת לחלוטין בספר החדש. מהספר עולה כי ב־18:12, כחצי שעה לפני ששוחח איתי, דיווח ריבקין למפקדו, תא"ל גיורא לב, שפיקד על אוגדה 90, כי חטיבתו שולטת 'על כל הפתחה של טובלנו'.

"שעה מאוחר יותר, ב־19:15, חצי שעה לאחר שעדכן אותי, הוא חזר ודיווח לתא״ל גיורא לב ולמפקדו של עירא, מח"ט 399 אל"ם מיקי שחר, כי חטיבתו פרוסה על מזרח ג'בל ערבה עד פינתו הצפון־מזרחית בג'בל מוזיבלה, שחולש ממרחק של 400 מטר על כל 'משולש טובלנו' ומעבר לו. כמו כן דיווח להם ריבקין שהוא שולט על השטח שלפניו ממזרח 'עד כמעט המשולש (טובלנו - א"מ) ואפשר להגיד גם על המשולש', וכי האזור נקי מאויב. המידע על דיווחים אלה נמצא ברשתות הקשר, ועליו לא יכולה להיות מחלוקת. בספר מצוין אגב כי פלוגה ל', בפיקוד סרן הדר קרני מחטיבתו של ריבקין, זיהתה עוד בשעות אחרי הצהריים רק"מ (רכב קרב משוריין) סורי כשני קילומטר מהם, על ציר ׳טונשקה׳, שבו נחפר חלק ממתחם הנ"ט הסורי ומשם ספג הגדוד של עירא בהמשך הלילה את מכת האש הראשונה מהסורים. לפי ד"ר יקר, ריבקין לא העביר מידע על חילופי אש אלה למפקדיו".

מילשטיין: "ריבקין אכן העיד כי התכוון לציר ׳טונשקה׳ המוביל לכפר מדוחה, ציר שאותו הפגיזו הדר קרני ופקודיו".

ברק: "ד"ר יקר מתייחס בפירוש לטיעון הזה ומפריך אותו: 'מתוך רשתות הקשר עולה במפורש כי המח"ט הבהיר למפקד האוגדה ולמח"ט 399 כי השטח שעד המשולש כולל המשולש ריק מאויב מאורגן. מדיווחי אל"ם ריבקין כי כוחותיו נמצאים בג'בל מוזיבלה הבינו מפקד האוגדה ומח"ט 399 ששלחו את עירא ופקודיו למשימתם כי החטיבה של ריבקין צופה גם כלפי צפון ולכן סברו שגם השטח מצפון למשולש ריק מאויב'. הדיווחים האלה של מח"ט 943 ופירושם יצרו במפקדת הגיס, באוגדה 90 ובחטיבה 399 תמונת אויב מוטעית, אשר שיבשה את ניהול הקרב על ציר הכביש המזרחי.

"ולבסוף, אתה בעצמך, אורי, פרסמת שבזמן השמדת הסורים על ציר 'מיכה' מהמקום שבו נמצאו ריבקין ופקודיו, הלכו קצין המודיעין של חטיבתו, ששירת איתך בצנחנים, רס"ן ישי הוברמן והקשר שלו, לאורך הרכס צפונה, הגיעו מעל משולש 'טובלנו' והבחינו בעמק המשולש ובמדרונות משני צדדיו בכוח סורי. משך את תשומת לבם רכב רוסי BMP שעליו היו מותקנים טילי סאגר משוכללים נגד טנקים. הוברמן לא הצליח לדווח על כך לקמ"ן האוגדה, תמיר ברשד, אך הוא דיווח בפירוט למפקדו הישיר נחמן ריבקין, שמשום מה לא דיווח זאת הלאה".

מילשטיין: "באוזניי העיד קצין המודיעין של אוגדה 90, אל"ם תמיר ברשד: 'אהוד ברק הבין מהדיווחים של ריבקין שאין אויב בבקעה. מתוך הדיווח של ריבקין הוא הניח שריבקין רואה את מה שנמצא מצפון למשולש 'טובלנו', לכן כשריבקין אמר לו שבבקעה אין אויב, הוא הבין כי אין אויב בתא השטח שמצפון למשולש. אבל ריבקין לא יכול היה לראות את אותו תא שטח במקום שבו הוא נמצא. ריבקין ראה את מה שקורה למרגלותיו, מדרום למשולש, ואליו התייחס כשאמר כי אין אויב ושיש פה רק טנקים נטושים. הטעות בהבנתו של ברק הובילה להערכה שבתא השטח שמצפון לטובלנו אין אויב, ולתחושה של המפקדים שבמרחב אין איום ממשי'.

"ביחס לגרסה שלך, ריבקין אמר לי לקראת המפגש שלנו כך: 'ברק יודע מה היה, אך זה לא מעניין אף אחד. הוא יודע לצאת מכל דבר בצורה הכי טובה. חבל על הזמן. על אהוד ברק יש לי בטן מלאה, על הרבה טעויות ושטויות שעשה במלחמה. אתה יכול לקבל עליו, ולא רק ממני, ספר שלם'".

ברק: "תמיר ברשד הוא קצין מודיעין טוב. אך לא פגשתי בו ולא דיברתי איתו בכל מהלך ימי הלחימה. פרשנותו עומדת בניגוד מוחלט לעובדות כפי שפורטו במחקר של ד״ר יקר. להערותיו האישיות של ריבקין לא אתייחס. לעומת זאת, ראה בתמלול רשת הקשר הגייסית, ישנה שם שיחה בין ריבקין למפקד אוגדה 252, עמנואל סקל, 28 דקות אחרי חצות ושעה לפני שגדוד 362 נכנס למתחם הנ"ט. אז אמר ריבקין לסקל: 'אני הצלחתי להשתלט על כל הרכס שהולך מ"טובלנו" 69 (הנקודה הצפונית־מערבית של המשולש - א"מ) עד להומבורג', דהיינו, כשבעה קילומטר דרומית מהמשולש. מכאן שיכול היה להזהיר את מיקי שחר ואת עירא שהמתחם מאויש, כפי שסיפר לך הוברמן. האם ביקשת מריבקין תגובה?".

מילשטיין: "בוודאי. שלחתי לו סריקה של המחקר וביקשתי את תגובתו. הוא השיב: 'לא קראתי. לא עוסק בזה בימים אלה. מה שאמרתי בעבר תקף גם להיום. בשונה ממך שאתה עוסק בהיסטוריה ומחקר ואני מעריך זאת מאוד, הגעתי למסקנה שלא לומדים מההיסטוריה ובשל כך מודה שלא פתחתי אף לינק בעבר'".

ברק: "היא הנותנת. אני משאיר לך את המסקנות. אעיר רק כי לא ניתן היה להפריך את הטענה ההזויה העולה כלפיי מדברי שניהם, אלמלא המחקר היסודי שעשו מחברי הספר על בסיס העובדות. אולי בכל זאת מחלקת היסטוריה זה דבר חשוב".

מתח בין מודיעין למידע

מילשטיין: "אני מתפלא שכולם נתנו אמון בדיווחיו של ריבקין ואתה בתוכם, בעוד במשך כל היום זרם אליכם מידע מודיעיני שהמתחם מאויש. הרי כמה דוגמאות: ראשית, כבר מ־1975 היה ידוע שהסורים הקימו מתחם חפור כדי למנוע מצה"ל לפרוץ מלבנון למרחב דמשק. שנית, ביום חמישי דיווחה תצפית משיפולי החרמון על נגמ"שים סוריים שירדו מצומת 'טובלנו' דרומה ונעלמו במתחם החפור בצומת ׳טונשקה׳. שלישית, פענוח צילום אוויר מאותו יום גילה טנקים ונגמ"שים רבים במשולש 'טובלנו'. רביעית, בצהריים קלטה יחידת האזנה ניידת של 848 (8200) שיחות של מפקדים סורים במתחם, ולפיהם ניתן היה לדעת איפה הם ממוקמים.

"מידע זה נמסר מהשטח למרכז המודיעין של פיקוד הצפון. אל"ם עודד ברלי חקר אחרי המלחמה כקצין בודק את המחדל המודיעיני בפרשת סולטאן יעקוב, ונחשף לרישומי השיחות. מעניין שהדוח שלו לא נחשף בפני ד"ר יקר ולא נכלל בספר החדש. כמפקד סיירת מטכ"ל בעבר, שהיא סיירת מודיעין, וכראש אמ"ן אחרי שנה, היית אמור, לעניות דעתי, להתחשב במידע המודיעיני הרב ולא בדיווח של מח"ט שהכרת אותו כחייל. בדיון שהיה לכם בחפ"ק הגיס אחרי הצהריים טענו הקמ"ן הבכיר של יאנוש, אל"ם אילן ויכסלבאום, וקמ"ן החפ"ק שלך, סא"ל אורי זכאי, שמשולש 'טובלנו' מאויש בכוחות רבים. מדוע לא התחשבת בחוות דעתם?".

ברק: "שדה הקרב הוא ממלכת אי־הוודאות, ודברים שנראים מתבקשים אולי בדיעבד, אינם ברורים בעת המעשה. לא זלזלנו במודיעין. בשעה 16:10 אני מתדרך בפירוט רב את יוסי פלד - שהכוח המאולתר בפיקודו הצליח להתקדם מהר יותר ועמוק יותר מכל האוגדות האחרות - על תמונת המצב, ובתוכה חלק ניכר מהמידע שהזכרת. בשעה 18:00 אני מעדכן, על פי ד״ר יקר, את מפקד אוגדה 90, גיורא לב, על השיירה היורדת מענג׳ר דרומה. שיירה גדולה שהדיווח עליה מגיע מהפיקוד בגרסאות כה שונות אחת מהשנייה כמתואר אצל ד״ר יקר, עד כדי קושי לפרשו. תצלום האוויר מ־11:51 בבוקר מגיע רק לפנות ערב אל החפ"קים, ובכל מקרה דיווחו של ריבקין על השמדת כוחות בציר ׳מיכה׳ החל מ־14:30 ודיווחיו בהמשך על כלים נטושים ושטח שנשלט עד ומעבר ל׳משולש׳, שייכים לשעה מאוחרת בהרבה משעת ההתרחשויות המתוארות ברוב הידיעות.

"אני זוכר היטב שלפנות ערב אכן העלה הקמ"ן סא"ל אורי זכאי את הערכתו שב׳טונשקה׳ יש כוח ממוכן. אבל הוא עשה זאת מניתוח מצרף ידיעות שלא ברור לאיזו שעה הן תקפות, ובידינו, בגיס ובאוגדה 90, היה אז הדיווח החוזר של ריבקין שפרוש לדבריו זה ארבע שעות מעל השטח הזה ומתאר נסיגת כוחות סוריים אחר הצהריים ואחר כך במהלך הלילה. בשעה 19:12 הוא מתערב בשיחה בין מפקד האוגדה גיורא לב, שבדיוק מוריד אל המח"ט מיקי שחר את הפקודה, וממליץ למח"ט 399: ׳יש הרבה כלים עומדים עזובים לאורך הציר. אל תתייחס אליהם׳. הוא מסביר שהוא נמצא ׳על כל הרכס עד ה'אדום' (נקודת ציון במפת הקוד) שמעל 69 (ג׳בל מוזיבלה)׳, פירושו של דבר שהוא שולט באש הרבה מעבר ל׳משולש׳ צפונה.

"וריבקין מסכם: ׳כך שכל השטח כרגע פתוח ובשטח הזה עוד יש הכלים... עזובים... כמה שיותר לצפון. ואז תתיישב על כל העסק הזה. אני שולט על כל קו הרכסים המזרחי מעליך בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אל תדאג'. מח"ט 399 משיב: ׳אני לא מודאג. אנחנו נגיע', והשאר היסטוריה. ואומר את זה מח"ט שמדבר מהשטח ב־1982. לא חייל בסיירת מטכ"ל בהתשה ב־1969. קשה אולי להאמין אבל לא היה אז GPS ולא הייתה העברת חומר צילומי בזמן אמת לכוחות לוחמים.

"ושוב, באשר למודיעין: יש להבדיל בין הכנות להתקפה יזומה, שבה מוביל המודיעין הזמין טרם קרב, שביסודו הוא יציב עד פתיחת הלחימה, לבין ניצול הצלחה במהלך מערכה. במצב כזה המודיעין, בטכנולוגיה שהייתה זמינה ב־1982, עלול להיות מיושן ומפגר בשעות ארוכות אחרי המציאות. והמידע שמתקבל ממפקדים בשטח הרבה יותר רלוונטי.

"זה חלק בלתי נפרד מהוויית הצבא והמלחמה, שאתה חוקר ומפתח לגביהם תיאוריות. תפקידו של חוקר כמוך הוא לחקור ולנתח לאחר מעשה, לחשוף את המחדלים והטעויות כדי להפיק לקחים לעתיד. תפקידנו בעת המעשה לקבל החלטות. גם אם פחות ממושלמות. ולהניע פעולה. ונכון, יש גם טעויות, איש איננו נקי מהן, כולל אנוכי. ומכולן יש לנסות ללמוד. מי שיקרא את הספר החדש יבין גם איפה התרחשו השגיאות".
תפקוד הגַיס

מילשטיין: "המשימה המערכתית של הגיס הייתה להגיע לכביש ביירות־דמשק. לפי פקודות של הרמטכ"ל רפול ושל אלוף הפיקוד ומפקד החזית אמיר דרורי, מיום שלישי 8 ביוני. הייתם אמורים להשיג יעד זה כבר ביום רביעי או לכל מאוחר ביום חמישי. רפול ודרורי מאוד לא היו מרוצים, וזה השפיע על התפקוד של יאנוש ושלך בפרשת סולטאן יעקוב. לפי המפקד הלוגיסטי של אוגדה 90, אל"ם אריק אכמון, התקדמות עיקר הגיס על ציר 'מיכה' הצר, המפותל והחשוף לירי סאגרים מבין הסלעים, יצרה פקק ענק. לכן לטנקים של אוגדה 90 לא נותרו כמעט דלק ופגזים ביום חמישי בערב. מכאן שהתכנון של המהלך שלכם היה לקוי מאוד. חוץ מזה, ספר לי קצת על איך הגיס הוקם ופעל ובאיזה אופן נכנסתם למלחמה".

ברק: "מלחמת שלום הגליל הייתה האירוע הראשון בתולדות צה"ל של הפעלת גיס. פעולה בשטח הררי מוגבלת בתנועה וקלה לשיבוש. ואכן נוצרו פקקי ענק בצירי התנועה, והאתגר הלוגיסטי כמוהו כמיצוי הכוח הלוחם בחזית המובילה בכל ציר. היו אתגרים שלמדנו בפועל תוך כדי תנועה. השני, יותר מהראשון, היה בשורש אטיות התנועה. יצוין עם זאת שחרף הפקק הלוגיסטי בצירים ביום רביעי, הם היו פתוחים כבר ביום חמישי. וה־ראיה: האוגדה של יום טוב תמיר (880) נקראה סביב חצות של יום חמישי להגיע אל חזית הלחימה, וביום שישי בשעה שמונה בבוקר הייתה כבר בהסתערות אל המתחם ב׳טונשקה׳.

"לגבי הגיס: גיס 446 הוקם כמפקדה משימתית אופרטיבית ב־1979 כשיאנוש היה אלוף פיקוד הצפון, וזה היה נושא שנוי במחלוקת. יאנוש מאוד לא התלהב ממנו. מפקדת גיס, שלא כאוגדה, איננה מה שנקרא ׳עוצבת יסוד׳. אין לגיס את כל מרכיבי העוצמה שיש לאוגדה, אגד ארטילרי ואגד תחזוקה, גדוד מודיעין וגדוד הנדסה. לגיס אין אף אחד מאלה. יש לו מספר אוגדות שיש לתאם את הפעלתן האופרטיבית בתוך תא שטח אחד.
"למפקד הגיס מונה אלוף מכובד וותיק, משה בר כוכבא (בריל). הוא תכנן את מהלכיה במלחמה שהייתה צפויה בלבנון. בריל פרש בתחילת 82'. אני התמניתי אז לראש אג״ת (אגף תכנון) ומוניתי לממלא מקום מפקד הגיס, משום שהמפקד שהיה מיועד לו למלחמה היה יאנוש, שנמצא אז בהשתלמות בארצות הברית. בחודשים האלה הכנו את המלחמה, קיימנו כמה תרגילים טקטיים וכמה תכנונים, השתתפנו בהצגות תוכניות למטכ"ל וכן הלאה.

"יומיים לפני שהחלה המלחמה קיבלתי הודעה שרפול הזעיק מארצות הברית את יאנוש כדי לפקד על הגיס ושאני אצטרך להיות סגנו. קיבלתי את זה. יאנוש היה בכיר ממני בכל היבט אפשרי. הוא היה אלוף הפיקוד עד זמן לא רב קודם לכן. לגיס היה מטה שאני קיבלתי מבריל. עוד כשהיה בדרך ארצה, התייצבו אצלי או הודיעו לי בטלפון קצינים בכירים שעבדו עם יאנוש בעבר, כמו עמרם מצנע שאותו מינה יאנוש לראש מטה, והקמ"ן אילן ויכסלבאום, שהם מצורפים לגיס. אלה היו אנשים מצוינים ובעלי ניסיון אבל שחלקם לא הכיר את התוכניות של הגיס. ולחלק מהם זו הייתה פתאום ׳ירידה׳ כאילו אחורה אל תוך מפקדה ׳רזה׳, שצריכה לפעול בכפיפות לפיקוד. המצב הזה בלט בעניין המודיעין. הגיס לא אסף מודיעין אלא קיבל אותו מפיקוד הצפון, כשבמקביל הורידו את אותו מודיעין גם לאוגדות. לאוגדות הייתה יותר אפשרות להשלים את המודיעין שקיבלו, כי לאוגדות היו כוחות בשטח שהם עיניים בשטח לפנים והיו להם גדוד מודיעין עם תצפיות. לגיס לא היה שום יתרון על האוגדות וביצירת תמונת מצב מודיעינית אפילו היינו חלשים יותר".

מילשטיין: "שמעתי מכמה אנשים בגיס שיאנוש זלזל בך. חשב שאתה מבין בלוחמה זעירה ובמודיעין מבצעי אך לא מבין כלום בלוחמת טנקים. היו עוד מפקדים בכירים בגיסות השריון שחשבו כמוהו".

ברק: "ברמה האישית יאנוש לא זלזל בי. והאמת שגם לא חשתי זקוק לאישורים מאף אחד. בניגוד לרמטכ"לים ושריונאים מובהקים בעבר כבר־לב, דדו ואפילו טליק, שהגיעו לשריון ישר כמפקדי חטיבות ולא לחמו מעולם מתוך טנק, אני הייתי מ״פ טנקים בסוף מלחמת ההתשה, מג"ד טנקים ביום הכיפורים ופיקדתי על חטיבה סדירה, אוגדת מילואים ואוגדה סדירה משוריינות. אבל ברמה התפקודית הוא די התעלם ממני.

"השיח איתי היה תמיד מנומס ומכבד, אבל באופן מעשי הוא הטיל את כל תפקידי הביצוע על אנשים שהביא איתו. יאנוש היה אישיות כריזמטית, חריגה משהו וללא ספק אחד מהבולטים במפקדי השדה שהיו לצה"ל. הוא סמך עליהם והיה רגיל לעבוד איתם. לא ראיתי סיבה או טעם שלא להשלים עם המצב. לא הייתי חלק מהמערכת האנושית הזו. לא היה לי קשר אינטימי עם האנשים שהביא יאנוש, אך במלחמה המטרה המשותפת גוברת על השאלה אם אתה אוהב או לא את הצורה שבה מטילים את העבודה עליך או על מישהו אחר.

"סידרתי לעצמי חפ"ק עם כמה נגמ"שים וכמה קצינים. כלקח ממלחמת ששת הימים ויום כיפור, ידעתי שבסופו של דבר ההזדמנות להבין כל מלחמה חדשה, איך היא נראית באמת ואיך לפעול בתוכה, זה לצאת לשטח ולחוות אותה מקרוב. לכן לקחתי את הנגמ"שים שלי ונעתי בין היחידות הקדמיות, מיחידה ליחידה, שוחחתי עם מח"טים ומג"דים, צפיתי בהם מקרוב מפקדים על יחידותיהם מול אש וחזרתי אחר הצהריים או לפנות ערב לחפ"ק הגיס, לראות איך הדברים מתארגנים למחר. כך נהגתי גם ביום חמישי, 10 ביוני".

מילשטיין: "מדבריך אני מבין שיאנוש ואנשי מטהו לא הכירו את הגיס ותוכניות המלחמה שלו ולא היה לו שום ניסיון מוקדם בפיקוד על הגיס. מדובר בחוסר אחריות לא רק מצד יאנוש אלא גם מצד רפול".

ברק: "לא נכון. היה ליאנוש ניסיון עשיר בפיקוד על פיקוד הצפון כולו. מצבו הזכיר לי במשהו את אריק שרון בפיקוד הדרום ב־73', מפקד על אוגדה, זמן קצר לאחר שסיים שנים כאלוף הפיקוד. ואריק היה הקטר שבלעדיו לא הייתה מתרחשת הצליחה. מאידך, אתה לא יכול לבקש ממפקד גיס שמגיע מארצות הברית וצריך להיכנס תוך 36 שעות ללחימה עם מטה שלא עבד יחד שנתיים, לפעול מהרגע הראשון כמכונה משומנת. הוא הכיר את כל מפקדי האוגדות באופן אינטימי והוא רצה לפקד עליהם עם המטה ׳שלו׳. צריך לומר גם ביושר שתוך ימים בודדים זה פעל טוב מאוד. עיין למשל בסיוע הארטילרי המסיבי, שתמך את היחלצות הגדוד מהמתחם בסולטאן יעקוב. ניהל אותו בפועל אל״ם אהוד בכר, מפקד האגד הארטילרי של אוגדה 90. אבל ספק אם היה ניתן לרכז את העוצמה הזאת בלוח הזמנים הזה וביעילות הזאת בלי הקתמ״ר, תא״ל אריה מזרחי, שהביא יאנוש כקצין ארטילריה של הגיס.

"אני ידעתי מראש שאני ממלא מקום. ידעתי שאם תהיה מלחמה, אז רפול בהחלט יכול להחזיר את יאנוש. אין בזה שם דבר לא ראוי או לא תקין. אם היה מגיע דן שומרון לפקד על הגיס, היה לי נוח יותר. אבל אין מה להלין על זה. זה דבר טבעי. זהו".

הפיקוד של יאנוש

מילשטיין: "בביוגרפיה שפרסמו אילן כפיר ודני דור על יאנוש, הם כתבו בין היתר ש'יאנוש טען שלמרות האחריות שלקח על עצמו אין מצב שאהוד ברק לא הבין את ההוראות שקיבל'. הם מצטטים: 'השארתי הוראות מפורטות, ברמה של מג"ד שנותן משימה למפקד פלוגה. יותר ברור מזה לא יכול להיות'. לדבריהם, הוא העריך שהיה כאן רצון שלך לנצל הזדמנות ולזקוף לזכותך את ההשתלטות על כביש ביירות־דמשק - היעד האסטרטגי של הגיס - ו'כשזה לא קרה, כשהתברר שהמהלך הסתיים בכישלון, ברק לא היה שותף לאחריות הפיקודית', כך נכתב".

ברק: "לא קראתי את הספר. אבל מניסיון בלתי אמצעי עם שני הסופרים שהזכרת, ניסיון שנצבר במהלך כתיבת ספר מפי ועליי, אומר רק שגם אילו קראתי אותו, לא הייתי יכול להעריך אם מה שפורסם הוא בדיוק מה שאמר להם יאנוש. וכן מה עוד הוא אמר להם, שמהותו תמונה אחרת, שאולי אותה בחרו שלא לפרסם. גם אני שוחחתי כמה פעמים במהלך השנים עם יאנוש. לא הייתה שום אי־בהירות לגבי הפקודה שיאנוש הנחה אותי להעביר לאוגדה. ושוב, ספרו של ד״ר יקר מאשר זאת באופן מוחלט. ייאמר עם זאת שוב, שכמי שהיה סגנו של יאנוש במהלך הלחימה ובאותו לילה, אני נושא יחד עמו באחריות הפיקודית הכוללת לכל מה שאירע בגיס, כולל לכישלון הזה. זהו חלק בלתי נפרד ממהות הפיקוד. ומעולם לא חשתי אחרת.

"משעה 15:30 אחר הצהריים לערך באותו יום קיימנו קבוצת תכנון בראשות יאנוש להמשך המהלכים. קיבלנו מידע לא מאושר שייתכן שלמחרת תיכנס לתוקפה הפסקת אש. היו ידיעות שדיביזיית שריון סורית מספר 3 תתקוף אותנו ושחטיבה מתנייעת סורית 58 קיבלה פקודה לרדת דרומה ותגיע לצומת 'טובלנו' עם שחר. לנו צירפו בצהריים את אוגדה 880 בפיקוד תא"ל יום טוב תמיר. הרעיון של יאנוש היה שיוסי פלד, שפיקד על חטיבת נ"ט, יתקדם בגזרה המערבית, לעבר כביש דמשק–ביירות. שום כוח ממשי לא עמד מולו והיה לו סיכוי ממשי להגיע לשם. עמנואל סקל יתקדם עם אוגדתו בגזרה המזרחית עד כמה שיוכל קרוב לכביש ביירות־דמשק.

"מכיוון שיאנוש אמור היה לצאת בשעה שש בערב לערך לצפת לדיון עם אריק, רפול, דרורי ומפקדים נוספים, הוא הטיל עליי להורות לגיורא לב לשלוח את חטיבת שריון 399 להתמקם בצומת ׳טובלנו׳ ועם שחר, אם לא תהיה הפסקת אש, להיות מוכנה להתקדם לעבר היעד האסטרטגי. הפכתי למשך כשש שעות למפקד הגיס. גיורא לב טען שלא ניתן להכניס ל'טובלנו' חטיבה וקיבלתי המלצתו שישלח גדוד לבצע שלוש חסימות, אחת מהן ב'מיכה 40' כפי שקבע יאנוש".

מילשטיין: "במאמרו מ־2006 על מהלכי הגיס כתב יאנוש שהיה מוטרד מן המודיעין לגבי התקדמות חטיבה 58 ודיוויזיה 3 של הסורים. ובראיון עם מתחקרת שלי הוא הבהיר שחשב שחטיבה 58 נמצאת בסולטאן יעקוב, ולכן הורה למפקד אוגדה 90, גיורא לב, להתקדם מהר ל'משולש טובלנו', להשתלט עליו, ובאור בוקר לצפות על השטח, לאתר את החטיבה הסורית, להשמיד אותה ולהתקדם צפונה. במאמרו הוא כתב שהורה לקדם את חטיבה 399 בפיקודו של מיקי שחר 'להיערך מול האויב עד "מיכה 40", שני קילומטר דרומית לסולטאן יעקוב, מדובר בשטחים שולטים לכיוון צפון למטרות בלימה וחסימה'.

"מכאן ברור שלא נתת לאיש פקודה להיכנס ל'משולש טובלנו' כפי שהאשימו אותך, אלא כניסה למשולש ואף צפונה ממנו הייתה כלולה בפקודה של יאנוש. מתי הוא חזר ונטל את הפיקוד?".

ברק: "אחרי חצות, סביב 00:45. עירא ופקודיו נמצאו עדיין כשישה קילומטר מצומת 'טובלנו' וזה עתה ירדו לציר ׳מיכה׳. הם הבחינו בכלי רכב מוזרים נושאי טילים שעומדים עם הטילים מכוונים צפונה. ולא ידעו אם הם שלנו או של הסורים. כשיאנוש נכנס לחפ"ק, הייתי עסוק יחד עם ראש המטה עמרם מצנע בלדקדק את הוראתי, שישלחו רגלית קצין עם חוליה קטנה, שיתקרב אל הכלים וינסה לשמוע איזו שפה הם מדברים. יאנוש הגיע קצר רוח, תמה מה זה שהם עדיין שישה קילומטר מדרום למשולש ותהה: 'מה זה המזמוז הזה? שיפתחו באש!'. למזלי, מצנע, שעמד לידי, התערב ואמר: 'יאנוש, זה רציני. ייתכן שזה משהו שלנו שאיננו מכירים'. ואכן, הסתבר שהם מדברים עברית ושמדובר בגדוד רקטות של צה"ל שהקתמ״ר אריה מזרחי קידם צפונה ביוזמתו אחרי ששמע את תוכניתו של יאנוש.

"אחרי תקרית זאת התקשר יאנוש לעירא ואמר לו: 'קודקוד "עיתון" (הכינוי ברשת הקשר של גדוד 362 - א"מ), נוע למשימתך, היית צריך להיות שם לפני ארבע שעות. אני במקומך הייתי מבצע את זה לבד, עם ג'יפ, לפני ארבע שעות'. לפי המחקר של ד"ר יקר ואל"ם זלמנוביץ, 'כניסתו של מפקד הגיס לרשת חטיבתית בעיקר בעתות מצוקה, יותר משפגעה בעקרון המדרגיות, שיבשה את ניהול הקרב על ידי הרמות הכפופות. הלחץ שהפעיל מפקד הגיס על חטיבה 399 בלילה היה גורם חשוב לכך שגדוד 362 נע בחופזה ובחוסר סדר צפונה באופן שהיה מגורמי היקלעותו לתוככי המערך הסורי ככוח מפורר. יש לומר כי לחץ כגון זה שהפעיל מפקד הגיס על מפקדי חטיבות הביא לתוצאות דומות ב־9 ביוני בערב, בקרבות עין א־תינה וחווש א־דניבה שבהם לחמו זה מול זה קורס מפקדי טנקים של צה"ל וקורס קציני שריון והיו נפגעים רבים.

"לפני שתיים אחרי חצות הלכתי לישון לאחר יותר מ־50 שעות שלא עצמתי עין. יאנוש החליט על שינוי משימה, החלטה נכונה בנסיבות העניין, ביטל את החסימות, כולל ב׳טובלנו 69׳ והורה לרכז את כל הגדוד אל עבר ׳מיכה 40׳. הוא המשיך לפקד על הגיס במשך כל התקרית בין גדוד 362 לסורים.

"עם חמשת הלוחמים שנהרגו בירי דו־צדדי מחטיבת ריבקין על גדוד עירא בדרכו צפונה, ו־11 הלוחמים שאיבדה חטיבה 645 בהסתערות על המתחם, אנו מונים 20 הרוגים, 30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. בשטח נפלו בידי הסורים שישה טנקים ושלושה נגמ"שים. המחיר כואב. אך הטענה שהתפרסמה במשך 38 שנים שאני בישלתי את הדייסה - היא עלילה שמופרכת כעת באופן מוחלט ומוסמך".

מילשטיין: "שכנעת אותי, אם כי אני מניח שיהיו כאלה שיערערו על המסקנה הזאת".