הם הכירו לפני שנה וחצי דרך חבר משותף. לפני ארבעה חודשים נישאו. אצל שניהם זה היה פרק ב'. לה שני ילדים מנישואים קודמים, לו שלושה ילדים. עכשיו באופן מפתיע וטרגי נאלצת חלי איטח־בן זיקרי להיפרד ממיכאל בן זיקרי ז"ל, שטבע למוות ביום שישי באגם זיקים אחרי שהציל מטביעה אישה ושלושה ילדים.
היא לא מפסיקה לבכות במהלך השיחה. "האהוב שלי הלך", היא אומרת כשהיא נחנקת מדמעות. "אהבתי אותו אהבה אמיתית, הוא ידע את זה, אמרתי לו את זה במים. זה היה כאילו סוג של פרידה. חיבקתי ונישקתי אותו במים ואמרתי לו: 'אני כל כך אוהבת אותך'. הוא אמר לי: 'גם אני, חלי', ואז הוא עזב לי את היד והלך להציל את האנשים".
חלי בת ה־43 היא תושבת אשדוד העוסקת מזה 23 שנים בתחום הנדל"ן. מיכאל, אשקלוני במקור, בעל חברה לפיתוח וגינון, עבר לאשדוד בעקבות האהבה. בן 45 היה במותו. "זו הייתה כימיה ממבט ראשון", משחזרת חלי. "היה לו חיוך של לב ענק, הוא היה בן אדם טוב. זה היה קליק ממבט ראשון, מאז ועד עכשיו. מיכאל היה בן אדם מצחיק. איפה שלא הייתי איתו, נהניתי. לפני ארבעה חודשים נישאנו. איבדתי את אבא שלי לפני חצי שנה, אז עשינו חתונה מצומצמת רק בבית כנסת".
מה הביא אתכם לאגם ביום שישי?
"קודם לכן היינו בקניון במבקיעים. הסתובבנו קצת, מיכאל רצה לקנות בגדים. קנינו בגדים, שתינו קפה והלכנו לאגם המוות הזה. בסביבות שתיים וחצי בצהריים הגענו לאגם. ישבנו בסמוך לאגם. זו הפעם הראשונה שאני נמצאת שם. מיכאל מכיר את המקום. היו שם מלא משפחות מסביב, ילדים קטנים. באיזשהו שלב נכנסנו יחד למים. המים היו עד גובה ברכיים, לא משהו מסוכן. לאחר שתי דקות שבהן היינו במים, ראינו את האבא של הילדים שטובעים, טובע בעצמו. לא הבנתי מה קרה, כי הרי המים נראו לנו כל כך נמוכים. מישהו משך אותו, ואז האבא התחיל לצעוק 'הילדים שלי טובעים'".
מה קרה אז?
"מיכאל הוריד את משקפי השמש שלו, נתן לי אותם ביד ואמר: 'חלי, תחזרי לחוף, אני הולך לעזור'. הסתובבתי כדי לצאת מהמים ואז נפלתי לתוך בור. זה קרה בשנייה. המים כיסו אותי, סחפו אותי מלמטה, ניסיתי להילחם והתחלתי לצעוק 'מיכאל, מיכאל, בוא תעזור לי', אבל הוא לא שמע אותי כי כבר שחה אליהם. ניסיתי בכוחות עצמי לשחות, אבל המים היו חזקים. התעשתי ואמרתי לעצמי בואי תשחי עם הזרם. לא הייתה לי ברירה. ראיתי שם בחור, צעקתי אליו אם הוא יכול למשוך אותי, ואז הוא משך אותי החוצה".
כשיצאת החוצה, הצלחת עוד לראות את מיכאל?
"התחלתי לחפש את מיכאל בעיניים. ראיתי אותו מוציא ילד אחד. זה היה בקצה השני. אחר כך התחילו אנשים להתאסף, לרוץ, הגיעו כוחות הצלה, ואני ישבתי וחיכיתי למיכאל. לא קלטתי שקורה משהו. אנשים התאספו, עשו הנשמה לילדים, ואני בכל הזמן הזה חיפשתי את מיכאל. הלכתי לחפש אותו ליד האמבולנסים. כעבור כשעה וחצי ראיתי שהוא לא חוזר. אמרתי לשוטרים שאני מחפשת את בעלי. סיפרתי שהוא שחה כדי להציל את המשפחה. קראו לו בכריזה: 'מיכאל בן זיקרי, אשתך מחפשת אותך'. בינתיים, הזמן עבר. כשהבנתי שהוא נעדר, חייגתי לאחותי. היא הגיעה עם גיסי כדי להיות איתי. אחר כך בא אלי איזשהו עד ראייה שהיה שם, שאל אותי מי זה בעלי וסיפר לי שאפסו כוחותיו, ושהוא שמע אותו אומר שאין לו כוח יותר".
מה קרה לך באותו רגע?
"התעלפתי. החזיקו אותי. אחר כך רציתי לרוץ למים, רציתי להוציא אותו מהמים, כי ידעתי שהוא עדיין בפנים. בהמשך הזמינו יחידת צוללנים ומשכו אותו החוצה. משם התחיל סיוט שלא אשכח אותו כל החיים שלי. זה לא נתפס. זה הזוי שמיכאל לא פה. החזירו אותי הביתה, האוטו שלנו נשאר שם והחפצים שלו אצלי. יצאתי עם בעל וחזרתי בלי בעל הביתה. כל המשפחה שלי נמצאת אצלי בבית. אני על כדורים, לא מצליחה לישון או לאכול".
לא חשב פעמיים
בעקבות המעשה האמיץ של מיכאל, שהציל אישה, תושבת היישוב הבדואי חורה, ושלושה ילדים, חאבס אלעטאונה, ראש המועצה המקומית חורה, הביע תנחומים למשפחה. "גיבור אמיץ ואדם ערכי, שקפץ ללא היסוס כדי להציל אנשים ושילם מחיר כבד מכל. ומבלי שעניין אותו דתם, מוצאם, נטייתם, ומבחינתו בראש ובראשונה היו בני אדם שיש להצילם".
"זו אחת הסיבות שהתאהבתי באיש הזה", מספרת חלי. "מיכאל הוא אמיץ, הוא גיבור. הוא אפילו לא חשב פעמיים, לא הסתכל אחורה. היה נחוש ללכת ולהציל אותם כששמע אותם צועקים 'הצילו'. זה היה מאוד מתאים לאופי שלו".
יש נחמה מסוימת בכך שהוא הציל ארבע נפשות?
"זו שאלה קשה. אני איבדתי את בעלי, אבל יש משפחה שלמה שחיה היום. האבא של הילדים האלה בוכה. הוא התקשר לגיסי, ביקש לבוא לבקר אותנו בבית ולהיות בלוויה. מיכאל הציל משפחה שלמה, את כל המשפחה הוא הציל. מיכאל היה גיבור גם לפני כן. עכשיו הוא מלאך. מיכאל בתור בן אדם תמיד עזר, תמיד נתן, תמיד היה הראשון לעזור, לתת יד בכל דבר מבלי לשאול למה. היה איש חייכן. קשה לי אפילו להסביר. הוא מלאך. מי שמכיר אותו, יודע מי זה מיכאל. החיוך לא ירד לו לעולם מן הפנים".
היא עדיין לא מעכלת את האסון. "איזה לעכל? מה לעכל?", היא אומרת. "אני צופה בטלוויזיה, רואה את התמונות שלו וזה פשוט לא נתפס. אני עוברת מאבל לאבל. מאבל על אבא שלי לאבל על בעלי. אין דבר קשה מזה. אני עוד לא מעכלת את זה שאבא שלי איננו, ועכשיו גם מיכאל איננו. מאיפה מתחילים? אלוהים מאיפה?".
סכנה באגם
אגם זיקים הוא למעשה מצבור מים רחב בשפך של נחל שיקמה. האגם התמלא לפני יותר משש שנים ונחשב מסוכן לציבור. סביבו לא מוצבת גדר, אין בו שירותי הצלה, אבל למרות זאת מבקרים רבים נוהגים להגיע אליו ולרחוץ בו. בעבר המועצה האזורית חוף אשקלון גידרה את האזור, אך לאחר מכן המחסומים הוסרו והגישה לאגם הפכה שוב חופשית. "ברור שיש בי כעס", אומרת חלי. "המקום פרוץ, בלי השגחה, יש שם איזשהו שלט שרק בדיעבד ראיתי אותו. אסור שמקום כזה יהיה פתוח בכלל. צריך לגדר אותו, לסגור אותו. אני בעצמי עמדתי לטבוע. למה המקום הזה בכלל פתוח? יש שם ילדים קטנים בתוך המים ללא השגחה".
היא מבקשת להעביר מסר: "כל מקום שאין בו מציל או שלא מוגדר כחוף רחצה, הוא סכנה. אנשים מאבדים חיים. אני איבדתי בעל. ילדיו של מיכאל איבדו את אביהם. איך ממשיכים מפה? צריך לזעזע. צריך שאנשים יבינו שנהרסו פה כמה משפחות מפני שהמקום לא היה מגודר. לא רק שצריך לגדר, אלא צריך לסגור את המקום הזה. הוא מסוכן, עם הרבה בורות, יש שם חול טובעני. בשנייה בן אדם יכול לתבוע".
ממועצה אזורית חוף אשקלון נמסר בתגובה לטענות: "בסוף השבוע האחרון אירע מקרה טביעה בשפך נחל שקמה הסמוך לחוף זיקים, שפך אשר אינו חלק מהחוף המוכרז. המועצה האזורית חוף אשקלון משתתפת בצער המשפחה ומצרה על מותו הטרגי של מיכאל בן זיקרי אשר גבורתו ותושייתו הביאו להצלת חיי אדם תוך קיפוח חייו. המועצה האזורית חוף אשקלון מבהירה כי שפך נחל שקמה הסמוך לחוף זיקים הינו מקום האסור לרחצה על פי שילוט המוצב במקום. המועצה פועלת לאורך כל השנה לשילוט האזורים האסורים לרחצה כפי שנעשה במקרה זה וקוראת לציבור הרחב להימנע מרחצה במקומות אשר נקבעו כאסורים ומסוכנים".
בסוף שיחתנו חלי מספרת שהיא מאוד הייתה רוצה לפגוש את האישה ושלושת הילדים שבעלה הציל. "הייתי רוצה רק לשאול אותם איך הוא עזר להם, כי הם בעצם ראו אותו ברגעיו האחרונים", היא אומרת בבכי.