"הקהילות מתפוררות": דחיית תקציב המדינה ב־100 ימים, שאושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת, פוגעת ברבבות אזרחים התלויים בתקציבים ממשלתיים, שנעצרים בימים אלה בשל העיכוב. אתמול הבאנו את סיפורו של גלעד ספקוטי בן ה־28, אחד מבין מאות הבוגרים עם מוגבלות שכלית שזקוקים להשמה בדיור חוץ־ביתי ובתעסוקה אבל תקועים בבתיהם בחוסר מעש בשל היעדר תקציבים ממשרד הרווחה.
היבט אחר של הקפאת תקציב המדינה הוא עשרות תוכניות שמפעילה החברה הארצית למתנ"סים, המסובסדות על ידי המדינה ועומדות כעת בפני סגירה, כשפעילותם של מאות מרכזים קהילתיים נפגעת אנושות. מדובר בתוכניות בתקציב כולל של כ־400 מיליון שקל, בין היתר עבור נוער בסיכון, נוער ובוגרים עם מוגבלות, מרכזי למידה לנוער עולה ולאוכלוסיות מודרות, מיזמים לעולי אתיופיה, תוכניות השתלבות נוער ובוגרים להט"בים, וגם תוכנית קרב להעשרה במערכת החינוך ותוכנית היל"ה לנוער בסיכון שנשר מבית הספר.
מאות מוריה המפוטרים של התוכנית הפגינו אתמול מחוץ למשרדי החברה למתנ"סים בלוד, וקיימו מיצג בשם "מיליון כיסאות ריקים", שבו הומחשה הפגיעה בעשרות התחומים, האוכלוסיות והמגזרים כתוצאה מביטול התוכניות. במקביל נערכו עצרות במרכזים קהילתיים של החברה בכל הארץ.
אחד הנפגעים מביטול התוכניות הוא רוי אספיר, כבד שמיעה בן 31, שעובד למחייתו במשרה חלקית ואינו יכול לממן בעצמו את החוגים שהוא משתתף בהם ואשר מהווים עבורו מסגרת חברתית קבועה יחידה. רוי משתתף בתוכנית "מנדלה" של החברה למתנ"סים, תוכנית פנאי לבוגרים עם מוגבלויות וקושי כלכלי. התוכנית מעניקה מלגות השתתפות בפעילות הפנאי במרכז הקהילתי, בצירוף מערך תמיכה ושילוב בעשייה הקהילתית.
אמו של רוי, קלאודיה, אם יחידנית שגידלה אותו ואת שני אחיו, מספרת ל"מעריב": "לרוי יש גם מוגבלות מסוימת בתנועה והוא זקוק לפעילות הספורט שבתוכנית, שבמסגרתה הוא מקבל הנחה מאוד משמעותית בבריכה, בחדר הכושר ואפילו בחוג ריקוד. "מעבר לזה, מדובר במסגרת חברתית קבועה שמאוד חשובה לשילוב בחברה של אדם עם מוגבלות. הוא מאוד אהוב בתוכנית וכולם מכירים אותו. אבל הוא גם חייב להתנהל לפי תקציב שמתאים ליכולות שלו, והמשמעות היא שהוא לא יוכל להמשיך בתוכנית. הוא מאוד עצוב".
היא מוסיפה: "הפוליטיקאים עסוקים בלריב והאוכלוסיות הכי חלשות נופלות בין הכיסאות. זה מכאיב ומתסכל". לדברי יו"ר החברה למתנ"סים אבי וורצמן, "'מנדלה' מסייעת לא רק לבוגרים עם מוגבלות עצמם אלא לכל הקהילה שהם חלק ממנה. היכולת של כל אחד להרגיש משמעותי ושייך תורמת לחוסן הקהילתי והיא חלק מהמחויבות הקהילתית שלנו".
וורצמן מוסיף: "תסתכלו על הילדים ובני הנוער, על האנשים עם המוגבלויות. אם התוכניות שלהם ייסגרו מיליון מהם יישארו בבית. אנחנו צועקים את הצעקה של הקהילות שמתפוררות לנו מול העיניים. אני קורא לממשלה: בבקשה, אשרו את תקציב התוכניות".