מיזם הבדידות, שבמסגרתו הופעלו בארץ בשנים האחרונות 23 תוכניות שונות בפריסה ארצית רחבה, במטרה להפיג את בדידותם של הקשישים בישראל, זוכה לביקורות נלהבות מצד המשתתפים בו. במיזם, שהפעילו 13 ארגונים שונים, השתתפו כ־2,000 ישראלים בני 65 ומעלה.
מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל במימונם של ג'וינט־אשל והקרן למפעלים מיוחדים בביטוח הלאומי, יוזמי הפרויקט המיוחד, בחנו במשך שלוש השנים האחרונות את תרומתו של מיזם הבדידות הארצי שהם הובילו עם משרד הרווחה והעבודה.
מחקר מגלה כי 57% מן המשתתפים ציינו שהתוכנית שבה השתתפו "תרמה להפחתת תחושת הבדידות שלהם במידה רבה". 71% מהמשתתפים דיווחו על שיפור במצב הרוח הכללי, 48% דיווחו על שיפור בתחושת הבריאות הכללית ו־45% דיווחו שהתוכנית תרמה ליכולתם להתמודד עם קשיים ורגשות לא נעימים.
את המחקר ערכו ד"ר מיכל לרון, ראשת צוות בריאות וחוקרת בכירה במכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל והחוקרים איתי מנהיים, יפית כהן, דנה וייס ושלומית קגיה.
עוד עולה מהממצאים כי בהשוואה בין רמת הבדידות והדיכאון בקרב הקשישים, לפני ההשתתפות בתוכנית ואחריה, נמצאה ירידה ממוצעת הן במדד הבדידות והן במדד הדיכאון.
עוד התברר כי התוכניות שמאפשרות בעיקר הזדמנות למפגש חברתי בין המשתתפים - כלומר, מבוססות על אסטרטגיה של הזדמנות לאינטראקציה חברתית - מתאימות יותר לאנשים עם רמה התחלתית נמוכה יחסית של בדידות.
כמו כן, תוכניות אלה תורמות להפחתת הדיכאון בקרב גברים יותר מאשר בקרב נשים. תוכניות לחיזוק המסוגלות החברתית - למשל, קבוצות תמיכה - תורמות להפחתת הדיכאון בקרב "זקנים מבוגרים" (בני 80 ויותר) יותר מאשר בקרב "זקנים צעירים" (בני פחות מ־80).
ד"ר לרון: "אנו ממליצים לממשלה להפעיל בכל יישוב לפחות שתי תוכניות המבוססות על אסטרטגיות שונות להפחתת בדידות, כך שאפשר יהיה לתת מענה לצרכים השונים".
יוסי היימן, מנכ"ל ג'וינט־אשל, אמר: "אני מקווה שמסקנות המחקר יתרמו להעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב ואנשי המקצוע להפעיל תוכניות בנושא לטובת הזדקנות הוליסטית מיטבית בעידן של 100 שנות חיים".