שיעור האחים והאחיות המועסקים בישראל הינו 4.9 לאלף נפש, בהשוואה לכך הממוצע במדינות ה־OECD הוא 8.9 אחים ואחיות לאלף נפש. מינהל הסיעוד במשרד הבריאות בראשות ד"ר שושי גולדברג, האחות הארצית הראשית, הציב כיעד לאומי לצמצם את הפער, זאת כדי שב־2025 כבר נצליח להציג שיעור של 6.2 אחים ואחיות מוסמכים לאלף נפש. פער זה הלך ונוצר עם השנים. אוכלוסיית ישראל בשנת 2020 היא כ־9.2 מיליון איש, וקצב הגדילה הוא כ־2% בשנה. הכשרת האחים והאחיות, עד לפני מספר שנים, עמדה על קצב גדילה של 1% בלבד, והנה ההסבר על רגל אחת.
“ב־20 השנים האחרונות האחים והאחיות במדינה הם מוסמכים ולומדים לימודים אקדמיים של ארבע שנים באוניברסיטאות ובמכללות", מספרת סימה אזולאי, מנהלת מחלקת הסמכה ורישוי במינהל הסיעוד במשרד הבריאות. “את הצד הקליני המקצועי יכולים לבצע רק אחים ואחיות מוסמכים אקדמאים בחדרי ניתוח, בטיפול נמרץ, במיילדות ובמספר רב של תחומים קליניים. היעד שהצבנו הוא משימה בהחלט כבדה. כדי לעמוד במטרה אנחנו צריכים שבשנה א', בכלל המוסדות, יתחילו ללמוד 4,800 סטודנטים. השנה הצלחנו לפתוח את שנת הלימודים עם כמות של 4,030 סטודנטים, וזו בהחלט הדרך הנכונה".
לאט־לאט, ומחוץ לאור הזרקורים, מקצוע הסיעוד הופך למבוקש בקרב הסטודנטים, מה עוד שבמשרד הבריאות ובמוסדות האקדמיים הציבו שני מסלולי לימודים שמהם ניתן לבחור. המסלול הראשון הוא לתואר ראשון, אורך ארבע שנים ומתקיים במגוון חוגים לסיעוד באוניברסיטאות ובמכללות. המסלול השני נמשך שנתיים וחצי ומיועד לאקדמאים, בעלי תואר מכל תחום שהוא, המבקשים לעשות הסבה לסיעוד. הלימודים להסבת אקדמאים מתקיימים בכל בתי הספר לסיעוד בישראל ובמספר חוגים לסיעוד. פרטים מלאים למי שמבקש אפשר למצוא באתר מינהל הסיעוד.
היום ניתן למצוא בין מבקשי ההסבה עורכי דין, אדריכלים, אפילו שחקני תיאטרון. שירלי קליפה, 32, סיימה לימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב, אבל כשיצאה לחפש את עצמה על הבמה לא הרגישה בנוח. היא המריאה לטיול בהודו, חשבה לנסות התמחות בטיפולים אלטרנטיביים עד שבחרה בסיעוד והבינה שזה מה שתמיד רצתה.
“אני לא נמצאת במסלול ההסבה של האקדמאים אלא במסלול לתואר מלא", עדכנה קליפה. “תמיד הייתי על במה, עם טקסטים וקהל והיה לי כיף, ולכן סיבוב הפרסה שביצעתי הוא לכיוון אחר לחלוטין. מקום שהוא אולי פחות זוהר, אבל יש בו עשייה. התגמול הוא לא כספי, הוא חייב לבוא ממקום של עזרה, הושטת יד".
לא תמיד נהנה המקצוע מביקוש. “אנשים לא מבינים את מהות התפקיד", אומרת דיאנה דבש מנתניה. “גם היום כשאני מספרת לאנשים מה אני לומדת הם אומרים ‘אה, את מטפלת בקשישים'. המקצוע הזה לא משווק נכון, ואני ארצה מאוד בעתיד להיות זו שמשווקת ומסבירה ‘זה לא מה שאתם חושבים'".
במשפחתה של דיאנה, 24, מכירים היטב את הנושא. אמה, סבתה, דודתה - כולן באות מהתחום. היא ידעה לפני שנים שזה יהיה הכיוון שלה בחיים, אבל החליטה לפתוח לעצמה אופציות נוספות. היא למדה לתואר ראשון במינהל מערכות בריאות, וכעת היא בלימודי הסבת אקדמאים לסיעוד באוניברסיטת תל אביב.
“יש שני יתרונות חשובים", היא אומרת. “קודם כל הביטחון הכלכלי. אנשים בסגר לא יכולים לצאת לעבודה, ואילו באחיות תמיד יהיה צורך. הדבר השני הוא שיש כל כך הרבה אפשרויות בחירה, מחלקות, תחומים. אין את השחיקה שכולם מדברים עליה. את בונה לעצמך את המסלול. המקצוע, מעבר לעבודה עצמה, הוא מדהים". ביטחון תעסוקתי וכלכלי הוא אחד המרכיבים שאנשים ציינו כשבחרו בלמידת סיעוד. הצורך בכוח עבודה, במיוחד כשהמילה “חל"ת" הפכה למושג קבוע בלקסיקון, משך לא מעט מהפונים.
“נרשמת ללימודים האלה אוכלוסיית סטודנטים מדהימה", אומרת אזולאי ממשרד הבריאות. “בשנה שעברה התחילו בתוכניות האלה יותר מ־1,800 איש, שמרביתם בעלי משפחות, ממוצע גילים 30 פלוס, אנשים הרואים בסיעוד קריירה שנייה, ביטחון כלכלי והם מגיעים מכל התחומים. ממדעים ועד מוזיקה, פסיפס מדהים של אנשים שלא היית מדמיין".
כדי להקל את אי־הוודאות הכלכלית ולעודד מצטרפים נוספים החליטו במשרד הבריאות ומפעל הפיס על חלוקת 1,000 מלגות בשווי 12.5 מיליון שקל במסגרת תוכנית “כוכבי פיס לסיעוד", שנועדה לממן את שנת הלימודים הראשונה. התנאי לקבלת המלגות מצד משרד הבריאות היה התחייבות לתקופת עבודה כאחים ואחיות בבתי החולים במדינה, ואילו מפעל הפיס התנה את קבלת המלגה ב־60 שעות התנדבות למען הקהילה.
“מפעל הפיס רואה חשיבות גדולה במאמץ הלאומי להגדיל את מספר האחים והאחיות במדינת ישראל", מסביר מנכ"ל מפעל הפיס, עו"ד בני דרייפוס, בהתייחסו למיזם “כוכבי פיס לסיעוד". “אנחנו משקיעים מחשבה רבה ומשאבים רבים בנושא זה וגם בהיבטים נוספים שמטרתם שיפור השירות הרפואי לאזרח. מפעל הפיס הוא מפעל הרשויות המקומיות ופועל לרווחת תושביהן, וללא ספק רמת השירות הרפואי לתושב היא אחד המרכיבים החשובים ביותר במסגרת רווחת הקהילה".
מפעל הפיס ומשרד הבריאות יעניקו בשנים הקרובות אלפי מלגות לסטודנטים וסטודנטיות הלומדים בבתי הספר לסיעוד ובחוגים לסיעוד באוניברסיטאות והמכללות. “מטרת מיזם ‘כוכבי פיס לסיעוד' היא להגדיל באופן משמעותי את מספר הלומדים והבוגרים בתחום הסיעוד וכך לחזק ולטייב את השירות הרפואי לכל אזרחי ישראל. אני מודה לדירקטוריון מפעל הפיס, למרכז השלטון המקומי ולמרכז המועצות האזוריות על ההירתמות למיזם חשוב זה ולמשרד הבריאות על שיתוף הפעולה הפורה".
“עבור משרד הבריאות מדובר במצב של ווין-ווין", אומרת אזולאי ממשרד הבריאות. “אנו מבטיחים לסטודנטים את מלוא שכר הלימוד לשנה א', ומאחר שאנו מכשירים אותם למקצוע טיפולי, אנחנו מחזקים את ערך ההתנדבות, שיאפשר חיזוק של תקשורת הדדית, אמפתיה ועזרה לזולת".
בשנה שעברה, למשל, הפרויקט התמקד בפעילות להפגת הבדידות. רותם גיא מתל מונד, סטודנטית במכללת רופין, הבינה שמקצוע הסיעוד מיועד לה עוד בתקופת שירותה הצבאי כמש"קית ת"ש. היא גילתה שהיכולת לשוחח, להבין ולעזור לאחרים טבועה בה. “קלטתי שמשהו בגישה שלי קצת שונה", היא מספרת. “נזכרתי בסיפורים של אמי על לידת אחי הבכור. הוא היה אז בפגייה והיא תמיד סיפרה על אחות שדיברה איתה בצורה מסוימת ועזרה לה לעבור את התקופה. בלי האחות הזו היא הייתה קצת אבודה. המשפט הזה חלחל אצלי, ועכשיו כשהתנדבנו בפעילות להפגת הבדידות, המשפט הזה ממש עזר ונתן לי עוד ניסיון כיצד לגשת לאנשים. בתקופת סגר הקורונה שוחחתי בטלפון עם איש מבוגר המתגורר בקריית מלאכי. התחברנו ורק בשבוע שעבר נפגשנו בפעם הראשונה, והוא ממש התרגש. השיחות האלה נתנו לו איזו תקווה".
רותם וחבריה מתחילים כעת את לימודי השנה השנייה, שכבר יכללו התנסות במחלקות השונות בבתי החולים. רותם עדיין לא החליטה באיזה תחום היא מעוניינת להתמקצע. “כשנרשמתי אמרו לי שכולם בחרו מראש באיזה כיוון הם מעוניינים, אבל במהלך ההתנסות הם גילו תחומים אחרים. אני באה עם ראש פתוח. משהו יכול להיראות מזהיר ומשהו אחר נורא ואז תגלה שזה לגמרי ההפך".
אצל שירלי קליפה הגיוון שבענף הוא המרתק. “כשהחלטתי על סיעוד, הייתה לי תחושה אפוקליפטית שבחמש השנים הקרובות תהיה אנדרלמוסיה והידע הזה יהיה כלי פרקטי. בשנה הזו ממש אפשר לראות את הצורך, אומנם המקצוע מאוד שוחק, אבל יש בו המון אפשרויות. אתה יכול לעבוד בשוק הפרטי, בקהילה, במחקר, בהוראה, בייעוץ".
במשרד הבריאות יודעים שלא יהיה קל לצמצם את הפער במספר האחים והאחיות ביחס למדינות ה־OECD. מדובר במקצוע תובעני, והלימודים עבורו הם מפרכים, אבל העולם שהכרנו השתנה. מה שהיה, ספק אם יהיה. “השכר הוא המילה הטובה שאתה מקבל, הצלת החיים הזו", משוכנעת דיאנה דבש. “אני לא רואה את עצמי מתעשרת כספית, אבל אני רואה את עצמי מתעשרת נפשית, פנימית, וזה יותר חשוב מכל דבר אחר".