תגלית ארכאולוגית חשובה ומשמעותית נמצאה ברמת הגולן בתקופה האחרונה, כך מתפרסם היום (שלישי). אבן גבול נדירה בת כ-1,700 שנים, הנושאת את השם "כפר נפח" ביוונית נחשפה במהלך חפירה ארכאולוגית של רשות העתיקות סמוך למחנה נפח ברמת הגולן.
לאחרונה עלה השם "מחנה נפח" לכותרות בסדרה "שעת נעילה" בכאן 11, אבל חפירה ארכאולוגית שנערכה ברמת הגולן בחודש האחרון, מגלה לראשונה כי השם "נפח" ניתן למקום כבר לפני כ-1,700 שנים. האבן התגלתה במהלך חפירה ארכאולוגית שניהלה רשות העתיקות לפני הנחת קו צינור מים בנפח ביוזמת חברת מקורות. זאת, במסגרת הפרויקט שמבצעת החברה להנחת קווי מים ברמת הגולן, באורך כולל של 20 ק"מ. קו המים של נפח-קדמת צבי ישמש כקו מים ראשי במערכת אספקת מים לבסיסי צה"ל ברמת הגולן ולעיר קצרין.
בחפירה, בניהולן של דינה אבשלום גורני וירדנה אלכסנדר מרשות העתיקות, ובהשתתפות חניכי המכינות הקדם צבאיות מעין ברוך וקלע-אלון ומתנדבים מהקהילה, התגלתה במפתיע האבן, שעליה הכתובת ביוונית. האבן נתגלתה בשימוש משני, בתור אבן כיסוי לקבר.
פענוח הכתובת על ידי ד"ר דני שיאון מרשות העתיקות, ביחד עם פרופ' חיים בן דוד מהמכללה האקדמית כנרת, עורר התרגשות בקרב החוקרים: "הכתובת, שבה מוזכר שמו של 'כפר נפח' נחרתה על אבן גבול. אבנים אלו, הוצבו בימי הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס (סביב שנת 300 לספירה) בגבולות כפרים לצורך גביית מסים". ברשות העתיקות ציינו: "זוהי אבן הגבול הראשונה במרכז הגולן שעליה מופיע שם שהשתמר עד היום".
נפח היה שמו של כפר הסורי שישב במקום עד מלחמת ששת הימים, ושמו של המחנה הצבאי נפח, הקיים גם כיום. החוקרים ציינו עוד כי "בדרך כלל, משתמרים השמות העתיקים כתוצאה מרצף התיישבותי, המשמר את השמות העתיקים מדור לדור. אולם, רצף כזה לא התקיים בנפח, ומאז התקופה הביזנטית - לפני כ-1,500 שנים, ועד לתקופה המודרנית, לא ידועה התיישבות במקום, למעט בתקופה הממלוכית (במאות ה-15-13 לספירה).
להערכת חוקרים, האבן מחזקת את האפשרות ששמות קדומים של יישובים נשתמרו לאורך דורות רבים, גם כאשר לא התקיים רצף יישובי. לדברי מנהלות החפירה, ירדנה אלכסנדר ודינה אבשלום-גורני מרשות העתיקות, החפירה בנפח חשפה מבנה ציבורי מהתקופה הממלוכית, אשר שימש כתחנת דרכים. הן הבהירו, כי מדובר במבנה הציבורי השלטוני הראשון מהתקופה הממלוכית, שנחפר בגולן.
התחנה נבנתה על הדרך הראשית שקישרה בין הגליל לדמשק, ונראה כי שמשה כמקום חנייה ומנוחה לסוחרים ולנציגי השלטון שעברו בדרך זו. בנפח הם סעדו, חידשו את ציוד המסע וטיפלו בסוסים. עוד נמצאו בחצר המבנה שרידים של כבשן וסיגים של ברזל.