רבות דובר על השפעתה של תקופת הקורונה על אוכלוסיית חיות הבר, שלפתע יצאה לרחובות שהתרוקנו מבני אדם, אך גם היערות, והעצים בתוכם, הושפעו רבות מהשנה החולפת. "אחד הדברים הבולטים שראינו הוא שהיערות, במיוחד אלה הנמצאים בסמיכות למרכזים עירוניים גדולים, היו מפלט ומקום של הירגעות לתושבים", מספר גלעד אוסטרובסקי, היערן הראשי ומנהל אגף הייעור בקק"ל.
"ראינו הרבה פעילות ביערות, וזה חיזק מאוד את ההבנה והצורך לשמור על היערות כעורף ירוק למרחב האורבני והדגיש את הכמיהה של הציבור לאיכות המיוחדת של היערות. כמו כן יערות, בשונה מאתרים אחרים, פתוחים כל השנה ללא תשלום. העובדה שיש שטח פתוח ומגוון עם צל לרכיבה, להליכה ולהירגעות הדגישה מאוד את הערך החברתי־סביבתי של היער".
איך השפיעה הקורונה על העבודה היערנית?
"בצד של הטיפול היערני חלו שיבושים מאחר שבגלל הקורונה חלק מהעובדים היו בבידוד, וזה הכביד מאוד על האפשרות לבצע את תוכנית העבודה. אבל הייתה התגייסות של העובדים ורצון עז לעמוד במשימות: לטפל ביער, להכין במשתלות שלנו שתילים לנטיעה. כך שעם מאמץ והתגייסות גדולים הצלחנו להתגבר על המצוקה הזאת".
ומה לגבי הנטיעות עצמן?
"בגלל הקורונה היו כמה מקרים שהתעכבו, אבל באופן כללי עמדנו כמעט בכל תוכנית העבודה. בשנת 2020 נטענו כ־6,650 דונם עצים, מתוכם כ־1,300 דונם בשטחים חדשים, וכ־5,350 דונם בשטחים של חידוש יער. מדובר במספרים די דומים ל־2019".
כצפוי, ליציאה של הציבור ליערות היה גם צד פחות נעים. "לצערנו, היו הרבה מקומות שדווח בהם על ונדליזם", מספר אוסטרובסקי. "היו לכלוך ופגיעות וחבלות במתקנים, בשולחנות, בספסלים ואפילו בעצים. ממש מכות, התחלה של שריפה וכריתה. היו דיווחים בחלק מהמקומות על עלייה בוונדליזם לעומת שנים קודמות. אנחנו חייבים לתת לזה מענה במגוון של דרכים: גם ביתר הסברה, יתר נוכחות ביער וגם באכיפה ויד קשה כלפי חבלנים. זה פשוט בלתי נתפס".
מינים חדשים
מנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין מדווח גם הוא על נהירת הישראלים למרחבים הפתוחים. "בגלל הקורונה והסגרים, הישראלים טיילו פחות", הוא אומר.
"כשהסתיים הסגר הראשון, לקח לאנשים זמן להתאושש ולצאת החוצה. בהתחלה גם בגלל הבעיות הכלכליות ראינו אותם פחות בחוץ. אבל שבועיים אחרי הסגר הראשון ראינו את הישראלים יוצאים החוצה. בחודשי יולי־אוגוסט, למשל, היו יותר ישראלים באתרים שלנו מאשר ביולי־אוגוסט 2019, כי כולם היו בארץ ולא נסעו לחו"ל.
על רקע המגיפה וקיומן של מכסות מבקרים בהתאם לתו הסגול, נרשמה דווקא עלייה של כ־6% במספר המבקרים בחודשים יולי־אוגוסט השנה. עם זאת, לצערנו ראינו הרבה יותר לכלוך מאשר בעבר. אנשים אולי חששו מכל הקשור להיגיינה, לא רצו להרים לכלוך שלא בטוחים שהוא שלהם, אולי גם לא לגעת בפחי אשפה, ואולי חלק אחר הרשה לעצמו יותר לפרוק עול וללכלך".
איך תופעות כאלה השפיעו על הצמחייה?
"לכלוך כזה לא מאפשר לצמחייה קטנה לצמוח. לכלוך מסיבי יותר של קבלני עפר, למשל, מזיק לעצים כי הוא פוגע במשטר המים".
כדי להגביר מודעות לנושא, תוך כדי הקורונה, גם בקיץ וגם בחנוכה, יצאה רשות הטבע והגנים בקמפיינים מקוונים לעידוד הניקיון, ואילו בקיץ הקרוב מתוכנן לצאת לפועל מבצע "ניקיון המיליון" לטובת העלאת המודעות ללקיחת האשפה שלנו יחד איתנו.
ובכל זאת, ניתן להתנחם בכך שבשנת הקורונה החולפת התגלו לראשונה בישראל שלושה מיני צמחים חדשים - לימוסלת המים, סמר ננסי ורצועית קומפר - שהצטרפו לרשימת המינים הנדירים.
"הקורונה הביאה לירידה של 7% בפליטות גזי החממה בארץ כתוצאה מהפחתת פעילות כלכלית", אומר פרופ' אלון טל מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, מומחה לסביבה ואקולוגיה.
"מבחינת הצומח, בהרבה מאוד אזורים הסיכון הכי גדול זה שינויי מזג האוויר, התחממות, אירועי קיצון, בצורות. לכן הצמצום בפליטות גזי החממה מתחיל אולי להאט קצת את קצב ההתחממות, דבר שישפיע לטובה על הצומח. ואילו מההיבט השלילי, בקורונה העולם עבר לשימוש בכלים חד־פעמיים, במיוחד בבתי חולים, אבל לא רק. זה אומר יותר שטח לאפסון פסולת, וזה בא על חשבון הטבע באופן כללי וגם על חשבון הצמחים".
ההשפעה של הקורונה על עצים באה לידי ביטוי גם בעולם. על רקע הריחוק החברתי הנדרש, ממשלת איסלנד, למשל, קראה לתושבים לחבק עצים במקום אנשים. רשות היערות האיסלנדית המליצה למטיילים בתקופת הקורונה לחבק עץ במשך חמש דקות מדי יום.
"יש הרבה עצים אז לא צריך שכולם יחבקו את אותו עץ. פשוט תבחרו איזה עץ שאתם רוצים. הוא לא חייב להיות קרוב לשביל. נחמד להיכנס לתוך היער ולמצוא שם עץ. הוא לא חייב להיות גדול ורחב. הוא יכול להיות בכל גודל", אמר טור טורפינסון, איש רשות היערות. "כשאתה מחבק עץ עוברת בך תחושה מרגיעה, שמכינה אותך ליום חדש ולאתגרים חדשים".
וזה לא הכל: יש הסבורים כי אחת הסיבות לכך שרוב המחלות הזיהומיות בשנים האחרונות מגיעות מבעלי חיים היא התחממות גלובלית: שינויי אקלים מובילים לפגיעה באזורי המחיה של בעלי החיים ולמפגש קרוב יותר עמן. מי שעשויים לצמצם את ההתחממות הגלובלית הם עצים, שתורמים להפחתת שינויי האקלים על ידי צמצום נוכחות הפחמן באטמוספירה. תקופת הקורונה, אם כן, תרמה לחלחולה של ההבנה שנטיעה של עצים מפחיתה שינויי אקלים ועשויה למנוע התפשטות של מחלות מידבקות עתידיות.
ומנגד, תנופת שיפוץ הבית שחלה בקורונה בקרב תושבי מדינות שונות בעולם, בניסיונם למלא את הזמן הפנוי, גרמה למחירי העץ להרקיע שחקים, וככל הנראה הובילה לכריתת עצים נרחבת יותר.
בצד הכביש
ובחזרה לישראל: מי שעוד זכו לפופולריות גוברת בתקופת הקורונה היו העצים במרחבים האורבניים, שהפכו לאיים ירוקים בימי הסגר הקודרים. אלא שבימים שבשגרה "מצבם אינו מהמיטביים", לדבריו של ד"ר ארז ברקאי, פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
"זה נובע מכמה סיבות: תחזוקה לא טובה של הרשות המקומית והליכי פיתוח מאוד מואצים במדינת ישראל. בגלל זה בדיוק השקנו לפני כשנתיים את מיזם 'יער עירוני'. פרסמנו לרשויות את הכללים איך לתכנן, לנהל ולתחזק את היער העירוני שלהן כדי שהתועלות של העצים ימוקסמו לטובת התושבים. עשינו אפילו תחרות בין הרשויות על פי כל מיני קריטריונים".
מהי החשיבות של יער עירוני?
"לעץ עצמו יש חשיבות מכרעת באיכות החיים של האזרחים במרחב האורבני, מהחמצן שאנו נושמים ועד יצירת מיקרו־אקלים נעים. כמו כן, ברחובות מוצלים גם ערך הנכסים עולה, וגם כמות הכניסות לחנויות שנמצאות באותם רחובות עולה. לא רק שהעצים משפרים את התנאים של האדם ותורמים לבריאותו, הם גם תורמים באופן ישיר לעסקים".
עד כמה הרשויות צריכות להשתפר בנושא הזה?
"מרבית הרשויות לא יודעות אפילו מה יש להן, אבל כיום כבר ניכרת יותר ויותר מגמה חיובית של רשויות שמתחילות למפות את העצים. כמו שכל רשות יודעת איפה יש לה רמזור, היא צריכה גם לדעת איפה יש עצים, מה הגודל שלהם, מתי נטעו אותם, מתי מרססים וכדומה. לדעת מה יש לך זהו השלב הראשון וההכרחי כדי לנהל את היער העירוני".
"לכל רשות מקומית יש מדיניות ומודעות משלה", מוסיף אלעד שי, מנכ"ל עמותת "החבר'ה הירוקים", הפועלת לשתילת עצים במטרה לאזן פחמן באטמוספירה. לקראת ט"ו בשבט יצאה העמותה בקמפיין לקידום שתילת עצים ברחבי הארץ - Plan Be Plant a Tree - במטרה להילחם בהתחממות כדור הארץ ולאזן את כמויות הפחמן.
"יש מועצות אזוריות ששותלות עצים רק לנוי ולא רואות את כל התמונה: הצללה, הורדת טמפרטורה, נטיעת זנים שמתאימים לבעלי החיים בארץ, לאקלים בארץ, לרמת המשקעים", אומר שי.
"מצד שני, יש רשויות שיש להן יותר מודעות לכך והן מחפשות את העצים המתאימים. המודעות לנושא כל הזמן עולה, אבל עדיין יש מרחק גדול מאוד ממה שצריך להיות. עדיין רואים בערים כל מיני זנים של עצים שלא חסכניים במים, כשהמטרה היא כן לחסוך. כמו כן, חשוב לנטוע עצים בצדי כבישים עירוניים ובין־עירוניים לספיחת מזהמים ופחמן. לצערי, רואים השקעה בפיתוח מערכות השקיה, אבל נוטעים ברבים מהמקומות האלה שיחים קטנים שאין להם השפעה. אנחנו מנסים לעודד שהדברים האלה ייעשו כמו שצריך".
"בעקבות הקורונה, רואים עלייה מאוד משמעותית בערך שאנשים מייחסים לטבע בכלל וטבע עירוני בפרט", אומר ד"ר אורי שרון, מרצה למשפט ומדיניות סביבתית בפקולטה למשפטים ובתוכנית לרגולציה סביבתית באוניברסיטת בר־אילן.
"הסגרים ואי־היכולת לצאת החוצה השפיעו על הערך שאנשים נותנים לטבע. בעקבות זה, יש התעוררות גם ברמת השלטון המקומי שהחל לקדם תוכניות לטבע עירוני, גם ברמת השלטון המרכזי וגם ברמה הבינלאומית. בתור מי שעוסק בקידום טבע עירוני, אני יכול להעיד שיש התעוררות ברמה המוניציפלית. ערים בעבר התייחסו לנושא כאזוטרי ולא מעניין, והגישה עכשיו השתנתה לחלוטין.
גם ברמת השלטון המרכזי מדברים על החשיבות של חשיפה לטבע, טבע קרוב לבית וכו'. יש הרבה מאוד תוכניות חילוץ כלכליות מהקורונה ששמות דגש על חילוץ ירוק. דהיינו, השקעה בפרויקטים של תשתית וסביבה שגם יביאו ליצירת מקומות עבודה, גם יגדילו את הצמיחה וגם יתרמו לסביבה. הקורונה שינתה משהו בתפיסה של אנשים על ערך ההגנה על הטבע. זה לא היה כך קודם.
לצערי, ברמה הלאומית בישראל קצת קשה למדוד כי אין לנו תקציב, אבל ברמת הפרט, העובדה שהרבה אנשים יצאו לטבע היא חיובית מאוד. זה נכון שזה לווה בפגיעה בטבע, אבל אינטראקציה עם הטבע ידועה כמחזקת מחויבות סביבתית ותורמת לקשר בין האדם לסביבה. אז בגדול, אני אופטימי".
