מאות הגיעו לבית העלמין בקרית שאול בתל אביב כדי ללוות בדרכו האחרונה את הפרשן הצבאי רוני דניאל (73) שהלך לעולמו ביום שני. בין מאות המלווים הגיעו אנשי תקשורת, בהם עמיתיו של דניאל בחדשות 12 ועיתונאים בהווה ובעבר מכלי תקשורת אחרים, הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, שר החוץ יאיר לפיד, הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, שר הביטחון בני גנץ, שר המודיעין אלעזר שטרן וחבריו מקיבוץ מעוז חיים. "הוא נגע בכולם", אמר אחד מהם.
להלוויה הגיע גם שלומי סלומי יחזקאל, הבעלים של הקצביה 'הקבב של סלומי' בשוק התקווה בת"א. הוא סיפר בעצב כי "רוני היה מגיע כמעט כל יום בצהריים, היינו מדליקים מנגל והוא היה אחראי עליו. עשר שנים אנחנו מכירים, המקום הפך לבית שלו. כל יום בצהריים היה מגיע לשעתיים"
"בחמישי הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, הוא התחיל לטעום והפסיק לאכול, הערתי לו 'למה אתה לא אוכל' והוא אמר 'אני אוכל בקצב שלי'. בשישי הוא לא בא, ציפיתי לראות אותו וכנראה שהוא הרגיש רע יותר. כאב לנו מאוד ששמענו, הוא תמיד דיבר איתנו בגובה העיינים, היינו מדברים על הכל, הוא היה דמות", שיתף.
לבית העלמין הגיע גם השחקן שלמה וישינסקי: "היינו נפגשים פעמים בשבוע כשהייתי מגיע לסלומי בתקווה. רוני היה איתי בקשר הדוק מאז שהבן שלי, ליאור, נפל. בערב יום הזיכרון הוא נהג לבוא אלי הביתה. הוא היה איש מיוחד ושנינו סמכנו מאוד על צה"ל, זה יום עצוב". העיתונאי עודד בן עמי שהנחה את הטקס הלוויה אמר: "מלווים חבר ולא סתם חבר - אדם, פטריוט וקיבוצניק".
שר הביטחון בני גנץ ספד לדניאל ואמר כי "רוני היה העיתונאי הכי צבר שיש, הצבריות דקרה דרך המסך את הלבבות של כולנו. הוא גרם גם לנו אנשי הצבא להקשיב לו. בעולם שבין הזיוף לאמת היתה בו אהבה לישראליות, למשפחה ולחברים ותמיד האמין שהאהבה תנצח. כשנפגשנו לפני שלושה שבועות הוא שאל מה יהיה איתי, דיבר איתי על החקלאים, כאב לו לא מעט מתחת לקוצים והוא דיבר ועשה. כשהממלכתיות היתה בסכנה הוא חזר לימי הצבא ונלחם. רוני תמיד לקח ללב. תודה לך על עיתונות אכפתית, תודה שהיית שם כל הזמן".
עמיתתו לחדשות 12, העיתונאית יונית לוי שיתפה כי "בשבוע שעבר אמרת לי שאתה קצת עייף. ביקשתי שתוריד קצת מהגז ושיש עוד כתבים ואתה לא חייב להיות כל הזמן בשטח, אבל ידעתי שתמשיך הלאה. באחד הטיפולים שעבר הוא אמר לי - 'סלע לא נשבר בקלות'. ידעתי שתמיד אפשר היה לסמוך עליך, גם הצופים ידעו שהוא קול שפיות. תמיד דיבר מדם ליבו.
"רוני היה אולי הקונצנזוס האחרון, שעות של שידורים, נסיעות ארוכות, תמיד דיבר ודאג לילדים שלו. סליחה רוני על הרגשנות.סליחה אחרונה, שלא הצלחת לשמור עלינו כמו שאתה שמרת עלינו", הוסיפה לוי בקול רועד.
מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 12, אבי וויס אמר כי "רוני היה ראש השבט שלנו. החדר שלו היה תחנת חובה לכל הכתבים. האיש המחוספס הזה אהב את כולם, היה יותר רך מקשוח, בעיקר כשדיבר על ילדיו. כשזה נגע לילדים שלו רוני היה 'העיראקי הכי פולני' שהכרתי. בכל סקר שלנו, רוני ניפץ את הסקאלה. רוני היה חיית שטח, איש נקי, לב אוהב למדינה ולצבא".
העיתונאי אמנון אברמוביץ' ספד גם הוא לדניאל ואמר: "שבוע לפני מותו נפגשנו כמה חברים. דיברנו פחות על עצמנו, יותא על המדינה. הוא אמר שלא הגרעין האיראני, אלא השסע בחברה הישראלית וההפקרות הפוליטית יותר מסוכנים. רוני הכיל כאב חי על בנו שמת. רוני ידע לתקוף וידע לסגת. בראשית שנות ה-80' הוא הפגין על גבעות נגד הקמת אלון מורה. ישנה קלישאה האומרת תהיה אתה עצמך ורוני היה הוא עצמו".
בנדה, חבר של רוני מהשירות הצבאי ספד לו בצער ואמר: "רוני, איך הלכו גיבורים? תמיד היית איש של אנשים, איש של חברים. עומדים אנחנו כל חבריך וכואבים. מצדיעים לך הצדעה ארוכה. דאגת לשמר את החברות".
הכתב והפרשן הצבאי, רון בן ישי, אמר כי "רוני ניחן בשפע כריזמה. להיות חבר של רוני זו היתה פריבילגיה עם מחוייבות מצידך. לרוני היתה אהבה עצומה לצבא, לאנשי הצבא ולמעשים. רוני ידע מה זה לתפקד תחת אש, פחדנות ושחיתות מוסרית חטפו ממנו. רוני היה חסיד מושבע של האסטרטגיה ההתקפית. לאחר כמעט 50 שנות היכרות, רוני היה הומאני ושוחר טוב שהאמין באמירה 'הבא להורגך השכם להורגו'. רוני ניצל כל הזדמנות לצאת לשטח. אהבתו אליהם גבלה בסגידה והם החזירו לו באהבה.
דובר צה"ל רן כוכב אמר "באנו כדי לומר לך תודה, תודה של צה"ל כולו. מוקירים לך אהבה והערכה, צה"ל היה עבורך בית ומשפחה, לא הסתרת את אהבתך לצה"ל. שנים קבות היית כלוחם בחייל, מפקד ועיתונאי, אהבת את צה"ל וחייליו כבניך. דיברת בגובה העיניים, נזכור אותך כפטריוט ישראלי, עיתונאי ולוחם. אני מצדיע לך רוני".
בנו של דניאל, עמית, ספד לאביו ואמר: "לא מעכל את האסון. הכל בא בפתאומיות. כולם רצו לשמוע אותך, בשבילנו היית אבא התומך ואוהב. לימדת אותי לאהוב את האדמה את ארץ ישראל. אוהבים אותך אבא".
דודתו של דניאל ספדה לו וסיפרה כי "נתת לנו את ההזדמנות מיוחדת להיות דודים שלך. נהגת לומר שיש לו דוד במטולה.ראינו אותך הגיבור המוביל. עוד לפני המקרופון ידעת לדבר, אתה איש של אנשים. נשארת נאמן לתבונתך ולדעתך, חיית בלב העיר הגדולה ונשמת את אוויר הקיבוץ. התבגרת בשנים ונשאת רוח צעירה ושובבה. רוני, אתה איתנו, פרוס כנפיים, עלה מעלה".
דניאל נולד בבגדד שבעיראק. בגיל חודשיים איבד את אביו שנפטר, ובגיל 3 עלה לישראל עם אמו וגדל בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. באוקטובר 1965 התגייס לצה"ל לגדוד 906 של הנח"ל. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בתום הקורס שב לנח"ל והיה למפקד מחלקה.
במלחמת ששת הימים לחם בקרב אום-כתף בחזית המצרית, נפצע מרסיסים אך חזר לחזית. בשלהי שנות ה-60 היה למפקד פלוגה ולחם במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים, זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל, נלווה ככתב קול ישראל לגדוד 51 במבצע קינוח. מאוחר יותר מונה על ידי יורם יאיר למפקד גדוד מילואים של גולני. בהמשך שירת כמג"ד בחטיבת הנגב וכסמח"ט במילואים. הוא בעל דרגת סא"ל במילואים.
ב-28 השנים האחרונות כיהן כפרשן הצבאי של ערוץ 2 ושל חדשות 12, אולם הקריירה התקשורתית שלו נמשכת כבר 50 שנה. בטרם עבר לטלוויזיה, עבד בקול ישראל, תחילה ככתב תחבורה ולאחר מכן עבר לתחום איתו הוא מזוהה - כתב צבאי. הוא עבד גם בגלי צה"ל. בשנים 1992–1993 היה בין מנחי התוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית.
מאז 1993 הוא הכתב לענייני צבא וביטחון של חברת החדשות בערוץ 2. בשנים האחרונות חזר לרדיו והגיש תוכניות ברדיו 103FM, בהן "הקבינט הביטחוני" ואת תוכנית השיחות עם מאזינים בימי חמישי.
