"לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְלֹא בִּכְפִיפַת גּוּף. גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ אֶת הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה". כך כתבה נעמה הנקין הי"ד בשירה "שופרות".
ברגעים הללו אנו נפרדים משנה לא פשוטה, שנה של שברים, שנה של חוסר שקט, של כאבים גדולים, שמחות ושיאים. כיחידים וכעם אנו עומדים ניצבים מול השאלה "איך השברים נאספים לכדי תקיעה גדולה ושלמה". איך נצליח להגיע אל השנה הבאה עלינו לטובה כחברה, כעם, שלובי ידיים, איתנים וחזקים מכל שבר שלא יבוא; חזקים יותר מהכוחות שמבקשים להפריד בינינו; חזקים יותר מהכוחות של מבקשי רעתנו; שואפים אל על להיות הכי טובים שיש.
שנת השמיטה שעומדת בפתח מזמינה אותנו לעצור, להירגע, לנוח, להתבונן ולחשב מסלול מחדש. מסלול מחדש ביחסים בינינו לבין עצמנו. מסלול מחדש ביחסים בינינו לבין הסביבה, כדי שנוכל לקיים מערכת יחסים של קיימות וקשר ולא של ניצול והרס. מסלול מחדש ביחסים בין עם לעולמו ובין אדם לעמו, לארצו, למולדתו ולאדמתו.
מתי יוצאים החגים? לחצו ללוח המלא של חודש ספטמבר
זמני כניסת ויציאת חגי תשרי - לחצו לרשימה המלאה
אני מאמין כי בשעת הרצון הזו, על סִפה של שנה עברית חדשה, וכדי להבטיח שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, עלינו לחדש את ההבטחה שלנו – הבטחת היחד. הבטחת האכפתיות.
צריך להיות לנו אכפת מהשותפות. צריך להיות לנו אכפת מהחיים, מהבריאות. צריך להיות לנו אכפת מהסביבה. צריך להיות לנו אכפת מהכאב של הזולת, גם אם הוא לא בן ה"מחנה" שלי. צריך להיות לנו אכפת מהשכן שמעבר לדלת, מהשכונה שמעבר לכביש, מהיישוב שמעבר לעמק. צריך להיות לנו אכפת מכל האנשים שמרכיבים את פסיפס הזהויות, האמונות והערכים שמרכיבים את החברה הישראלית.
כפי שאמרתי בנאום ההשבעה שלי: מתוך האכפתיות, מתוך היחד, נוכל להוסיף ולבנות את הבית המשותף שלנו – המדינה היהודית והדמוקרטית – ולתקן יחד. רק יחד.
מי ייתן שבשנה העברית החדשה תשקוט הארץ ויעלה בידינו לשמוט את הוויכוחים הפנימיים, את היריבויות, את הכעס, להרים את המבט ולראות שאנחנו בעצם לא כל כך רחוקים. שאין בינינו אלא מרחק הושטת היד.
בואך לשלום שנת תשפ"ב ומי ייתן ותביאי בכנפייך בשורה ותקווה, והעיקר בריאות לכולם.