בדרך למלחמת יום הכיפורים: ב-26 ספטמבר 1973, ערב ראש השנה תשל"ג, עשרה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוקפץ חלק מגדוד 77 של חטיבה 7 של חיל השריון לרמת הגולן. מפקד הגדוד, סא"ל אביגדור קהלני, עמד על גג ביתו בנס ציונה בשעות לפני הצהריים ועסק בתיקון רעפים. פקודה שיצאה מהמטה הכללי הקפיצה את הגדוד שלו לרמה. בדיעבד, הסתבר כמה קריטית היתה ההחלטה הזו לעתידו של עם ישראל.
אחרי המלחמה יקבל קהלני את עיטור הגבורה על תיפקודו בקרבות הבלימה בעמק הבכא מול כוח השריון הסורי הגדול, מולו הוביל את הלוחמים והטנקים בפיקודו כשהוא חשוף בצריח. גיבור ישראל. כך נכתב ברקע לעיטור: "גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת הגולן". עיטור זה הצטרף לעיטור המופת שקיבל במלחמת ששת הימים.
בערב ראש השנה 2021 ניצח קהלני בקרב אחר על חייו, והשתחרר מבית החולים איכילוב לאחר שהוא והצוות הרפואי ניצחו את החיידק הטורף שאיים על חייו.
ההקפצה של גדוד 77 באה לאחר דרישתו וטרדתו הגוברת של מפקד פיקוד הצפון, אלוף יצחק חופי, שקיבל התרעות מקצין המודיעין שלו על הכנות סוריות למלחמה ועל צבר של סימנים מעידים לכך. התרעות אלו באות על רקע חילוקי דעות בין קצין המודיעין של פיקוד הצפון, חגי מן, לחטיבת המחקר של אגף המודיעין. שר הביטחון, משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר היו מודעים לצעדים החריגים שנוקטת סוריה, ואף היו מוטרדים מהם - עד כדי עלייתו של דיין לסיור דחוף ברמת הגולן בערב החג. למרות כל אלו, ניצבה עמדתו הנחרצת של ראש אגף המודיעין, אלוף אלי זעירא, שלא צפויה מלחמה.
בעוד שהשריונרים של גדוד 77 עולים לרמת הגולן (אחרי החג יצטרפו אליהם כוחות נוספים מחטיבה 7), רוב עם ישראל נערך לחג ללא דאגה משמעותית מהתרחשות בגבול הצפון, והסימנים המעידים שהחלו להצטבר מאז חודש אוגוסט למלחמה נשכחים. המנהיגים הבטיחו שקט, המצב הכלכלי היה חיובי מאד והמשק הישראלי היה בסימן אופטימיות והתרחבות.
ברדיו השמיעו אז את השיר "לו יהי" שחיברה נעמי שמר ושרה חווה אלברשטיין, שלישיית הנשמה זכתה אז במצעד השנתי של גלי צה"ל, והציבור היה אז ממוקד בהכנות לבחירות לכנסת השמינית (שתוכננו לסוף אוקטובר, אך בשל המלחמה נדחו לסוף דצמבר). לקראת הבחירות הוקמה רשימת הליכוד על בסיס מפלגת גח"ל ועוד שלוש מפלגות נוספות, רשימת מוקד של מאיר פעיל, וממש יומיים לפני ערב החג הקימה שולמית אלוני את מפגלת רצ (מרצ של היום).
"הסימנים המעידים" גוברים החל מאוגוסט
אוגוסט 1973. 25 סוללות טילי קרקע-אוויר של הצבא הסורי נפרסות ברמת הגולן. מודיעין חיל האוויר מפרסם לקט ידיעות המדגיש את המשמעויות על הגבלת פעילות מטוסינו באזור.
לקראת סוף החודש, המועצה העליונה המשותפת של הכוחות המיוחדים של מצרים וסוריה התכנסה במצרים לתיאום תכניות ומועדים לפתיחה במלחמה. המודיעין הישראלי לא קיבל מידע על המפגש החשאי.
ספטמבר 1973. בגיחות צילום מעל רמה"ג ניכר תגבור משמעותי בהיקף הכוחות הסוריים בארטילריה, במערך נגד-טנקים, בחיל הרגלים ובשריון. קצין המודיעין של פיקוד הצפון, סא"ל חגי מן, העריך והתריע, בניגוד לדעת חטיבת המחקר, כי סוריה נערכת למהלך צבאי התקפי.
מטוסי חיל האוויר הישראלי הפילו 12 מטוסי "מיג" סוריים בשתי תקריות שונות. הגזרה מתחממת, ובמטכ"ל העריכו שהסורים יגיבו (מה שישמש בהמשך כטיעון שהסורים חוששים ונערכים למגננה). האלוף זעירא מציג כבר אז, וחוזר על עצמו בהמשך, שהצבא הסורי נמצא בכוננות גבוהה – אך להערכתו אינו מתכוון לצאת למלחמה.
פיקוד צפון ממשיך לדרוש תיגבור של הארטילריה מול הסורים. בקשותיהם נענו. לצד זאת, הערכת ראש אגף המודיעין בדיון בפורום המטכ"ל נותרת זהה: "הערכה ערבית שכוחות האוויר שלהם אינם מספיקים למלחמה עם איזה סיכוי להצלחה".
סוף חודש ספטמבר. סא"ל מן ממשיך להתריע. האלוף חופי מתריע בדיון מטכ"ל, ומסתמך על דבריו של מן, על הגידול בעוצמת הצבא הסורי בחזית הגולן, ועל פריסת סוללות טילי הנ"מ. הוא נהדף בהערכות מרגיעות של זעירא כי לא צפויה מלחמה בטווח הקרוב.
"התרעה מלכותית"
במהלך חריג, מגיע חוסיין מלך ירדן לפגישה חשאית ודחופה במתקן של המוסד, ומעביר לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, התרעה אישית על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במתקפה אם לא תחול תזוזה מדינית משמעותית. רוב בכירי אמ"ן ורוב שרי הממשלה מודרו מהפגישה גם זמן רב לאחר קיומה.
גולדה, שהוטרדה מההתרעה המלכותית, בדקה עם שר הביטחון דיין, שבדק עם הרמטכ"ל שבדק באמ"ן, וכולם מיהרו להרגיעה: לא צפויה מלחמה.
בפיקוד הצפון גובר החשש ממהלכים סוריים
ערב ראש השנה, 1973. במקביל לטרדה בצפון בעקבות צעדי הכוננות הסוריים, נוספים דיווחים על תמרונים שמקיים צבא מצרים. אלוף הפיקוד חופי, ששב ומתריע מפני היערכות סורית למלחמה, מבקש מהרמטכ"ל בדיון עם שר הביטחון תגבור כוחות מידי.
הרמטכ"ל אלעזר מאשר בדיון לתגבר כבר בערב החג את כמות הטנקים ברמת הגולן ומכניס שתי פלוגות לכוננות כעתודה. מפקד גדוד 77 של חטיבה 7 בשריון מוזעק מביתו בנס ציונה, וכבר באותו יום הוטסו הצוותים של שתי הפלוגות מבסיס רפידים בסיני – לצפון. יחד איתם הגיע מספר הטנקים הישראליים המאוישים ברמת הגולן ל-100. כמו כן, הנחה הרמטכ"ל על תגבור סוללות הארטילריה באזור. עד לערב יום הכיפורים נוכחות גדוד השריון באזור עלתה בעוד 44 טנקים. נוכחותם באזור ב-6 באוקטובר היתה קריטית.
בעקבות הדיון שר הביטחון דיין עלה לסיור מיידי ברמת הגולן. הרמטכ"ל הצטרף אליו בהמשך, ויחד הם נפגשו עם ראשי היישובים. לתקשורת אמר דיין כי למרות ההיערכות הסורית ברמת הגולן וההיערכות המצרית בגבול הדרום, "אין סיבה מיוחדת לראות החמרה במצב". עם זאת הוא הוסיף: "אך גם איננו יכולים להירגע ולרפות ערנותנו".
ימי החג עברו ברוגע. בשבוע שלאחר החג, ובטרם נכנס צום יום הכיפורים, משך את תשומת הלב הציבורית אירוע טרור שהתרחש בבירת אוסטריה, וינה, במהלכו השתלטו שני מחבלים על רכבת עליה היו עולים מברית המועצות. המקרה עמד במוקד העיסוק המדיני, הביטחוני והציבורי, ובעקבותיו ראש הממשלה מאיר יצאה לכינוס הפרלמנט האירופי בצרפת ומשם לווינה, לפגישה עם הקנצלר דאז קרייסקי. כל זאת נעשה מיד אחרי הפגישה המתריעה עם המלך חוסיין.
הידיעות על המשך צעדים חריגים בצבאותיהם של סוריה ומצרים נמשכו גם אחרי ראש השנה, וכך גם הדיונים במטכ"ל והעמדה הנחרצת של ראש אגף המודיעין שהסבירות למלחמה נמוכה.
ב-4 לפנות בוקר, בלילה שבין ה-30 בספטמבר ל-1 באוקטובר, סא"ל חגי מן מתריע בפני מפקדו שוב על ידיעה שקיבל "מתחת לשולחן". תוכן הידיעה: "מלחמה מחר בבוקר". הסורים נערכים ללחימה. מפקד פיקוד הצפון הורה על העלאת מצב הכוננות בגזרתו, ודרש מאגף המבצעים שלו שיקפיץ לרמת הגולן באופן מידי את חטיבת החי"ר המשוריינת (179) שהייתה באותה העת בתרגיל במחנה "פילון". על דרישה זו ננזף מפיו של ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין. חמישה ימים לאחר מכן, בשעות הצוהריים, פרצה המלחמה.
הכותב הוא סא"ל במיל'. לשעבר ראש הענף להיסטוריה ומורשת באגף המודיעין של צה"ל, וסגן ראש המחלקה להיסטוריה בצה"ל