משבר הקורונה גרם לאוכלוסיית הקשישים להתמודד עם הריחוק החברתי, כאשר רבים מהם נתקלו בקשיים להסתגל לתקשורת באמצעות הזום. אחת מהן היא מרילה לאופמן (73), דור שני לשורדי שואה המתגוררת בגפה בחולון: "הבדידות החזירה אותי לתקופות קשות של חרדות וחוסר שקט", סיפרה.
"עברתי ממצב שבו הייתי פעילה והתנדבתי בבתי ספר ומתנ"סים למצב שבו הייתי סגורה ומבודדת מהעולם. זה משהו שמאוד קשה לי. כשהבינו שהקורונה תישאר להרבה זמן, כולם התחילו לדבר בזום, אבל אני לא ידעתי איך עושים את זה ושוב הייתי לבד", הוסיפה.
בעמותת תפוח זיהו את הקושי ומיהרו לפתח את פרויקט "מתחברים", שמטרתו לייצר חיבור בין משתמשים הזקוקים לתמיכה טכנולוגית - בעיקר מבוגרים שנולדו לפני עידן האינטרנט לבין מתנדבים שמסייעים להם להתקין תוכנות של שיחה מרחוק, לפשט את חווית המשתמש באינטרנט ולתקשר עם העולם שבחוץ. "התקשר אליי בחור מהעמותה ולימד אותי ממש שלב אחרי שלב איך להוריד את התוכנה ואיך להשתמש בה. הצלחתי ככה לדבר עם המשפחה שלי ולהרגיש פחות לבד" מוסיפה מרילה.
יעל כהן, אחת המתנדבות בפרויקט, מספרת כי הפרויקט מצמיח גם קשרים בינאישיים חזקים: "ההתנדבות ב'מתחברים' לימדה אותי סובלנות וסבלנות ונתנה לי את היכולת לראות באופן הכי אמיתי את הקושי איתו מתמודדים קשישים באופן יומיומי, ובימי מגיפה ביתר שאת. לנו, הצעירים, השימוש בזום היה קל, אבל בזמן ההתנדבות קיבלתי שיחות ממבוגרים שרק רוצים לשוחח עם הנכדים ולא יודעים איך".
"הפעולות הפשוטות היו עבורם קשות מאוד. מהר מאוד ההדרכה הטכנית הופכת לשיחה קולחת, ואתה מסייע גם לחבר טכנולוגית אבל לא פחות מכך לחבר רגשית ולהפיג במעט את הבדידות", סיכמה.
