ישראל געשה אתמול מהאירוע המביך שבמהלכו נותרה שרת האנרגיה של ישראל קארין אלהרר מחוץ לאולם שבו נערכה ועידת האקלים בשל חוסר הנגישות של המקום. אבל מה קורה בישראל? מתברר כי בעוד נבחרי הציבור מזדעקים על העוול שנעשה לשרה, קולם אינו נשמע בכל הנוגע לזכויות הבסיסיות ביותר של אזרחי ישראל עם מוגבלויות.
"השירות הפסיכולוגי לילד, שירות שנמצא באחריות העירייה, ממוקם בקומה השנייה ללא מעלית", מספר ל"מעריב" גולן לקס, אקטיביסט למען נגישות מחדרה, "הגשתי מן הסתם פנייה בנושא, אבל דבר לא השתנה. רק התקבלה הבטחה, שלא מומשה, "שבתיאום מראש אפשר יהיה לקבל את השירות במקום אחר, מונגש יותר".
בעיות מקומיות כאלה הן עניין יומיומי עבור אנשים עם מוגבלות בישראל, אבל לקס מעיד על בעיות חמורות לא פחות גם ברמה הארצית. "נכה מקריית שמונה או מאילת שאין לו רכב, לא יכול להגיע לבאר שבע משום שהאוטובוסים הבין־עירוניים אינם מונגשים", הוא מוסיף.
"אף שבישראל יש חקיקה מהמתקדמות בעולם, ביישום אנחנו נכשלים", מאשר יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל. "בשבועות האחרונים נדהמנו שוב לראות איך במסגרת חוק ההסדרים, ואחרי שלא עמדה בזמני ההנגשה שנקבעו בחוק, המדינה פשוט מאריכה לעצמה ולא בפעם הראשונה את זמני ההנגשה. ישראל פוגעת במודע באנשים עם מוגבלות, מיליון וחצי אנשים, מונעת מלקבל טיפול רפואי, שירות ציבורי או שירות ברשות המקומית. פשוט בלתי נתפס איך חוק ההסדרים מפלה שוב את הנכים והקשישים ומלבין את המחדל כ'הארכת זמנים'".
עוד מוסיף וגנר כי "במקום הממשלה והכנסת, המגזר העסקי מוביל, וכך מתאפשר לסגן שר במדינת ישראל, אביר קארה, להעז ולצאת באופן ישיר נגד אנשים עם מוגבלות ולטעון שעסקים אינם צריכים להיות מחויבים להנגשה לפי חוק, אלא רק לשיקול דעתם. זה בלתי ייאמן, הרי לשם כך חוקק החוק, משום שעסקים לא הנגישו והיו מוכרחים לחייב אותם לעשות זאת".