עוד מתחילת דרכה המקצועית ידעה ענת רמתי שעשוע, יו"ר הוועד המנהל של ארגון אור שלום ורעייתו של מנכ"ל מובילאיי, אמנון שעשוע, שהיא תקדיש את הקריירה הענפה שלה לעשייה ציבורית. לפני 22 שנה היא עבדה במשפחתונים של הארגון המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה ומטופלים במסגרות חוץ ביתיות עקב חוסר תפקוד הורי, הזנחה קשה, התעללות נפשית, פיזית ומינית. לפני כשלוש שנים וחצי, לצד עשייה עשירה בתחום היזמות החברתית, היא חזרה שוב לארגון הפעם כיו"ר הוועד המנהל.
ב-22.11 יתקיים אירוע הגאלה השנתי של אור שלום, שמטרתו גיוס תרומות עבור העשייה השוטפת, למען 560 משפחות האומנה והעבודה שהן מבצעות בהתנדבות יום-יום וכמובן עבור הילדים. “מדובר באנשים טובים שפתחו את ביתם ואת לבם לילדים שהיו זקוקים לכך מתוך ידיעה והבנה שהילדים נמצאים אצלם באופן זמני, עד שהוריהם ישתקמו", היא אומרת.
“ניהלתי במשך שמונה שנים שני מעונות משפחתיים, ‘משפחתונים', של הארגון, וכשעזבתי, לא נטשתי את התחום אלא יצאתי לעשות דברים אחרים, בעיקר של ייעוץ חיצוני לארגונים, ביניהם בית חולים אלי"ן, שהקים בית חם לילדים בסיכון", מספרת רמתי שעשוע על המסלול הארוך שהחזיר אותה בסופו של דבר לבסיס האם. “למרות שהמשכתי באותה עשייה, עדיין התהפכתי על משכבי בלילות וחשבתי מה יקרה לאותם ילדים שגידלתי במעונות הקהילתיים האלה, אליהם הייתי קשורה קשר אמיץ".
כדי להמשיך לסייע לאותם ילדים בסיכון, החליטה להקים לפני כ-13 שנה את קרן אהרן שנדור על שם אביה, קרן שממשיכה לפעול עד היום. במקביל, במסגרת ייעוץ בוועדות מקצועיות שונות פגשה אותה טלי חלף, מנכ"לית החברה, שקראה לה לשוב הביתה. “לפני כשלוש שנים וחצי הגענו קבוצה של אנשים חדורי מוטיבציה, הקמנו בורד פעיל, בנינו תוכנית אסטרטגית עם ראייה ארוכת טווח, ויחד עם המנכ"לית שכל כולה מגויסת לנושא, מצאנו את עצמנו מובילים תהליכים מאוד משמעותיים ויפים. אני גאה לומר שזה ארגון עם יציבות מרשימה מאוד, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ארגונית, שאני משקיעה בעבורו קצת יותר מחצי משרה. הלב של מה שאני עושה הוא אור שלום. כל השאר זה החצי השני".
אור שלום הוא ארגון ללא מטרות רווח, הקיים למעלה מ-40 שנה, ושם לו למטרה להעניק לילדים בסיכון את כל מה שנמנע מהם - הגנה מיידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר. “הארגון התחיל ממעון קהילתי משפחתי ששימש כמעין פנימייה קטנה או משפחת אומנה מורחבת. הקונספט של אור שלום הוא להשאיר את הילדים שהוצאו מבתיהם בתוך הקהילה כדי לא לגרום להם לטלטלות נוספות", מסבירה רמתי שעשוע.
“לבתים שלנו, שמפוזרים ב-21 מוקדים ברחבי הארץ, נכנסים זוג הורים עם ילדיהם הביולוגיים, ואיתם מתגוררים 12-10 ילדים של אור שלום. היחידה שגרה בתוך הבית מוקפת במסה מקצועית של פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, מורה, בנות שירות לאומי, מדריכים, וכל מה שילד וילדה צריכים כדי לגדול ולקבל את הבסיס, כולל מה שהם הפסידו לפני שהם הגיעו אלינו".
תקופת הקורונה נתנה מכה קשה בכל הנוגע לפניות לטיפול בילדים בסיכון. המספרים מראים על עלייה של 30% בילדים שיצאו מהבית: “בשטח יש יותר פניות, ובשנה האחרונה מרגישים זאת ביתר שאת. במקומות שבהם יש לנו כבר מעונות קהילתיים אנחנו שואפים לפתוח נוספים. גם משפחת אומנה וגם מעונות משפחתיים הם מודלים שמעגנים את הילד בתוך הקהילה ובתוך מודל משפחתי, ואני מאמינה שילדים צריכים לגור בתוך הקהילה שלהם, להמשיך ללכת לבתי הספר שלהם, לפגוש את החברים הוותיקים שלהם.
“בין השאר, המשפחתון נותן מענה לילדים שאולי פחות נוח להם בבית והם מגיעים לאכול ארוחת צהריים, לעשות שיעורי בית וחוזרים הביתה בערב", היא מוסיפה. “גם ילד כזה הוא ילד שקיבל מענה כנלווה למשפחתון עצמו, ואני רואה בכך זכות לעשות ‘מיני-תוכנית מניעה'". יתרון נוסף הוא בעבודה מול ההורים הביולוגיים, שנשארים בתמונה: “לא יצאנו מהקהילה, וההורה הביולוגי גר שם בשכונה. אם הוא נכנס למשפחתון ובא לשתות קפה עם הורה הבית, הילד לא צריך להיקרע. זה מרגיע מאוד את הילד וגם מלמד את ההורה הביולוגי להעניק את ההורות שהוא יכול לתת עבור אותו ילד".
רמתי שעשוע מסבירה שהארגון תפקד יפה שנים ארוכות ולאחרונה הם מביטים קדימה ולוקחים אותו למקומות חדשנים ומתקדמים: “הצד המקצועי שלנו מדהים בקרב מי שמכיר את העבודה שלנו מקרוב, ולא היה צריך לעשות איתו הרבה פרט לקחת אותו לכיוון החדשנות, לראות איך אתה מוביל את הפרקטיקה המקצועית המרשימה למחקר, לניהול ידע, לעדכון הקיים".
כשאת מדברת על חדשנות, איך זה מתבטא בתחום כמו אומנה וחינוך למשל?
“הכנסנו חשיבה חדשנית. בעצם, אם את חושבת על צעיר שיוצא בסופו של דבר לעולם הרחב, את לא יכולה להמשיך לעבוד בשיטות עבר. כשאת חושבת למה צעירים זקוקים כשהם יוצאים לחיים בגיל 18, 20, את מבינה שבעידן הנוכחי כבר לא מספיק לומר 12 שנות לימוד ובגרות. היום השאלה היא איזו בגרות עשית? מה נותן לך את קפיצת המדרגה כשאתה יוצא החוצה לעולם, והצעירים באור שלום צריכים עוד יותר הכוונה, מאשר הילדים שלי למשל, את כרטיס היציאה החוצה וההשתלבות בחיים, ואנחנו עובדים על זה במרץ".
בטיפול עובדים מהבטן, זה חשוב אבל לא מספיק, היא מוסיפה, בוודאי לא כשמדובר בארגון שמטפל ב-1,400 ילדים ונוער בסיכון: “אתה רוצה לדעת לאן אתה מוביל את הספינה הזו כדי שהיא תוביל למקום בטוח את הצעירים. זו הסיבה שהכנסנו גם את נושא ההשכלה הרוחבית. הבנו שלא מספיקה נוכחות מורה במעון הקהילתי לשיעורי עזר, אלא שחשוב לחשוב על כלים חדשים שייתנו לצעירים הללו ידע בכישורי חיים, בשליחת קורות חיים למשל ובהשתלבות עתידית בשוק העבודה".
היא גדלה בהוד השרון, במה שנקראה אז רמתיים, מעבר לפרדסים: “הייתה לי ילדות חופשייה ונעימה, והבית שלנו תמיד היה פתוח, כל מי שהגיע התקבל בארוחת הצהריים". היא מספרת שתמיד ראתה אצל הוריה את הכנסת האורחים ועשייה עבור הזולת: “הם תמיד חיפשו את בעלי המקצוע שהם יודעים שקשה להם להתפרנס, ודווקא הם אלה שהיו מוזמנים אלינו ומקבלים גם ארוחה חמה. כשהחשמלאי היה מגיע באופניים, מיד הייתה ארוחה חמה ונקראנו מהר לשבת ליד השולחן, כי ההורים שלי ידעו שזו הארוחה החמה היחידה שלו. היה אסור לנו לשאול שאלות. היינו צריכים לשבת ליד השולחן ולהיות מנומסים ונחמדים כדי לייצר אווירה של ארוחת משפחה, לא לגרום לו לחוסר נעימות".
אביך היה מדריך בפנימייה לילדים בסיכון, את סבורה שהנטייה המקצועית שלך מגיעה מהבית?
“הוריי עלו ארצה בגיל 17, זוג ניצולי שואה שהיו צריכים להתחיל הכל מחדש. אני חושבת שזה נתן לי את האפשרות לראות איך ילדות שנשברת באמצע מיתרגמת אחר כך לחיים עצמאיים. ואפשר רק להעריץ אותם על כך שבאמת הצליחו לעמוד על הרגליים. אבי עבד מספר שנים במה שכינו בזמנו ‘המוסד החינוכי', ובעברית עדכנית בפנימייה לילדים בסיכון. זה כנראה עובר איכשהו בגנים, כי מצאתי את עצמי הולכת די בטבעיות ללמוד חינוך מיוחד, ואחר כך לעשות תואר בייעוץ חינוכי. בוקר אחד קיבלתי טלפון מחבר שסיפר לי על בית חירום שעומדים להקים לשבעה יתומים, הוא שאל אם זה מעניין אותי ועניתי שאין דבר שמעניין אותי יותר, וכך הגעתי לאור שלום. בתוך חודש עמד בית, זוג הורים, וצוות שניהלתי ורצתי עם זה קדימה".
מי בעצם פונה אליכם?
“לשכות הרווחה. לשכת רווחה שהגיעה למצב שהייתה צריכה להוציא ילד מהבית מחפשת את הפתרון בעבור אותו ילד. יש לנו לשכות רווחה שעובדות איתנו באופן תדיר. לשכות הרווחה בודקות קודם כל איתנו אם יש מקום לפני שהן בודקות מקומות אחרים".
מה עוד חסר לכם מבחינת פעילות?
“האומנה חשובה. אנחנו לא לגמרי מודעים לעובדה שבכל שנה 150 משפחות מסיימות תהליך אומנה וצריכות להיכנס 150 אחרות. אנחנו במצב תמידי של חיפוש משפחות אומנה. כל תהליך אומנה הוא ייחודי בפני עצמו, ישנה אומנה שהסתיימה אחרי תקופה מסוימת והיא הצלחה גדולה וההורה הביולוגי יכול לקחת את הילד בחזרה, עם תהליך ליווי ארוך כמובן. ישנה אומנה שהופכת להיות אימוץ וברגע שהילד מאומץ הוא עובר לרשות אחרת. וגם זה תהליך שאנחנו רואים אותו כהצלחה גדולה. וישנם ילדים שמסיימים את האומנה בגיל 18 והולכים לדרכם. חלקם יעבור ויקבל ליווי בתוכנית הבוגרים שלנו. אנחנו צריכים אנשים עם לב רחב ויכולת להכניס ילד אחר לתוך הבית. יש לנו משפחות מלאכיות שמכניסות הביתה ילדים עם צרכים מיוחדים שזה מדהים לראות. זה מגיע בדרך כלל בגלים, בזמן הקורונה פגשנו הרבה אנשים שחיפשו משהו עם ערך לתרום בו. ואנחנו נשמח שיהיה גל נוסף. יש אנשים נהדרים במדינה. צריך הרבה ערכים ויכולת נתינה כדי לעשות את הדבר הזה, בסופו של דבר אתה מקבל בחזרה נחת אדירה".
תוכנית הבוגרים של אור שלום קמה לפני כשמונה שנים, וחלק מהבוגרים ממשיכים לקחת חלק בפרויקטים שונים, חלקם מתגוררים בדירות שעדיין צמודות לקהילה שבה הן גדלו: “יש בוגרים שצריך לקחת אותם יד ביד, גם הילדים שלי כבר אחרי גיל 18 ונוכחתי לדעת שזה גיל שעוד זקוק לליווי והכוונה. ילד בן 18 עדיין צריך ליווי לתוך העולם. העמדה הרווחת בשנות ה-80 וה-90 הייתה שבגיל 18 נגמרת האחריות, ואפילו המדינה היום הבינה שצעירים צריכים להיות מוגדרים בהגדרת התמיכה בפועל - עד גיל 25, ולקבל את הליווי שהם זקוקים לו בשנים הראשונות בחייהם העצמאיים".
בנוסף לפעילותה באור שלום, פתחה לפני ארבע שנים רמתי שעשוע משרד ליזמות חברתית כדי לתת מטרייה לכל הפעילויות שהיא יוזמת, החל מעבודה עם ילדים ונוער בסיכון, ועד חינוך טכנולוגי לחרדים. בן זוגה, נשיא ומנכ"ל מובילאיי, אמנון שעשוע, גם הוא שותף לדרך: “אנחנו שותפים האחד של השני, אנחנו מגדלים את הדברים שקורים מסביבנו ביחד, כמו שאני גאה בדברים שהוא עושה למען האנושות, כך הוא חי עם אור שלום בבית כבר הרבה שנים. זה 20 שנה שהוא והילדים שומעים סיפורים על אור שלום. אנחנו עושים הרבה דברים משותפים בפילנתרופיה. אלה הערכים שגדלנו איתם שנינו בבית. אנחנו כל הזמן בחשיבה מה צריך כדי להתקדם קדימה, כשהמטרה הכללית היא לקחת שכבות שגורלן לא שפר עליהן ולהרים אותן קדימה, זה למען כולנו".
“מאחר שארגון אור שלום מאוד יציב, יש לנו כתפיים רחבות להגדיל אותו", היא מסכמת. “מאוד הייתי רוצה לראות שמספר המעונות אפילו מוכפל, ויחד עם זאת ללמד ארגונים נוספים דומים את הדרך שלנו. נשמח להיות המגדלור שמפיץ את הבשורה. בנוסף, חשוב לי שהארגון יהיה משהו שכולם מכירים. מגיע לחברה לדעת שיש פה ארגון שעושה דברים לטובתנו, אנחנו נוגעים באלפי ילדים במהלך השנים, שבגרו, עמדו על הרגליים והפכו למובילים בתחומם, וזה גורם לנו לנחת גדולה".
