ממדד השותפות בקרב בני הנוער לשנת 2021, שערך מרכז אקורד באוניברסיטה העברית, עולה כי בני ובנות הנוער חשים כעס וייאוש מאז ההסלמה בין יהודים וערבים במבצע שומר החומות בחודש מאי.
מתברר יותר ויותר כי האירועים האלימים בין יהודים וערבים שפרצו במאי האחרון היוו משבר דרמטי ומכונן ביחסי האוכלוסיות. "מדד השותפות בקרב בני נוער בישראל", שמתפרסם זו השנה הרביעית, בחן את השלכותיהם של האירועים על תפיסותיהם, עמדותיהם ורגשותיהם של בני ובנות הנוער היהודים והערבים בישראל.
על אף שבסקרים ובמחקרים נושא יחסי יהודים־ערבים נמצא כמעורר עניין מועט בקרב מתבגרים, פחות משליש מבני הנוער (28%) דיווחו על אדישות למצב. מרביתם (74%) מיואשים מהאפשרות לקיום יחסים טובים בין יהודים וערבים. בעוד שבכלל הקבוצות רוב בני הנוער (מעל 63%) דיווחו על כעס כלפי הקבוצה השנייה בעקבות האירועים, תחושה זו בולטת במיוחד אצל יהודים־דתיים (94%) וחרדים (89%).
כמחצית מבני הנוער היהודים־חילונים (52%) דיווחו על אמפתיה כלפי ערבים שנפגעו באירועים. אמפתיה כלפי הצד השני דווחה באחוזים קטנים יותר על ידי בני נוער ערבים (28%) ויהודים־דתיים (23%), ובאחוזים הנמוכים ביותר על ידי חרדים (14%).
בקרב בני נוער יהודים לא חלה עלייה ברמות השנאה כלפי ערבים בהשוואה לשנים קודמות, והן נותרו יציבות וגבוהות גם לאחר אירועי ההסלמה במאי. מנגד, רמת השנאה שחשים בני נוער ערבים כלפי יהודים עלתה, אך למרות זאת היא עודנה נמוכה יותר מרמת השנאה כלפי ערבים שעליה מדווח נוער יהודי־דתי.
חשוב לשים לב לרמות השנאה הגבוהות בקרב בני נוער יהודים דתיים (43%) וחרדים (63%) כלפי ערבים. בני נוער ערבים דיווחו השנה גם על פחד מוגבר מפני יהודים בעקבות האירועים, ועדיין הוא נמוך מתחושות הפחד של בני נוער יהודים מערבים, שנותרו יציבות.
מגמת השיפור ברצון לקיים קשר עם ערבים בקרב בני נוער יהודים, שהופיעה בשנים קודמות, נעצרה השנה, ובקרב הנוער הערבי הרצון חווה ירידה. עם זאת, גם לאחר האירועים מרבית בני הנוער הערבים (78%) והיהודים־חילונים (59%) תומכים בפעולות המקדמות שוויון או הידברות. חלקים מבני הנוער היהודים־דתיים (37%) תומכים בפעולות המקדמות חרם, אבל במבט על כלל המדגם, כ־60% מבני הנוער תומכים בטיפוח החיים המשותפים ורק כ־30% בהפרדה והדרה. נתוני המדד כללו 1,011 בני נוער משכבות י' עד י"ב.
עידו אורן, מנהל תחום החינוך באקורד: "הממצאים משקפים שוב כי על מערכת החינוך להתייחס לחינוך לחיים משותפים כהכרח ולא כמותרות. התלמידים עצמם מעוניינים בכך וזו גם הדרך להבראה חברתית".