"ההידרדרות המוסרית היא אשמתנו": השנה היא בסימן נקודת מפנה בהשתלבותם של ערביי ישראל בפוליטיקה הישראלית, כשיו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, הוביל את מפלגתו לתוך הקואליציה. עם זאת, לצד ההישג הפוליטי הראוי, החברה הערבית מדממת, ומקרי האלימות, הרצח והפשיעה גואים מיום ליום. על הנושאים האלו שוחח הבוקר (חמישי) העיתונאי זוהיר בהלול עם יוסי מזרחי בתוכניתו ברדיו צפון 104.5FM.
כשנשאל האם בעתיד, כשבחברה הערבית יסתכלו אחורה על שנת 2021, יוכלו לומר שזו הנקודה בה התחיל השינוי, השיב: "ייתכן שכן, למרות שישנם הבדלי השקפות עולם בעניין הזה, כי יש כאלה שלא מסתפקים בניסיון לשפר את המצב באופן האזרחי שלו, אלא שיש גם כמיהה לשמר את הלאומיות".
בהלול התייחס לח"כ מנסור עבאס ופועלו בקואליציה להטבות בתחום האזרחי של ערביי ישראל: "צריך לומר את זה ביושר ובהגינות, הוא מכוון לשם, זה לא ייקח לו יום או יומיים או שנה או שנתיים. זה ייקח לו זמן, אבל הוא הולך בכיוון מאוד, לדעתי, פרודוקטיבי, שיוכל לשפר את מצבו של המיעוט הערבי בישראל".
"ככל שמנסור עבאס יצליח להניע את הגלגלים קדימה, ככל שהבורות שנפערו והתככים של כל שנות ההזנחה והאפליה ימשיכו להטריד אותו ולרדוף אחריו", המשיך בהלול. "מצד אחד, אני חושב שאחד הצעדים המכוננים של השנה הזו הייתה ההצטרפות של מנסור עבאס לקואליציה, כאשר הוא הפך להיות חלק אינטגרלי, עד כדי כך שהימין מכנה אותו 'ראש ממשלת ישראל'".
על הביקורת שיש נגד עבאס בציבור הערבי, אמר העיתונאי הערבי: "אם הוא לא יצליח לעמוד איתן מול כל הלחצים, במיוחד שלנו, של המיעוט הערבי בישראל, שדורשים ממנו כבמטה קסמים לפתור את כל הבעיות בשנה אחת, אז מצבנו יהיה של התפוגגות התקוות בתוך שנה שנתיים, ואז זו תהיה בכייה לדורות. אנחנו באמת רוצים לייצר את השיוויון ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה".
על האלימות בחברה הערבית אמר: "זה הכישלון הקולוסאלי הגדול ביותר של המיעוט הערבי, אבל גם של הממשק בין החברה הערבית לבין הממסד בישראל, שלא הצליח למגר את התופעה הזו". הוא הוסיף: "אנחנו התרענו כל הזמן שנשק זולג עוד ועוד, וזו תופעה קשה. אז עוד לא היו הרציחות היומיומית והפשיעה והאלימות היומיומית. הממסד רק עכשיו מתעורר, כי הזרוע הארוכה של הפשיעה זולגת גם לחברה בישראל. האחריות המרכזית תהיה על השלטון, אבל ההידרדרות המוסרית בחברה הערבית היא אשמתנו".
הוא הסביר את ה"הידרדרות המוסרית" בחברה הערבית כך: "לא הצלחנו להתמודד עם העוני בתוך החברה הערבית. העוני מייצר אלימות, מייצר אפסות של אופק ושל חזון, ואנשים כאשר הם מתגוררים ב'סלאמז', כאשר הפרנסה והעיסוק שלהם לא מפתח, כאשר הם רואים שהפושעים והאלימים וחבורות הפשע והעבריינות בישראל, בתוך הכפרים שלהם, נוהגים ברכבים מאוד נוצצים, אז הצעיר שמאבד את החזון ואת האופק הוא רוצה לחקות אותם".
