כמה פעמים בחייכם שמעתם על מכונאית רכב? או על שיפוצניקית? או אולי על רתכית? כנראה שבקושי, אם בכלל. מוזר לחשוב שגם בשנת 2022 עדיין יש מקצועות שנתפסים כגבריים וכמעט ואין נשים שממלאות אותם. אז לכבוד יום האישה הבינלאומי, שחל מדי שנה ב-08.03, מצאנו כמה מהנשים שפרצו את תקרת הזכוכית והחליטו כנגד כל הנורמות להשתחל אל "עולם הגברים".
האנדי-וומן
מישל תם בת ה-53, ילידת דרום אפריקה שחיה כיום במושב בית עריף, היא בעלת עסק משגשג של התקנת שלטי פנים בחוץ בגובה. מישל הייתה בצעירותה גרפיקאית, אך כאשר עברה דירה החלה לעבוד במפעל לשילוט. האהבה לתחום הובילה אותה לפתוח עסק עצמאי במסגרתו כי מבצעת כמעט את כל השלבים לגמרי לבדה – מעבודת התקנה עם מקדחות ומברגים, דרך טיפוס על סולמות גבוהים ועד עבודות שיפוץ בסיסיות.
"כשפתחתי את העסק חיפשתי מתקין, ואז חשבתי לעצמי: 'מה הבעיה? אני יכולה לבד'. אז עשיתי קורס עבודה בגובה והתחלתי להתקין שלטים בעצמי", סיפרה מישל. בהמשך, כשחיפשה רתך לצורך התקנת מסגרות ברזל היא ביררה על הצעות מחיר ושוב חשבה לעצמה: למה שלא אעשה גם את זה?" – וכך היה. היא נרשמה לקורס ריתוך והחלה לעשות את הכל בעצמה.
כשהחלה מגפת הקורונה, מישל החליטה להרחיב את התחום והחלה לבצע עבודות שיפוץ והתקנה בבתים של חד הוריות. כחלק מהאג'נדה הפמיניסטית שהיא מקדמת, מישל החליטה שבכל פעם שתבקר בבית כאשת מקצוע, היא תלמד את בעלת הבית את העבודה כך שהיא תוכל לעשות אותה לבד בפעם הבאה. "חשוב לי שנשים ידעו לעשות את הדברים האלה, שנתפסים 'גבריים'. אני מלמדת את הנשים שנעזרו בי וככה הן לא צריכות אותי יותר", סיפרה מישל.
ברמה גבוהה
בקורס הריתוך שעשתה מישל תם היא הכירה את אולגה לבנט בת ה-38 מרחובות. כשאולגה הפכה לאם חד הורית היא הבינה שמלבד המשכורת הרגילה שלה היא תאלץ לעבוד בעוד תחום שיכניס כסף ויפרנס אותה ואת ילדיה. היא לקחה את אהבתה לקצת אקשן, בשילוב עם יצירה ועבודת כפיים, והחליטה ללכת ללמוד כיצד להיות רתכית (מילה שאפילו התיקון האוטומטי לא מכיר). מפה לשם, אולגה מצאה את עצמה עובדת בתפקיד אינטנסיבי בחברת מנופים שהקשה עליה מאוד.
מתוך החברה אולגה צמחה והחליטה לשנות מסלול – מעכשיו היא מבצעת סנפלינג בגובה. "היו מכשולים בדרך למציאת המעסיק הראשון שלי עוד בהתחלה, פשוט כי הרוב העדיפו גברים ונאלצתי לסלול לעצמי את הדרך ולהוכיח שאני מתאימה לתפקיד", סיפרה אולגה. כיום, היא כבר התברגה לטייטל שאיחלה לעצמה ואפילו מונתה לתפקיד של מנהלת מקצועית בתחום גלישת מעטפת בניין.
לדבריה, התגובות על המקצוע הלא שגרתי שבחרה לעצמה היו שונות אחת מהשנייה. המשפחה בעיקר דאגה לשלומה וחששה שהיא מסכנת את עצמה, ואילו אחרים הופתעו ונדהמו "כיצד אישה לא מפחדת". עוד היא סיפרה שהיו אחרים בדרך שחשבו שיש לה בעיית שפה כלשהי שמנעה ממנה לעשות במקצועות שנתפסים "נשיים", אך אולגה דאגה להסביר ולהוכיח בכל פעם מחדש שהיא עושה זאת ממקום של הגשמת חלום ואהבה למקצוע.
מנופים, טרקטורים ומה שביניהם
אוראל מויאל, בת ה-24 מאשקלון, ממלאת גם כן תפקיד יוצא דופן – מכונאית כלי צמ"ה. במסגרת עבודתה היא דואגת לטיפול השוטפים והתיקונים של מלגזות, טרקטורים ושופלים בחברת "מכשירי תנועה", והיא גם הבחורה היחידה שעושה זאת. את האהבה לתחום אוראל החלה כבר בגיל קטן וידעה כל חייה שתרצה לעסוק במכונאות. לפני הגיוס לצבא אוראל למדה הנדסת מכונות, ומשם התגייסה לבה"ד 20 אחרי קודם הכשרת צמ"ה.
כשהשתחררה, לאוראל לא היה ספק שהיא תמשיך לעסוק בתחום והמשיכה את דרכה גם באזרחות. בראיון היא סיפרה כי בהתחלה, כשרק החלה לעבוד בחברה, היא נתקלה בתגובות כמו: "את אישה, אל תרימי", או "אל לא צריכה לעבוד בעבודה כזו", אך עם הזמן היא ביססה את מקומה והפערים הצטמצמו.
"לפעמים אני שואלת את עצמי למה אין עוד נשים בתפקיד הזה, וכנראה שהתשובה היא שבנות מפחדות לבצע אותו כי הן מפחדות מה יגידו או יחשבו. אני קוראת לכל מי שמתעניינת בתחום לעשות את מה שהן בוחרות ואוהבות, ושום דבר ולא צריך להרתיע אותן", סיכמה.
סוללת-בונה
אחרונה וחביבה בהחלט היא מיה צמרת, בת 78 שהייתה ממהנדסות הבניין הראשונות בארץ. מיה גדלה למשפחה בעלת עסק לבנייה. היא אמנם חלמה להיות רופאה, אך בילדותה ברוסיה היה קושי רב ליהודים להתקבל ללימודים ולכן הקשיבה בעצת אביה והלכה אל תחום ההנדסה. כשעלתה לישראל, בשנת 1974, מיה כמעט ולא ידעה עברית, אך הרזומה העשיר שלה באירופה הספיק כדי לפתוח עבורה דלתות בעולם הבנייה כאן בישראל.
אחרי שמילאה תפקידים במפעל לבטון מזוין ואפילו הגיעה לרמה של מהנדסת המפעל, המראיינים של סולל-בונה סמכו עליה וגייסו אותה לחברה. תאמינו או לא, אך מסתבר שמיה אמנם הייתה בין הנשים היחידות בתפקיד, אך היא אחראית לכל כך הרבה מהמבנים הכי מוכרים בישראל – בניין הבורסה ברמת גן, בית הטקסטיל, בניין לב תל אביב ברחוב מונטיפיורי ואפילו את בית מגדל דיזינגוף המפורסם.
באותם הימים מיה הייתה נחשבת כחלוצה בדרכה ואף זכתה בפרסים רבים והוזמנה לקבל אות הנשיא. "כשהוא שאל אותי מה לך ולבניין, עניתי לו: 'נגמרו כל הגברים בישראל'". אחרי אין ספור פרויקטים מדהימים עליהם היא חתומה, בגיל 62 מיה יצאה לפנסיה – ששרדה שלושה ימים בלבד. באותם הימים הגיעה הצעה לחזור לרוסי ולבנות את הקניון השלישי בגודלו בעולם, אז כמובן שהיא קפצה על ההזדמנות.
מיה סיפרה כי על אף הזמנים והתפיסה שרווחה באותם הימים, היא דווקא לא נתקלה בקשיים או ביחס שונה בסביבת העבודה. "תמיד הייתי מנהיגה ואסרטיבית ואפילו ידעתי לנצל את הנשיות שלי לטובת התפקיד כדי שאוכל לנהל את הגברים תחתיי בצורה טובה", סיפרה מיה בריאיון.
אז אחרי ששמענו על ארבע נשים מעוררות השראה, שברחו לשחות נגד הזרם, לא להיות תלויות בגברים ולעשות את מה שהן אוהבות – כל שנשאר הוא לאחל "יום האישה שמח". שתמיד תעשו מה שאתן אוהבות, תפרצו את הגבולות של עצמכן ותשברו את כל המוסכמות – ואל תשכחו להאמין בעצמכן.
מומנטום, מנוע הצמיחה של מקצועות הרכב, פועל להפוך את מקצועות הרכב לתחום השכלה והכשרה מבוקש. החברה מאפשרת לצעירים וצעירות בישראל מימוש עצמי ותעסוקה איכותית, לחיזוק ענף הרכב והכלכלה הישראלית. בנוסף, שמים דגש בקידום נשים בענף הרכב, ופועלים ליצירת הכשרות ייעודיות בכל המגזרים ובמגוון תפקידים: מכונאיות, חשמלאיות, מאבחנות ועוד.