זה לא תסריט קולנועי, זוהי המציאות של הפליטים מאוקראינה: זויה סאטאנובסקי, אחות ותיקה במרפאת "מכבי" בנתיבות, טסה לפני חודשיים לאוקראינה כדי לסעוד את אביה בן ה-93 ואמה בת ה-83, כשמצבם הבריאותי מתדרדר. כשהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא נקלעה, יחד איתם, לסכנת חיים.
במבצע מורכב שארך כ-64 שעות, הצליחה סאטאנובסקי, במאמץ רב, לחלץ את הוריה הישישים מאוקראינה הבוערת, ולהעלות אותם לישראל. המסע המפרך החל בנסיעת חילוץ ארוכה מקייב ללבוב, לאחריה חצו זויה וההורים את הגבול לסלובקיה, שם בנה וחתנה שטסו במיוחד מהארץ, פגשו אותם. מסלובקיה המשיכו יחד להונגריה, ומשם בטיסת חילוץ לארץ. אתמול הם נחתו בשלום בנתב"ג, והוריה של זויה השלימו את תהליך העלייה באופן רשמי.
במשך כל ימי הלחימה, בתה של זויה, בטי סאטאנובסקי, עקבה בדאגה מורטת עצבים מהארץ אחר מצבם של אמה ומשפחתה. היא כתבה מכתב קורע לב על ההתמודדות של משפחתה בימים טרופים אלו, שהפך ויראלי ברשתות החברתיות. במכתבה סיפרה בגילוי לב על האתגרים שהיא ומשפחתה עברו, בזמן שהאמא נשארה באזור המלחמה בלי יכולת לחזור.
"כולם שואלים אותי איך אמא שלך נשארת באוקראינה ולא חוזרת", היא ציינה בפתח הפוסט. "אמא שכל חייה הייתה משימתית ומסורה לעבודה דאגה למטופלות איך יסתדרו בלעדיה ומי ידאג ויתן מענה 24/7 כי כזאת היא. תמיד שם עבור כולם. היא הודיעה שהיא טסה, כי אחרת אם חס וחלילה יקרה משהו - היא לא תסלח לעצמה".
בתה של זויה, שפחדה מהתפתחות של מלחמה בין רוסיה לאוקראינה כבר לפני חודשיים עם תחילת המתיחות בין המדינות, הקדימה תרופה למכה והטמינה במזוודתה של זויה את המכתב. זויה מצאה אותו רק כשנחתה בקייב. "ביקשתי רק דבר אחד: שאם תהיה מלחמה, שתחזור", הוסיפה בטי.
"הם חיו בעוצר", פירטה עוד בפוסט המרגש. "מי שהסתובב נחשב למרגל רוסי. אמא ענתה רק לבני משפחה בטלפון, מחשש למעקבים של הרוסים. הם שהו במשך שבועיים על הרצפה במסדרון בין הבית למעלית אשר היה המרחב 'הכי מוגן שיש' - הם שמו שם אספקה של אוכל, שתייה ונרות. הם ישנו שם על מזרונים, והבית מוחשך כדי שאף אחד לא יראה אותם".
כאמור, אתמול זויה והוריה נחתו בישראל, והפכו לעולים חדשים באופן רשמי. כך בטי סיכמה את השתלשלות האירועים המיוחדת: "יש גיבורים ששומעים עליהם מסיפורים של אחרים והיום זכיתי להכיר גיבורה אמיתית - אמא שלי. אליה הצטרפו שני אזרחים חדשים שעזבו הכל מאחור ועשו עלייה לארץ ישראל סבא בגיל 93 וסבתא בגיל 83. אני מצטערת על הדרך שהיו צריכים לעבור שוב בחייהם כניצולי שואה ומעריצה אותם על האומץ לקום ולשנות - ברוכים הבאים לארץ ישראל ותודה למתנדבים המדהימים שעשו להם קבלת פנים הכי חמה ישראלית ואוהבת שאפשר לראות רק במדינה שלנו וריגשו עד דמעות".