אחרי שנה בתפקיד כשגריר ישראל באו"ם, השאלה איננה אם גלעד ארדן הוא שגריר טוב או לא. מדוייקת ומטרידה יותר השאלה, האם ארדן לא מערער את הרלוונטיות של משלחת ישראל בזירת הדיפלומטיה העולמית? חמורה יותר השאלה, האם ארדן הממוקם במרכז תקשורת עולמי, לא מבודד את ישראל, בתחום ההסברתי, ומנתק אותה מבעיות, משברים ונושאים המעיקים היום על העולם החופשי ועל ישראל?
אלו שאלות שמשתמעות ועולות מאליהן לנוכח סדר היום והעדיפויות של השגריר שאינם כוללים אף לא במילה, גם לא ברמז ובעקיפין, את היוזמות, ההתפתחויות, האירועים הדרמטיים שקורים באחרונה ובימים אלה בחזית מדיניות החוץ של ישראל. זה פשוט לא מעניין את מי שמייצג את ישראל בעמדה דיפלומטית, מדינית והסברתית קדמית, כמו המטה הראשי של האו"ם בניו יורק.
אין לארדן מה לומר על הפסגה המדינית בהשתתפות חמישה שרי חוץ, מהם האמריקאי, ממרוקו, מבחריין והאמירויות שהתקיימה בשדה בוקר, אירוע שפרשנים מגדירים כ"היסטורי". בכותרת בעמוד הראשון, מפרסם הניו יורק טיימס דיווח ש"ישראל מארחת כינוס דיפלומטי היסטורי" שהעתון מכנה בהתפעלות "התקרבות בין עמים".
בעת שבכירים בישראל מביעים חרדתם מתריעים מפני האיום הצפון בחידוש הסכם הגרעין עם איראן, לא זכורה שום אמירה, תגובה של שגריר ישראל באו"ם בנושא הזה. מצדו של השגריר באו"ם גם לא נראה, לא מורגש, לא בא לידי ביטוי שום מאמץ שום נסיון להסביר את מדיניותה של ישראל והתייחסותה לפליטי החרב מאוקראינה.
מדיניות, שמעוררת ביקורת ואי נחת גם מצד ארצות ידידותיות לישראל. הדובר של הקונסוליה הכללית של ישראל בניו יורק יזם תידרוך מיוחד שיתקיים השבוע בזום שאליו הוזמנו עתונאים ונציגי התקשורת בארה'ב במטרה לדווח ולספר על "הפעילות האנושית" של ישראל לטובת הפליטים מאוקראינה. את השגריר ארדן הנושא הזה לא מעניין.
גלעד ארדן לא יושב בטל. כדי לקלקל, להעלים במרכז האו"ם בניו יורק את נוכחותה של ישראל כגורם הסברה בימים טרופים ומאתגרים שהעולם החופשי חווה, צריך לעשות מעשה. ביוזמתו של השגריר ארדן יתקיים מחר (שלישי) במרכז הארגון אירוע מיוחד לציון יום הזכרון הבינלאומי לקורבנות העבדות. במרכז האירוע יזם ארדן פרוייקט ישראלי שיציג את "הסטורי של אקוויאנו".
אם לקוראים השם הזה לא ידוע. לא צריך להתבייש. גם לאמריקאים השם הזה לא אומר כלום. לפי ההודעה שדוברת משלחת ישראל פירסמה, אולאודה אקוויאנו "ילד שנחטף לעבדות בשנת 1756". הדוברת מציינת כי מדובר בפרוייקט שיזם איש עסקים הישראלי מתי כוכבי שהפיק גם את "הסטורי של אווה" בשנת 2019 . את היוזמה, מסבירה הדוברת, "הציב השגריר בעדיפות גבוהה כחיזוק הקשר בין בין ישראל למדינות אפריקה באו'ם ולקהילה האפרו-אמריקאית ולכן פעל שהאירוע המרכזי באו'ם לציון קרבנות העבדות יזוהה עם ישראל".
הנושא המרכזי, המעסיק ומטריד היום את הארצות הדמוקרטיות הוא קליטתם של מיליוני פליטים ועקורים מאוקראינה, קרבנות של תוקפנות ופשעי מלחמה של רוסיה. אבל ביוזמת שגריר ישראל באו"ם, בזירת הדיפלומטיה העולמית, מדינת ישראל תהיה מזוהה עם קרבנות העבדות שסבלו בארצות הברית לפני שלוש מאות שנים.
זה לא מצחיק. זה מטריד. מינויו של גלעד ארדן ושיגורו לאו"ם היו הצעדים האחרונים שבנימין נתניהו עשה כראש ממשלה. נתניהו מינה את ארדן כחצי שגריר בושינגטון וחצי כשגריר באו"ם. מהלך שהוכיח את הזלזול שנתניהו רחש לממשל בארה"ב בעקבות בחירתו של ג'ו ביידן כנשיא ואת הביטול והבוז שלו כלפי האו"ם. גלעד ארדן הפגין יושרה כאשר הודיע על פרישתו מרצון מהתפקיד של חצי שגריר בושינגטון בנימוק שהוא איננו יכול לייצג את ממשלת השינוי.
אבל את חצי התפקיד כשגריר באו"ם שמר ושומר. אין זה סוד, ששר החוץ יאיר לפיד ובכירים במשרד החוץ בירושלים אינם רוצים את גלעד ארדן כנציג ישראל באו"ם. לא מכבר פורסם, כי גורמים במשרד החוץ תומכים בפיטוריו. כמו כן פורסם שמנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז נזף בארדן על שהתראיין בלי רשות ל'ישראל היום' ו"עושה הצגות לבייס כל היום במקום לעבוד".
במחשבה שניה, אי אפשר להאשים את השגריר ארדן בהתנהלות עצמאית שאיננה בדיוק מתיישבת עם מדיניות ישראל ומתעלמת מהאסונות הקשים שפשעי המלחמה של רוסיה באוקראינה גרמו למיליוני בני אדם. גלעד ארדן הוא מינוי של בנימין נתניהו. השיקולים והמניעים לסדר העדיפויות שלו מושפעים מהשראת נתניהו. לארדן, ליכודניק ותיק, חשוב לזכות באהדה ותמיכה של מרכז הליכוד ולהבטיח מקום מכובד בהתמודדות על ירושת נתניהו. הוא ימשיך בדרך זאת כל זמן ששר החוץ יאיר לפיד ישאיר אותו בניו יורק.