כשבני נוער שגדלו במסגרות חוץ־ביתיות מגיעים לגיל 18, הם נאלצים לצאת לדרך עצמאית, היוצרת לעתים פחד, בלבול ותחושת בדידות בקרב רבים מהצעירים.
לאורך השנים, כולל בכנסת הנוכחית, עלו הצעות חוק שלא הבשילו ונועדו לסייע לבוגרי פנימיות, כשבוגרי משפחות אומנה נותרו בשולי הדרך. תוכנית הבוגרים של ארגון אור שלום, המטפל בילדים ובנוער בסיכון, היא תוכנית ייחודית המלווה את הבוגרים עד גיל 27.
מנהלת התוכנית אילנית כהן הסבירה: "מדובר בקרש קפיצה, לעתים אף קרש הצלה. אנחנו מסייעים לצעירים לבנות לעצמם את תמונת העתיד שלהם והליווי נמשך עד גיל 27 במתן סיוע בתעסוקה, בהשתלבות באקדמיה, בהכשרה מקצועית, בסיוע בדיור ובמנטוריג אישי״.
כך הגיעו שלושה צעירים להיות שותפים לדירה ייחודית ולא טיפוסית בירושלים. עמנואל, מאור ואוריאל הם בני 21 שכל אחד מהם גדל בשלב כלשהו בחייו במעון המשפחתי של מיכל ונפתלי בוימן בירושלים. כל אחד מהם יכול היה להיות היום במקום אחר ופחות טוב, אבל שלושתם סיימו שירות צבאי, לומדים ומגשימים חלומות.
עמנואל אלטוב אמר: "כשהייתי בן 14, אמי חלתה ונפטרה. חודשים ספורים אחר כך גם אבי נפטר. נותרתי לבד בעולם, עד שהגעתי למעון המשפחתי של הארגון. לא הגעתי לבית ספר בכיתות ט׳ ו־י׳, ובעזרת הורי המעון המשפחתי וכנגד כל הסיכויים סיימתי בית ספר עם תעודת בגרות מלאה. לאחר מכן למדתי לימודי הנדסאי אלקטרוניקה, והיום אני חייל גאה בחיל האוויר".
מאור שטרית, חברו הטוב של עמנואל שגדל איתו במעון, סיפר: "מגיל 4 הסתובבתי בין פנימיות ומשפחות אומנה. בגיל 12 התחלתי לנגן בתופים, כחלק מהתמודדות עם הכעס שהיה בי, ומאז אני לא עוזב אותם. היום אני מנגן בתופים ומתקלט באירועים. העובדה שלא ננטשתי בגיל 18 הצילה לי את החיים".
אוריאל אליעזרא הוסיף: "בגיל צעיר הוציאו אותי ואת אחותי מהבית ועברנו שתי פנימיות, עד שהגעתי לאור שלום. המודל המשפחתי והליווי הצמוד שינו את חיי. הבנתי שלמישהו בעולם הזה אכפת ממני ורוצה שאצליח. בזכותם היום אני עוסק בשיווק ובפרסום בדיגיטל, ומבחינתי השמיים הם הגבול".
בתוכנית לוקחים כיום חלק יותר מ־350 בוגרי אור שלום, והיא מייצרת רצף חשוב והכרחי עבורם של תמיכה ושירותים, כדי שיוכלו להמשיך ולהתפתח כמבוגרים איכותיים המסוגלים להשתלב בחברה ממקום של עוצמה אישית.