בזמן שאלפי סטודנטים עולים על הגלימות וחובשים את הכובעים לטקסי הענקת התארים, בטקס בשבוע שעבר של הקריה האקדמית אונו בירושלים היו שני סטודנטים עם קשר מיוחד, אב ובתו.
במשך 4 שנים ישבו יחד, דוד בניטה ושיר פארי, אחד ליד השנייה בלימודי המשפטים. דוד סיפר: "הכל התחיל כאשר שיר הלכה ליום הפתוח של הקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים להתעניין בלימודי תואר ראשון במשפטים. מרוב שהתוכנית מצאה חן בעיניה היא מיד התקשרה אלי והודיעה לי אני חייב להירשם, וממש איימה עליי שרק אם ארשם אז גם היא. היא אמרה לי שדמי הרישום רק 100 ₪ אז אמרתי לה לרשום גם אותי, לא האמנתי שנגיע יחד לרגע הזה".
דוד בניטה בן ה-58 מירושלים, בעל תואר ראשון במנהל עסקים ועובד משרד הבינוי והשיכון, לא העלה בדעתו שיעשה תואר נוסף בתחום שתמיד חשק בו, משפטים, ועוד יחד עם ביתו שיר בת ה-25. "עוד בתור ילד אהבתי משפטים, אבל תמיד היה בי את הפחד לגעת בתחום. בין החברים ידוע שתמיד באים אליי להתייעץ, שצריך לכתוב מכתבים רשמיים, אחד כזה שיודע להתנסח. כאשר שיר התקשרה אליי ואמרה לי שהיא רושמת אותי, רק שאלתי אותה כמה עולה הדמי רישום, לרגע לא חשבתי ולא חלמתי שנגיע ליום בו נעמוד יחד, על אותה במה ונחלוק יחד את הרגע המיוחד הזה של קבלת התואר", אמר בניטה.
"משפטים היה המקצוע שחלמתי עליו, ולאבא שלי הוא כל כך התאים, הוא לוחם צדק הרבה לפני שהתחיל ללמוד", מספרת שיר על הסיבה שרשמה את אביה ללימודים. "אני מברכת על היום הזה, היינו כוח יחד, תמיד דאגנו אחד לשניה". במהלך התואר שיר התחתנה וילדה שני ילדים ומספרת שתמיכתו של אביה הייתה קריטית להמשך הלימודים: "הוא כל כך דאג שאגש למבחנים ולא אוותר לעצמי למרות שהיה לי כבר ממש קשה. הוא ישב והסביר לי נושאים שלא הבנתי ממש כמו מורה, דאג לכוון אותי ותמך לאורך כל הדרך. ברגעי קושי תמיד הזכרתי לו מי הוא עבורי וכמה הוא הדמות שאני מעריצה והלימודים יחד ממש חיזקו את הקשר בנינו היום, מעבר לזה שהוא אבא שלי והדמות לחיקוי עבורי, הוא גם החבר הכי טוב שלי. אני יכולה לומר בפה מלא בגאווה שהצלחנו בזכות הביחד. אני דחפתי אותו ללמוד תואר והוא דחף אותי להמשיך למרות הקושי וגרם לי לא להרים ידיים".
פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים, בקריה האקדמית אונו: "אחת התופעות הכי מרגשות שיש לנו בפקולטה למשפטים היא דור ההמשך שלומד יחד עם דור ההורים. אנשים שנמנעה מהם הזכות להשכלה גבוהה בילדותם לוקחים איתם את ילדיהם הבוגרים ולומדים יחד. מדי מחזור התופעה מתרחבת, ויותר ויותר זוגות הורים ילדים צועדים יחד במשעולי התבונה. ההורים גם משלימים פער וגם משמשים מודל לחיקוי לילדיהם בו זמנית, כשכל צד לומד ומלמד את השני. רק דבר אחד אנחנו אוסרים על הזוגות האלה: לעשות קורסי מחשב שהם חלק מהתואר יחד כי למדנו שבמקרה הזה הילדים עושים את כל העבודה להורים ואין באמת שותפות כי לילדים אין סבלנות לאיטיות הוריהם בתחום", צוחק אלבשן.
הרומן של אלבשן עם משפחת בניטה התחיל לפני למעלה מ-20 שנה: "את שמחה בניטה, פגשתי בשנות ה-90 בימים שהיתה מפגינה בצמתים על זכויות הנכים בישראל וכבר שם אמרתי לה שהיא חייבת להיות עורכת דין, אבל התשוקה שלה הייתה לעזור נכים והיא לא פינתה ללימודים זמן. שמחה היא אישה חזקה ועוצמתית, פעילה חברתית ועומדת בראש עמותת מזור (נכים למען נכים). עכשיו, לאחר שגם בנה וגם נכדתה משפטנים הגיע תורה לקיים את הבטחתה".
לאחר סיום הלימודים, דוד פנה להתמחות במשרד המדע, התרבות והספורט ושיר פנתה להתמחות ברשות האכיפה והגבייה. כיום הם ממתינים לתוצאות מבחני הלשכה שעברו לאחרונה ואולי עוד יפתחו משרד יחד ועל השלט יהיה כתוב, במקום בניטה ובניו, בניטה ובנותיו.