ועדת החקירה לאסון נחל צפית: ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט ושר האוצר אביגדור ליברמן העידו היום (שני) בוועדת החקירה לאסון, לאחר לחץ כבד שהופעל מצד משפחות ההרוגים. ליברמן ובנט, שכיהנו כשרי הביטחון והחינוך בעת האסון שאירע ב-2018, ושבו נספו עשרה נערים שהיו בטיול של המכינה הקדם-צבאית "בני ציון, קיבלו כל אחד שעתיים לעדותם ואת השאלות מראש.
4 שנים לאחר האסון בנחל צפית: אלו המלצות הביניים של ועדת הבדיקה
זהו סכום העתק שמשפחות הנספים והנפגעים באסון נחל צפית יפוצו
בפתח דבריו, הצהיר בנט כי הוא מקבל אחריות על הכשלים. "באירוע הקשה הזה נטלתי את מושכות האחריות בכל כוחי כדי לבצע תיקון. לא גלגלתי לאף אחד אחר את המשימה. מדברים הרבה על נטילת אחריות, אני רוצה לומר את תפיסתי: הערך המוביל בחיי הוא ערך האחריות. לקחת אחריות זה לעשות הכול כדי שאסון כזה לא יקרה שוב לעולם ולשמור על המכינות".
"האחריות לחיילי, אחריות לפקודיי, אחריות למדינת ישראל. כלוחם בסיירת מטכ"ל, כמפק"צ שהוביל לוחמים למארבים, כמפקד מבצעים בעומק לבנון, כמנכ"ל בהייטק, כשר חינוך, כשר ביטחון ששולח חיילים לסכן את חייהם, וכראש ממשלת ישראל - עם האחריות הקדושה ביותר של שמירה על קיום מדינה יהודית בארץ ישראל", הוסיף.
"אחריות זה שמרגע כניסתי לתפקיד שר חינוך ושנים לפני האסון יצאתי לשטח לפגוש מכינות, באופן יזום, להקשיב, ללמוד, לנסות לזהות בעיות, ולא לחכות שהמערכת תדווח עליהן", אמר בנט, "אני תמיד פועל בכל התפקידים שלי לייצר תרבות שמציפה בעיות".
"אחריות זה ברגע האסון להקים חמ״ל, להיות בקשר ברמה של כל כמה דקות, ללוות את המשפחות ואת בתי הספר", ציין, "אחריות זה שהגעתי אישית לבתים של כל אחת מעשר המשפחות, להסתכל לכל אחת מהן בעיניים אחרי שאיבדו את היקר להן מכל. לפגוש את כל מנהלי המכינות, מצד אחד להדריך אותם לתיקון מיידי ועמוק, ומצד שני לחזק אותם ברגע קשה".
לסיום אמר בנט בוועדה כי "הכי קל היה לי להיכנע ללחץ שקרא לסגור את כל מפעל המכינות. זו לא אחריות, אלא לתקן את מה שצריך בלי לפרק את המפעל האדיר הזה של המכינות. גם באסון נורא זה תפסתי את מושכות האחריות בכל כוחי לא גלגלתי לאף אחד אחר את המשימה".
ליברמן: "היכולת שלי להתערב הייתה מאוד מוגבלת"
לעומת זאת, ליברמן פתח את עדותו בהבהרה כי "המעורבות של משרד הביטחון במכינות היא בעיקר מבחינה תקציבית. התפטרתי מתפקידי מאז אבל אני חושב שצריך להעביר את האחריות של המכינות הקדם צבאיות תחת משרד הביטחון. לא היה לנו הרבה מה לעשות״. אולם, באותה עת העירה השופטת ואמרה: ״זה לא נכון״.
"כבר אחרי האסון היה ברור שיכולת משרד הביטחון להשפיע מוגבלת", הוסיף ליברמן, "לא קראתי את כל העדויות בדוח הביניים ואני מדבר מזיכרוני, אבוהב היה מנכ"ל משרד החינוך והוועדה קבעה בהמשך שמשרד הביטחון יהיה אחראי על הכנה גופנית לצה"ל. פחות או יותר זה תפקידו של משרד הביטחון. בטיולים השתמשו המכינות בחדר המצב ובאמצעים של משרד החינוך".
השופטת בדימוס שולמית וסרקרוג, שעומדת בראש הוועדה העירה לליברמן: "מאחר שלצערנו הרב לא קראת את הדוח, נקודת המוצא מוטעית. עדיין מוטל על משרד הביטחון לתת חוות דעת מייעצת אם אפשר לשנות את הסטטוס של מכינה מהקמה להכרה, הייתה חובה על משרד הביטחון להיות גוף מבקר. לצאת מנקודת הנחה שהחוק צמצם את אחריות משרד הביטחון שגויה. לא הוציאו את משרד הביטחון מהצורך לפקח. הניסיון של משרד הביטחון להוריד מעצמו לא נכון".
מיכי וסרטייל, יו"ר ומייסד "יד-תמר" המעניקה סיוע קהילתי ייחודי למשפחות שנקלעו למשברים שונים, אמר בתגובה כי: "משפחה שאחד מקרוביה היה מעורב באסון גדול וטראומתי ממשיכה לחוות את הטראומה בכל אזכור של המקרה בבית או מחוצה לו ובמיוחד במקרה אסון שמסוקר תקשורתית לאורך זמן.
"הטיפול המשפטי הממושך לא יפצה על האבדן או יאחה את הפצעים- אך מצד שני הסחבת וגלגול האחריות מחזירים את הטראומה ומעוררים כעסים שאינם תורמים למצב המשפחתי המורכב ממילא. לפיכך חובה לספק למשפחה את כל התמיכה הנדרשת כדי שתרגיש שאינה לבד ותמיד יש על מי לסמוך ואת זה יכולים לתת רק חברי הקהילה הקרובים והמעורבים בחיי המשפחה כל הזמן".