לא יוצאים מהריבוע: איך הקובייה ההונגרית הוותיקה חזרה להיות להיט?

אליפות ישראל בקובייה ההונגרית רוביקס, שתיפתח היום באולם הספורט "ברזילי" ברחובות, תיערך על רקע עניין הולך וגובר במשחק הוותיק הזה. "בחצי השנה האחרונה הקובייה ההונגרית הפכה לטרנד עולה", אומר חגי שפיר, הנציג בישראל של רוביקס, מותג הקובייה ההונגרית. "יש עלייה מטורפת במכירות, יש דרישה אדירה לקובייה ויש יותר ויותר מתעניינים.

כל כמות של סחורה שמגיעה לארץ, נחטפת. אנחנו לא עומדים בביקוש, כי יש עיכובים בשילוחים דרך הים ובנמלים. לכן כל הזמן יש חוסר בקוביות בארץ. כל שרשרת האספקה עובדת לאט היום. אף שאנחנו מגדילים את הכמויות כל הזמן, זה עדיין לא מחפה על הביקוש. הדרישה היא מטורפת לא רק לקובייה הרגילה, אלא גם לכל סוגי הקובייה האחרים".

איך אתה מסביר את התחייה של הקובייה?
"אני יכול לשער שהטריגר לכך הוא ידוענים ומשפיענים שהחלו לשחק בקובייה ברשתות החברתיות, בעיקר בטיקטוק. ילדים ובני נוער רואים את המשפיענים, וזה כנראה גורם להיסטריה. מי שפותר מהר את הקובייה, נחשב קול.

"הקובייה הקלאסית - שיש בה תשעה אריחים בכל פאה - הומצאה בשנת 1974 על ידי ארנה רוביק ההונגרי, ממציא, פסל ופרופסור לאדריכלות. היא הפכה ללהיט בשנות ה־80. מאז, לאורך השנים, יצאו לה כמה גרסאות וצורות חדשות, בהן פירמידה, כדור, מתומן ועוד. כיום ניתן להשיג בחנויות הצעצועים בארץ את כל מגוון הקוביות, כאשר המחירים נעים בין 40 ל־170 שקלים, תלוי בסוג.

"בקרוב יגיע לחנויות חידוש עולמי - Phantom cube - הקובייה הקלאסית, 3×3×3, אך כולה שחורה", אומר שפיר. "רק כשנוגעים בה, בגלל החום של הגוף, רואים את הצבעים. זה להיט היסטרי. הבאנו 15 אלף יחידות כאלה. אני משער שהכל יימכר בתוך שעתיים".

שוברים שיאים

התחרות בישראל, שתתקיים עד מחרתיים, 18 באוגוסט, תהיה השישית בגודלה בעולם, וישתתפו בה כ־250 מתמודדים מכל הארץ, ב־17 מקצים שונים בהתאם לסוג הקובייה. בין היתר, תיבחן גם יכולת המשתתפים להגיע לפתרון ביד אחת ובעיניים עצומות. "לתחרות השנה מגיעים הרבה אנשים שלא הכרנו קודם", אומר שפיר.

את התחרות ברחובות יזמה חברת המועצה איטל בציר אלשיך, מחזיקת תיק חדשנות ויזמות, בתמיכת ראש העיר רחמים מלול. "התחרות הראשונה התקיימה במכון ויצמן בשנת 2010", היא אומרת. "השאיפה היא שבשנה הבאה התחרות העולמית תתקיים אצלנו, ברחובות. השנה יש רק 15 נציגות מהמגזר הנשי, בגילים 6־16. בכל העולם אנו רואים פחות נשים שפונות לכל מה שקשור במתמטיקה, במספרים. כולי תקווה שבשנה הבאה נראה בתחרות יותר ילדות ונשים".

אחד ממשתתפי התחרות הוא עמית שפר, 37, מתכנת בהייטק, מהיישוב צור יצחק, שגם נמנה עם מארגני התחרות בארץ. כמו כן, יחד עם רותם יפרח הוא מייצג בארץ את ארגון הקוביות העולמי (WCA). שפר הוא לא רק מתחרה, אלא גם אספן. ברשותו מעל 200 קוביות, הניצבות בגאווה על המדפים בחדר העבודה בביתו. "בתקופת הצבא מצאתי קובייה בבית מהילדות, התחשק לי ללמוד איך לפתור אותה, ומשם זה התגלגל", הוא מספר.

"כל קובייה שעניינה אותי - קניתי או ביקשתי לימי הולדת. יש לי המון קוביות מיוחדות באוסף: צורות שונות, גדלים שונים. להיות מכור לקובייה זה אומר שתמיד יש לי קובייה בתיק, לא משנה לאן אני הולך. עוד לפני שהבת שלי, כיום בת 3, נולדה כבר קניתי לה קובייה. היא כבר משחקת, עדיין לא פותרת, מביאה לי ואומרת: 'אבא, תסדר'".

באילו הזדמנויות אתה משחק עם הקובייה?
"איפה שאני מתיישב, אני משחק. בבית תמיד יש לי קוביות על שולחן העבודה. אם אני עובד מהבית, אז בין לבין, בכמה שניות פנויות שיש לי, אני פותר בשביל הכיף. אגב, כל הקוביות שיש לי בבית חייבות להיות פתורות. זה משהו שמשותף לכל חובבי הקוביות".

מהו האתגר בתחביב הזה?
"לשפר טכניקה, לשפר זמנים. זה כיף, אני נהנה מכך. את הקובייה הקלאסית אני פותר בתוך 13־14 שניות, ואני נחשב בחצי העליון בארץ מבחינת הזמנים. השתתפתי במהלך השנים ב־17 תחרויות שהתקיימו בארץ. ב־2017 הייתי באליפות העולם בצרפת. בתחרות עכשיו אתחרה על פתרון קוביות - מ־2×2 (ארבעה אריחים בכל פאה) ועד 7×7 (49 אריחים בפאה)".

מתחרה נוסף הוא עמית שחורי, 23, מקיבוץ מזרע, שמרכיב תמונות ופורטרטים ממאות קוביות. "התחלתי להתעניין בקובייה בכיתה ג', אבל הפסקתי עם זה מאוד מהר כי פחות הצלחתי", הוא מספר. "בגיל 13 חזרתי לזה בצורה יותר רצינית. השתפרתי והגעתי למקומות טובים בתחרויות. בעבר אף שברתי כמה שיאי ישראל.

"בהתחלה אהבתי להצליח לפתור את הקובייה. אחר כך נחשפתי לעומק שיש בדבר הזה, לכמות האופציות והאפשרויות שיש, לזה שכל הזמן אפשר ללמוד, להשתפר ולהתפתח. זה ממש פתח לי עולם. כמו כן, פוגשים המון אנשים בתחרויות, מתחברים לחבר'ה, נוצרה קהילה. באליפות הארץ ב־2017 הגעתי למקום שני בקובייה הרגילה. ב־2016 שברתי שיא ישראלי בהרכבה ביד אחת. ב־2014 שברתי שיא ישראלי בהרכבה עם הרגליים, אבל היום כבר מחקו מקצה כזה מהתחרויות".

איך התחלת להרכיב תמונות מקוביות?
"ב־2016 הייתי באליפות אירופה בפראג, שם התקיימה פעילות דומה למה שיתרחש בתחרות הנוכחית: הביאו המון קוביות והרכיבו מהן תמונה אחת גדולה. השתתפתי בהרכבה, התוצאה הייתה ממש מרשימה, ורציתי לעשות זאת לבד. את התמונה שאני רוצה להרכיב מקוביות אני הופך לפיקסלים בצבעים שיש בקובייה.

"לאחר מכן אני פותר את הקובייה לפי סקיצה שהכנתי מראש. בתחרות עצמה אני הולך לעשות הרכבה משותפת עם הקהל על הרצפה, אך בבית יש לי מעין כן ציור גדול שאני מרכיב עליו. תמונה המורכבת למשל מכ־500 קוביות ייקח לי להרכיב כשעתיים וחצי. בנוסף לכך, אני מקווה גם להספיק להתחרות בכמה מקצים".

לא כואב לפרק אחר כך את היצירה?
"קצת כואב, אבל זה תמיד בשביל לפנות את הקוביות לתמונה אחרת".

בכל חדר

משתתף חדש בתחרות הוא עו"ד אילן מילר, 47, מתל אביב, שיגיע יחד עם בניו דניאל (בן 11) ואדם (בן 7). "עבורי זו התחרות הראשונה, אבל הבנים כבר השתתפו בתחרות אחרת שהתקיימה לפני כמה חודשים. הם הכניסו את השיגעון למשפחה", הוא מספר. "בפורים 2020, כשדניאל היה בכיתה ג' ואדם בגן חובה, דניאל החליט להתחפש לקובייה הונגרית.

"הוא עדיין לא ידע לפתור אותה. לקחנו קרטון, הכנו לו תחפושת, ואז הוא אמר: 'אם אני מתחפש לקובייה הונגרית, אז גם אלמד להרכיב אותה'. הוא נכנס לסרטונים ביוטיוב, למד לפתור, לימד אותי, ואני לימדתי את אדם. ואז הגיעה בעוצמתה הקורונה, סגרה אותנו בבית, והיה לנו הרבה זמן להתאמן. ישבנו, התחלנו ללמוד שיטות, התקדמנו. כיום אנחנו כבר במצב של להתחרות. כנראה שלא ננצח, אבל נקבל את תעודת ההשתתפות שלנו בכבוד. אצל הילדים זה כבר פרש כנפיים לסוגים שונים של קוביות".

אתם מתחרים בתוך הבית?
"בטח, כל הזמן. שניהם מנצחים אותי. דניאל הכי מהיר, אדם אחריו, ואני מזדנב. יש לי לאן לשאוף, צריך רק יותר זמן. יש אצלנו קובייה בכל מקום בבית: בסלון, בחדר שלהם. לפעמים אנחנו יושבים, פותרים שעה־שעתיים, מסתכלים בסרטונים ביוטיוב. לפעמים זה קורה ספונטני, תוך כדי שיחה עם מישהו אתה תופס קובייה ומתחיל לפתור".