מחר, 23 באוגוסט, הייתה אמורה דיאנה דדבייב ז"ל, מנטורית בתחום הזוגיות, לחגוג את יום הולדתה ה־34. במקום זאת, ייפתח מחר קמפיין רשת, "מנרות יום הולדת לנר נשמה", שבמהלכו מפורסמים יעלו סטורי, ובו אזכור הרצח של דדבייב, שנרצחה בפברואר 2021 לעיני ארבעת ילדיה בביתה שביישוב נעלה בשומרון. הנאשם ברצח הוא בעלה ואבי ילדיה, השוטר אמיר רז, שמשפטו עדיין מתנהל.
"אדם טוב לא היה עושה את זה": אמה של דיאנה דדבייב מתכוננת לעדות הנאשם ברצח
"זהו יום ההולדת השני בלי דיאנה. אני מרגישה נורא", אומרת אחותה מריאנה דיין, 29. "לפני תאריך יום ההולדת יש תחושות קשות, בכי בלתי נשלט. דיאנה נורא אהבה ימי הולדת, אהבה לחגוג ימי הולדת, זה היה נורא חשוב לה. כל שנה היינו עושות חגיגה, תמיד היו ארוחות גדולות, נסיעות משפחתיות שדיאנה הייתה יוזמת. עכשיו כבר אין את הביחד הזה. בשנה שעברה היינו במצב מאוד קשה, לא הצלחנו אפילו לדבר כדי לעשות משהו. השנה, מכל הכאב הזה נוצר הקמפיין. כשזה עובר לעשייה, יש בכך משהו מקל, אבל עדיין התחושה קשה".
את הקמפיין יזמה כרמל מילנר־סער, בעלת "הערך המוסף", משרד יחסי ציבור המתמחה בעבודה עם משפיענים וידוענים ומלווה את משפחת דדבייב פרו בונו. בין היתר, משתתפים בו גלית גוטמן, שלום אסייג, אילנית לוי, דידי הררי, ריטה, דין מירושניקוב, שלומי קוריאט, מלי לוי, קווין רובין ועוד, שיעלו לרשתות החברתיות סטורי קצר ובו יציינו את נסיבות מותה של דדבייב ויספרו מה היא כבר לא תספיק לעשות.
"עבורנו משמעות הקמפיין היא קודם כל להזכיר את דיאנה", אומרת דיין. "בשביל אמא שלי זה נותן את הכבוד והבמה לבת שלה שנלקחה ממנה בשנייה. כמו כן, הקמפיין הזה הוא גם למען כל מי שנמצאת במערכת יחסים אלימה, כדי שזה כל הזמן יהדהד לה בראש. זה נועד לתת במה לדיאנה וגם להוות תמרור אזהרה לנשים נוספות".
אין מענה
דדבייב היא הבת השנייה מבין ארבעה ילדים. "היינו חברות מאוד טובות, לא בא לי אפילו להגיד 'היינו'", אומרת דיין. "אני ודיאנה היינו באותו עולם, היא כל הזמן הייתה בחיי. כל צרה שהייתה לה, היא ידעה שהיא יכולה לבוא אליי, ולהפך. אי אפשר אפילו להסביר את הקשר שהיה בינינו. עלינו לארץ בשנת 1993 מטג'יקיסטן. ההורים היו חייבים לעבוד, ודיאנה הייתה גם במקום של האמא מבחינתי. היא גידלה אותי, חיתלה אותי, שמרה עליי. כל התייעצות שלי הכי קטנה הייתה עוברת דרך דיאנה. כל יום היינו מדברות כמה פעמים בטלפון, כך גם ביום שהיא נרצחה. זמן קצר לפני הרצח דיברנו על הא ועל דא. גם אחרי מה שקרה היה לי האינסטינקט להתקשר אליה לגבי כל דבר שקרה לי. הייתי ממשיכה לשלוח לה הודעות, אבל לא היה מענה".
על פי כתב האישום, ביום הרצח, 5 בפברואר 2021, קשר רז את ילדיו לכיסאות, וירה בדיאנה לעיניהם כדור בירך ואחר כך בראשה. "זה היום הכי שחור בחיי", אומרת דיין. "הייתי בבית, כבר היה 18:00 בערב, וקיבלתי טלפון מבן דוד שלי. הוא שאל אותי: 'את יודעת מה קורה עם אחותך? הבנתי שהיא נפצעה, שהיא בבית חולים'.
גם הוא לא ידע בדיוק מה קורה. אמרתי לו שרק דיברתי איתה לפני כמה שעות. ואז הוא אמר: 'תתקשרי לראות מה קורה איתה'. לא אשכח איך התקשרתי אליה, והיא לא ענתה, בבית לא ענו. ואז נכנסתי לאינטרנט וראיתי כותרת ענקית: 'חשד לרצח ביישוב נעלה, אם לארבעה נרצחה'. אמרתי לעצמי שאין מצב שזו דיאנה. אחרי כמה דקות כל הרשת הייתה כבר מוצפת בתמונות שלה".
איך נראו חייכם אחרי הרצח?
"החיים התהפכו מקצה לקצה. ארבעת הילדים של דיאנה גדלים אצל ההורים שלי. ברמה הפרקטית, אני ואמא לא עובדות, צריכות להיות עם הילדים 24/7, לעטוף אותם בכל התחומים. אחרי מה שהם עברו היה צריך להרים אותם מאפס, ובין לבין אנחנו מנסים לעבד את הטראומה שלנו. אמא שלי הייתה צריכה לעזוב את העבודה, כי היום אין לה זמן לנהל עסק. אבא שלי הוא היחיד שכרגע עובד ומפרנס. כולנו סביב הילדים, עושים הכל כדי להחזיר אותם לתפקוד באופן הכי גבוה שיש. הם במצב מאוד מפוחד מהחיים האלה, מהאתגרים של החיים. יש המון משאבים שגייסנו, אנשי טיפול שעובדים איתנו ברמה היומיומית. הילדים שואלים על דיאנה הרבה. יש המון געגועים. רק עכשיו, אחרי שנה וחצי, הם התפנו בראש להתאבל על אמא שלהם. עד עכשיו היה בהם המון פחד. חלקם גם שואלים אם היא תחזור ומתי. החלק הכי קשה הוא להסביר להם שהיא לא תחזור".
"הירתמות מטורפת"
משפחת דדבייב מקפידה להגיע לכל דיון המתקיים בתיק הרצח. במקביל, דיין משתפת פעולה עם ארגון משפחות נרצחים ונרצחות וגם נמצאת בשלבי הקמת עמותת "בדרכה", שתעסוק במתן תמיכה ומעטפת כוללת עבור ילדי הנרצחות בטרגדיות מסוג זה. "החזון שלנו הוא לפעול למען ילדים שעברו אירועים דומים למה שעברו ילדיה של דיאנה", אומרת דיין.
"בשנה וחצי האחרונות הצלדחתי לבנות מודל שיעזור להרים את אותם הילדים שעוברים סיטואציות כאלה. אם לא ניתן להם את כל המשאבים, לא יהיו להם אפשרויות להתפתח. ההחלטה שלי הייתה להתמקד בילדים ולתת להם את כל המשאבים הנדרשים. הרגשתי שיש הרבה ארגונים מעולים שעוסקים במניעת אלימות במשפחה, שעושים עבודה טובה, אך אין אף עמותה שמאגדת את כל הצרכים של ילדים שנשארים יתומים אחרי רצח. אני עצמי מגיעה מתחום החינוך, 11 שנה עבדתי עם נוער. לפני כחצי שנה התחלתי לפעול למען הקמת העמותה. כשהתחלתי לעסוק בכך, כמות האנשים שביקשו לעזור הייתה מטורפת. אנשים לא נשארו אדישים לסיפור הזה בשום צורה, ולא רק מהמקום הכספי (בקמפיין גיוס המונים שעלה ימים ספורים לאחר הרצח גויסו מעל 1.3 מיליון שקלים - א"ש). ההירתמות הייתה מטורפת ועדיין מטורפת".
כיצד את מרגישה לנוכח העלייה הגדולה ברצח נשים בשנים האחרונות?
"אני מקבלת עשרות הודעות בחודש מנשים שמספרות לי סיפורים על כך שהן נמצאות בפחד ובטרור בבתים שלהן, או כלואות במקלטים בזמן שהפוגע בהן מסתובב חופשי. אני קודם כל מקשיבה, וגם תמיד שולחת ומפנה לייעוץ או לגורם טיפולי. אני גם עושה פודקאסטים הנוגעים למערכות יחסים אלימות ולסימני אזהרה. כשמודיעים בתקשורת על עוד רצח, אני פשוט לא מתפקדת, לא מצליחה לחייך, לדבר באותו יום. אני פשוט נסגרת בתוך הבית, מרגישה שהעולם שחור. המוח שלי פשוט לא מסוגל לקלוט. זה מחזיר אותי ברמת הטראומה לאותו יום שבו דיאנה נרצחה".