לראשונה בישראל, מתפרסם הבוקר (שני) דו"ח של ועדה עצמאית לבחינת פגיעות מיניות בקהילת הלהטב"ק, שהוקמה בחודש נובמבר 2021 על רקע פרסומן של כמה פרשות שעסקו בפגיעות מיניות בקרב קהילת הלהטב"ק. בראש הוועדה עמדה השופטת בדימוס נאוה בן-אור וחברים בה פרופ' דפנה טנר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מנהל ביה"ס לאמנויות אודי קליין, מנהל התוכניות החינוכיות לנוער בישראל בסוכנות היהודית, אסף שמול ונופר מזורסקי, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
על דיכאון, חרדה ודרכי הטיפול בהם בקרב קהילת הלהט"ב | ד"ר ירין כהן
מיפוי הסיכונים
הוועדה קובעת כי על סמך העדויות ששמעה, ההשתייכות לקהילת הלהטב"ק עלולה לייצר גורמי סיכון ייחודיים לפגיעה מינית. "גורמי סיכון עיקריים העולים מן העדויות ששמענו כוללים את השוני המובנה לתוכו מתבגרים חברי הקהילה עלול להוליד בושה ומתוכה צורך עמוק בהסתרה ובה מקופל סיכון משמעותי, פערי כוח שחווים צעירים להטב"קים בתחילת התמודדותם עם זהותם, בין מנוסים ללא מנוסים, בין מבוססים כלכלית למוחלשים, בין מבוגרים לצעירים, בין תושבי מרכז לפריפריה ועוד. משכך צעיר או צעירה, המגששים את דרכם בקהילה, עלולים להיות חשופים לפגיעות ממבוגרים, מנוסים ומבוססים מהם".
בנוסף, קובעת הוועדה: "הזירה הציבורית אינה מספקת למתבגר הלהטב"קי דוגמאות למערכות יחסים מיניות בריאות ובעלות ערך ובכך מופקרת לדומיננטיות של המנוסים ומושרשת התפיסה הבסיסית בדבר קיומה של מערכת נורמטיבית שונה לקהילת הלהטב"ק בכל הקשור לסוגיות של מערכות יחסים ומיניות. מתוך ההכרה במרכזיות המיניות נובע גם הסיכון להפרת הגבולות בין ולמעבר ממיניות מיטיבה למיניות פוגענית בצעירים שרבים מדי מהם מפנימים להט"בופוביה וחוסר קבלה של הסביבה שמחוץ לקהילה".
חברי הוועדה ממפים מספר מרחבים המאפשרים או אפילו מעודדים פגיעות מיניות בין להט"בים בהם המרחב האינטרנטי ומרחב חיי הלילה שההתנסויות בשניהם יכולות להיות מיניות מאד ולחשוף צעירים רבים מדי לפגיעות עד הגעה אפילו למרחב הזנות, שהיא לא פעם תוצר לוואי של יחסי תן וקח מעוותים של ניצול צעירים מצד מבוגרים. הוועדה מצביעה על תופעת הארון הכפול שבה הסתרת הזהות המינית מונעת חשיפה של פגיעה מינית על מנת להימנע מחשיפת הזהות המינית או הנטייה המגדרית. חבריה משרטטים את קהילת הטרנס, להט"בים דתיים ובמיוחד חרדים, וערבים ופלסטינים.
המלצות הוועדה
המלצה מרכזית של הוועדה היא קריאה ברורה לשיח פתוח ונוקב תוך וחוץ קהילתי, במסגרות ואופנים שונים, על סוגיות של נורמות מיניות של הסכמה אמיתית ורצון הדדי, של מוגנות מינית ושל התנהלות במפגשים וירטואליים ופיזיים. כל זאת, על מנת להפחית עד למינימום את גורמי הסיכון הייחודיים עליהם הצביעה. "תוצאותיו של שיח שכזה חייבות להיות פעולות שתכליתן שינוי המציאות בשטח. וזה כולל התבטאויות מפורשות של דמויות מרכזיות בקהילה (מובילי דעת קהל, משפיעני רשת וכו') נגד פגיעות מיניות באשר הן, בעיקר כאלה הנתפסות כפגיעות "אפורות" בקרב חברי הקהילה ומתן לגיטימציה חד משמעית לחשיפת פגיעות מיניות והוקעת הפגיעה והפוגעים ביחד עם שיח שמכיל את המורכבויות השונות בקהילה".
הוועדה מציינת גם המלצות מפורשות לשינוי המציאות ובהם: שיתוף פעולה עם גורמים מרכזיים בתעשיית חיי הלילה על מנת לקדם נקיטת פעולות אקטיביות להפיכת מרחב זה לבטוח עבור חברי הקהילה, יצירת מרחבי הכרות אינטרנטיים בטוחים יותר המאפשרים לכל משתמש את רמת החשיפה וטיב הקשר שהוא מעדיף, תוך שליטה מלאה בתכנים של מיניות ואינטימיות, ייסוד גוף ציבורי מקצועי ייחודי ונגיש לקהילת הלהטב"ק שתכליתו סיוע, לרבות סיוע אנונימי, לכל מי שחש עצמו נפגע בהקשר המיני.
הוועדה סבורה כי על מערכת החינוך לפעול באופן מספק למתן כלי התמודדות לנוער להטב"קי עם המציאות המורכבת בה הם מצויים, ולקדם שיח על מיניות להטב"קית במסגרות החינוכיות הפורמליות. לצד זאת, על מערכת הרווחה הציבורית לקחת חלק פעיל יותר בעידוד המוגנות הלהטב"קית תוך הכשרת כוח אדם הולם והנגשת השירותים באופן נוח לנפגעים.