אחוזת קבר מימי הבית השני, לפני כ-2000 שנה, נחשפת בימים אלו במסגרת חפירה ארכיאולוגית במערת סלומה שביער לכיש. האחוזה, אשר נחשבת כאחת המפוארות שנראו בארץ בכלל, התגלתה בחפירות כחלק ממיזם 'דרך מלכי יהודה' בהובלת רשות העתיקות, משרד ירושלים ומורשת, וקרן קימת לישראל.
מערת סלומה קיבלה את שמה בזכות מסורות עממיות המייחסות למערה את מקום קבורתה של סלומה - מיילדת ישו. מבחינת תצורת המבנה -המערה מחולקת למספר חדרים, שבהם נמצאו כוכי קבורה ושברי גלוסקמאות (תיבות אבן) המעידים על אופייה היהודי. תופעת הקבורה בגלוסקמאות בימי בית שני מוכרת וידועה במחקר הארכיאולוגי, ועל כן ההפתעה הייתה דווקא בהסבת מערת הקבורה לקפלה (חדר תפילה) נוצרית. על פי הצלבים ועשרות הכתובות שנחרטו על הקירות בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה, הקפלה הוקדשה לפולחן 'סלומה הקדושה'.
המערה נחשפה לראשונה לפני כ-40 שנה בידי שודדי עתיקות שפרצו אליה - אירוע שלמרבה האירוניה הוליד תוצאה חיובית, מאחר והוביל לפתיחת חפירה ארכיאולוגית במקום. בתום החפירה, לפני עשרות שנים, ננטשה המערה. כעת במסגרת המיזם חודשו החפירות הארכיאולוגיות בה שוב, ובזכות כך התגלתה חצר המערה.
חצר המערה, אשר מצטיירת כאחת המפוארות בארץ, מתפרשת על פני שטח חריג של 350 מ"ר, נתחמת בקירות מרשימים עשויי אבני גזית, וניכר כי רוצפה בלוחות אבן ופסיפס. בחפירת החצר מתגלה שורת חנויות, אשר להערכת החוקרים, מכרו או השכירו נרות חרס. "בחפירת החנות גילינו מאות שברי נרות חרס וכן נרות שלמים מהמאה ה-8-9 לספירה", אומרים מנהלי החפירה. "יתכן שהנרות שימשו למאור בתוך המערה, ואולי הם היו חלק מהפולחן הדתי, בדומה לנרות המחולקים בקברי צדיקים או בכנסיות היום".
מול פתח מערת הקבורה נגלו פתחי הכניסה שהובילו פנימה, אל המערה והקפלה. חלק מהאבנים שעיצבו את החזית עוטרו בדגמים מפוארים מימי הבית השני ובעיטורים צמחיים בדגמי ורדות (רוזטות), גבעי אקנטוס ורימונים, המזוהים כדגמים יהודיים. יש לציין כי צורת בנייה החצר ייחודית - לרוב חצר הכניסה למערה נחצבה אל תוך הסלע. זאת בשונה ממקרה זה, בו היא נבנתה כמבנה מפואר עשוי אבנים.
מהממצאים בחצר המערה ובמערת הקבורה עצמה, ניתן להעיד כי היתה זו משפחה יהודית אמידה מאוד שהקימה את אחוזת הקבר תוך השקעת משאבים מרובים בהקמת החצר וחציבת המערה.
בנוסף, ניכר כי הפולחן והשימוש בחצר ובמערה נמשכו עד המאה ה–9 לספירה, אף לאחר הכיבוש המוסלמי. השפה בכתובות התחלפה לערבית, אך המאמינים הנוצריים המשיכו להתפלל במקום.
"סלומה נותרה דמות חידתית", אומרים החוקרים. "אחוזת המערה מעידה, ללא ספק, כי היא ומשפחתה היו מהחשובות בשפלת יהודה בימי הבית השני. נראה כי פולחן סלומה, הקדושה לנצרות, שייך לתופעה רחבה יותר במאה ה-5 לספירה, במסגרתה הנצרות גילתה וקידשה אתרים יהודיים, כחלק מהפולחן הנוצרי של עולי הרגל. יתכן שבעת העתיקה, שמה של סלומה הופיע על אחת הגלוסקמאות שנחו בקבר ולא השתמרו עד היום, ומכאן זיהוי מקום קבורתה והתפתחות המסורות להפיכתה לקדושה לנצרות."
לדברי הארכיאולוג סער גנור, מנהל מיזם 'דרך מלכי יהודה' מטעם רשות העתיקות: "בתום עבודות השימור והפיתוח, יפתחו חצר ומערת סלומה לקהל הרחב כחלק מהמיזם הממלכתי דרך מלכי יהודה, המשותף לרשות העתיקות, קרן קיימת לישראל, ובמימון משרד ירושלים ומורשת. דרך זו, החוצה את שפלת יהודה, היא שדרת המורשת התרבותית של העם היהודי, ובה עשרות אתרים מקראיים, וכן מימי הבית השני, המשנה והתלמוד".