לאחר עשורים ארוכים ישיבת מועצת איגוד ישיבות ההסדר, נערכה הערב לראשונה ללא יו"ר המועצה הרב חיים דרוקמן זצ"ל שנפטר בתחילת השבוע. הישיבה שהייתה נערכת אחת לחודשיים ולעיתים הרבה יותר בבית הרב, עסקה בזכרו ומורשתו של הרב, וכן בצרכי השעה של 60 ישיבות ההסדר שפרושות ברחבי הארץ ועסקה בסוגיות והיבטים רבים שנוגעים לענייני האומה. תאריך הישיבה נקבע להערב כהר לפני מספר חודשים, וכעת חברי המועצה קיבלו החלטה לקיימה בכל זאת ולהפכה לישיבת אבל מיוחדת לזכר הרב. בישיבת האבל השתתפו חברי המועצה הרבנים שמואל הבר, יהושע ויצמן, צבי קוסטינר, שלמה רוזנפלד, דוד פנדל, יואל מנוביץ', אייל גריינר ויוסי אלפסי.
רמ"ט האיגוד אורי פינסקי פתח את הישיבה בציינו: "תחושה קשה להתכנס הערב לראשונה לאחר שנים רבות ללא עמוד הרב ששימש כעמוד התווך והאש בראש המחנה". פינסקי סיפר על קביעת זמן הישיבה הנוכחית של האיגוד. "ישיבת המועצה הקודמת שקבענו נקבעה להתכנס כרגיל בבית הרב, שכבר היה חלש מאוד, ובני ביתו ביקשו לשחרר מעליו קצת מהעומס. בהיוועצות איתם הודענו שהפגישה תתכנס במקום אחר וללא נוכחות הרב. מספר שעות לאחר מכן אני מקבל טלפון וקול הרב נשמע מצדו השני של הקו: 'אורי, ראיתי שקבעו בלעדי, אבל אני רוצה לבקש, אם זה לא קשה לאחרים - הייתי שמח אם אוכל להשתתף, כל עוד זה מתאפשר, אבל רק כמובן אם זה נוח לכולם'".
הרב שמואל הבר אמר כי "פעם ראיתי באחד הספרים ובו כתב על 'לעולם יהא אדם'; תמיד צריך להיות אדם. אני חושב שגם כשאדם מגיע לחשיבות כלשהי ולמדרגות גבוהות הוא לעולם צריך להישאר אדם. זה עיקר השורש של התורה וכך היה הרב; למרות היותו מנהיג הדור, הוא קודם כל נשאר אדם".
הרב יהושע ויצמן סיכם בדבריו: "התחושה הכללית היא שלא ניתן לנתק את הרב מהדור ואת הדור מהרב. הרב היה חלק בלתי נפרד מהדור וזו הייתה שליחותו בעם. כבר מהיותו מדריך בן 15 בבני עקיבא הרב החל בעשיית מהפכות, ולקח על עצמו את האחריות המלאה של הפחת רוח של החלוציות והלאומיות. ממנו שאבנו את הכוח והרצון לפעול ולעשות עוד ועוד".
הרב אייל גריינר, ראש ישיבת ההסדר בטפחות וחבר מועצת האיגוד ציין אף הוא בדבריו כי "הישיבה הערב שונה כמובן במהותה ועוסקת במורשת הרב, במפעלי לימוד ועשיה לעילוי נשמתו ובהמשך תנופת המפעל הגדול של ישיבות ההסדר בכל אתר ואתר. מועצת האיגוד מבינה את גודל השעה וההבנה שכולנו צריכים להשתדל למלא חלק מהחסרים שהרב הותיר בפטירתו".
עוזרו האישי המסור של הרב יניב סופן שליווה אותו במשך שנים שיתף בסיפור אישי מרגש. "מדי חודש אלול כשהישיבה חזרה לשנה חדשה, לרב היו שלושה דברים בלו"ז: אסיפת ר"מים, שיעור כללי והשאלה הקבועה 'היכן האלבום'? אותו אלבום תמונות של התלמידים החדשים שהרב היה מבקש כדי להכיר כל תלמיד בשמו ופרצופו, ושלא יהיה חלילה מצב שתלמיד יפנה אליו והרב לא יזהה אותו ויביא הדבר לפגיעה. בתחילת השנה מתעסקים בדברים גדולים ברומו של עולם, אבל אצל הרב הפרטים הקטנים כגדולים היו ברומו של עולם".
"מעבר לישיבת האיגוד, לאורך חייו הרב איגד בבית הזה אין ספור דברים", הוסיף הרב שמעון לפיד, חתנו של הרב שעומד בראש הכולל בישיבת אור עציון. "זה היה מדהים באישיותו – לאחד בין כל כך הרבה גורמים בבחינת 'והאמת והשלום אהבו'. כל פעם שהגיעו אנשים, גם הגיעו חלוקים ומפולגים, היו יוצאים מכאן לאחר מספר שעות מאוחדים. הרב היה אוהב את השיר "ויעשו כולם אגודה אחת" בימים הנוראים והיה שר אותו שוב ושוב".