אלפי תלבושות מרהיבות וססגוניות מקבלות את פניי כשאני נכנסת לאחד משני מחסני התלבושות של האופרה הישראלית בתל אביב. בימים אלה מוציאים מהמחסן הזה מאות תלבושות שיימכרו ביום ראשון הקרוב לקהל הרחב לקראת פורים.
"כשאנחנו עושים מכירות, התור משתרך בדרך כלל על פני כל שדרות שאול המלך", אומרת יוליה פבזנר, מנהלת קשרי חוץ של האופרה. "זה מאוד פופולרי, קצת צפוף לפעמים, אבל אנשים יכולים למצוא כאן דברים מאוד מיוחדים. אנחנו נערכים לקהל גדול של מאות אנשים".
"לחץ, הרבה לחץ", מתארת את האווירה אובי בוסי, מנהלת מחסן התלבושות. "במחסן הזה יש תלבושות מאופרות שכבר ירדו. הכל מחולק פחות או יותר לפי תקופות, לפי סגנונות, לפי קטגוריות שונות. אני עוברת בין התלבושות, אומרת 'בזה לא השתמשתי כבר הרבה זמן, אפשר להוציא למכירה'".
פרט למי שמחפש תחפושת לפורים, מגיעים בהזדמנות זו גם עובדי תיאטראות שונים שמחפשים תלבושת ספציפית. "עבור רוב קהל הקונים זו תחפושת, עבורנו זו תלבושת", אומרת פבזנר.
"המכירה מתקיימת כבר מעל עשר שנים, אבל לא כל שנה. יש שנים שכן, יש שנים שלא. אנחנו תמיד משתדלים לעשות את זה לקראת פורים. המכירה האחרונה הייתה ב־2020, שבועיים לפני הקורונה. אלה תלבושות שבדרך כלל שייכות להפקות שכבר היו ולא יעלו שוב על הבמה, ולכן מאוד חשוב לנו למצוא להן בית חדש וחם. בסופו של דבר, אפילו במחסן הענק של האופרה אי אפשר להחזיק את כל התלבושות כי כל הזמן מתווספות תלבושות חדשות וחייבים לדלל. לכן המכירה היא גם צורך חיוני. תלבושות שאפשר לשדרג לטובת הפקות אחרות, לשלב אותן, לצבוע אותן – אנחנו לא מוכרים. התלבושות במחסן הן בסיס טוב להרבה דברים: פעמים רבות לוקחים תלבושות וצובעים אותן צביעה אמנותית או משנים להן צורה והן מקבלות חיים חדשים לגמרי".
יש מי שמחפש בין שלל התלבושות לא רק תחפושת לפורים. "לפעמים אנשים קונים תלבושות לא כתחפושת, אלא כבגד לכל דבר. הגיע למשל זוג שקנה מעילי פרווה, אחד בצבע ירוק, אחד בז'", אומרת בוסי. על אף שבמחסן אלפי תלבושות, בוסי מכירה כל בגד ובגד. "הנה, התלבושת הזו מ'לוצ'יה', ואילו זאת מ'יוליוס קיסר', שם הכל היה זהב", היא מצביעה על התלבושות. ליתר ביטחון, התלבושות גם ממוינות בקטלוג ממוחשב.
סינדרלה ב־500 שקלים
המכירה הקרובה תתקיים ביום ראשון הקרוב (12 בפברואר) בין השעות 12:30־16:30 באכסדרת בית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ'). בין שלל התלבושות המושקעות שיוצעו למכירה ישנן כאלה שנתפרו במיוחד עבור הפקות אופרה לאורך השנים, בהן האופרות "ריגולטו", "לה טרוויאטה", "נבוקו", "אותלו", "אטילה" ורבות אחרות.
ימים ספורים לפני המכירה כבר הוצמדו לתלבושות תוויות המחיר: אם תרצו להיות סינדרלה מהאופרה של רוסיני תיפרדו מ־500 שקלים, מחיר זהה תשלמו עבור התלבושת של האחות החורגת של סינדרלה. פלורה מ"לה טרוויאטה" של ורדי תעלה 250 שקלים ויולטה מ"לה טרוויאטה במצדה" תימכר בלא פחות מ־600 שקלים, מוסטפה מ"האיטלקיה באלג'יר" של רוסיני גם נושאת תו מחיר של 500 שקלים.
"המחיר מתחיל מ־50 שקלים ויכול להגיע עד מאות שקלים", אומרת פבזנר. "התמחור נקבע לפי הייחוד של התלבושת ולפי עלות הייצור. אם זו תלבושת שעלה אלפי שקלים לייצר אותה, אם זו עבודת יד, אז ייתכן שנמכור אותה ב־800 שקלים. על חלק מהתלבושות יש תוויות ואת יכולה לראות לאיזו דמות הייתה שייכת וגם מי הזמר שלבש אותה".
מי באמת לבש אותן?
"ב'לה טרוויאטה במצדה' בשנת 2014 הזמרת אורליה פלוריאן הייתה ויולטה. התלבושת של ויולטה ענקית והיה מאוד קשה איתה בגלל החום והגודל. כך שלא פשוט ללכת עם שמלה כזאת, צריך ללמוד ללכת איתה. את התלבושת המוצעת למכירה של מוסטפה מ'האיטלקיה באלג'יר' לבש הזמר סימונה אליימו והיה לו מאוד קשה עם התלבושת בגלל השובל, הוא כל הזמן הסתבך ולקח לו זמן להפנים את התלבושת ולהפוך אותה לכזו שהוא מרגיש איתה בנוח וחופשי".
"את יודעת כמה עבדו על התלבושות האלה? אין להן מחיר", קובעת בוסי. "מאוד כואב לי לוותר על תלבושות, כל הזמן רבים איתי על זה. קשה לי להוציא למכירה". "כמו בכל פרידה זה קצת עצוב וקצת שמח. יש רגשות מעורבים", ממשיכה פבזנר.
לומדים לשחרר
קומה מעל מחסן התלבושות נמצאת מתפרת האופרה, שם נמצאות איריס רטינסקי, מנהלת המתפרה, וצוות התופרות שעובדות איתה. "רוב רובן של התלבושות, כ־90%, נתפרות אצלנו במתפרה לאורך השנים. לפעמים מצאנו תחפושות בכל מיני ירידי יד שנייה, בשוק בצלאל, בשוק הפשפשים. מעצבים היו מסתובבים איתי בכל מיני מקומות", אומרת רטינסקי, שעובדת במקום כ־20 שנה. "אנחנו 13 עובדות ועובדים במתפרה. הרבה מהעבודה נעשית ביד - רקמות, אפליקציות, צביעות, תפירה של סיומות. עוסקים אצלנו גם בהכנת תכשיטים ובצביעת נעליים, פפיונים וסרטים".
כמה זמן לוקח לתפור תלבושת?
"שמלה תקופתית או חליפה תקופתית מאוד מורכבת יכול לקחת כשבוע ימים להכין. לפעמים יש בהפקה אחת מאות תלבושות אז אנחנו מחלקים את העבודה לאורך זמן. זה הכל תכנון. יכול לקחת כמה חודשים לתפור תלבושות להפקה, אפילו שנה. איזו הפקה הכי מורכבת? אולי ההפקות של מצדה, בגלל המספר הגדול של השחקנים".
מה את מרגישה כשאת רואה את התוצאה על הבמה?
"כשמקבלים את הסקיצה ואת לוח הזמנים, את אומרת 'זה אתגר גדול, נראה לא אפשרי'. כשאת רואה את זה בסופו של דבר על הבמה זה מאוד מספק, תחושה של 'עשינו את זה'. בכל הפקה יש בגד שאת יותר מתחברת אליו ולכן קשה מאוד לשחרר את התלבושות, זו מלחמה. יש שמלות שלא שחררתי שנים למכירות, אבל עם הזמן את לומדת לשחרר".
בעת המכירה יהיו במחסן מלבישות ועוזרות שיסייעו לקהל הרחב למדוד. "אגיע למכירה כדי לעזור לקונים למדוד וללבוש את הבגד", אומרת רטינסקי. "פעמים רבות מעניין את האנשים לדעת מאיזו הפקה התלבושת, איזה זמר לבש אותה, מה אפשר לעשות עם זה אחר כך, ואיפה לאחסן. אני ממליצה לאחסן בתלייה כמו מעיל, עדיף לא לקפל". כל התלבושות במחסן עוברות תחזוקה שוטפת, הכוללת ניקוי יבש, שאיבת אבק ועוד.
לקראת סוף הסיור מציגים בפניי את הגלימה המהודרת של בוריס גודנוב מהאופרה של מוסורגסקי, שבגלל משקלה קשה להרים אותה. התלבושת, שיוצרה ב־1994, שוקלת כשמונה קילו ועשויה מפאייטים, והיא ממש לא למכירה. "היום כבר לא עושים תלבושות כבדות כאלה", מסבירה בוסי ונעלמת בין שלל הקולבים והתלבושות.
