בין מאות אלפי המפגינים נגד הרפורמה המשפטית שיצאו לרחובות בשבועות האחרונים ישנם גם בני נוער, שעוקבים אחר ההתפתחויות, לוקחים חלק פעיל בהפגנות ואף יוזמים מחאות משלהם. אחד מהם הוא טוביה בונדי (17), תלמיד כיתה י"ב מירושלים, שהקים לפני כחודש, יחד עם חבריו, את מטה הנוער בעיר הבירה במסגרת "שומרים על הבית המשותף", ארגון פוליטי א־מפלגתי של ימין ושמאל, הפעיל זה חודשיים.
המחאה נגד הרפורמה המשפטית: אלפים מפגינים ברחבי הארץ
"אני וחבריי מארגנים את הנוער, בכיתות ט' עד י"ב, להפגנות בירושלים מדי מוצאי שבת עם שלטים ומגפונים", הוא מספר. "באחת ההפגנות אפילו דיברתי על הסכנה שהדמוקרטיה נמצאת בה. בפורים אנחנו מארגנים יחד עם המטה הארצי מאהל מחאה לנוער בגן הוורדים כדי להכיר אחד את השני. יהיו שם גם משפטנים שיבואו לדבר, מעגלי שיח ועוד פעילויות", סיפר.
עד כמה אתה וחבריך מבינים לעומק נגד מה אתם מפגינים?
"באופן אישי, הייתי בכמה וכמה הרצאות בנושא, קראתי חלק מהחוקים, אני משתדל מאוד להבין במה מדובר. אני צופה גם בראיונות של יריב לוין. אנחנו פועלים גם באמצע השבוע ויוזמים אירועי הסברה על הרפורמה המשפטית, יש לנו חלוקת פלאיירים, אנחנו מתחילים להעביר שיעורי הסברה בכיתות בירושלים".
אתה רואה היענות הולכת וגוברת של בני נוער למחאה שלכם?
"אני רואה שיותר ויותר בני נוער מצטרפים. בהתחלה היינו 200, ובתוך יומיים הפכנו ל־500 שזה מטורף. אני רואה גם בכיתה שלי וגם אצל חברים שזה אירוע שלא יכולים להישאר אדישים אליו, ולאט־לאט יותר ויותר מעורבים בזה. בכיתה שלי, בתיכון הדתי שאני לומד בו, היו בתחילה שניים שהצטרפו להפגנה והיום יש שמונה. זה לא מובן מאליו".
אתה חושב שהמחאה תצליח לחולל שינוי?
"אני רוצה לקוות שכן. ההתפטרות של אבי מעוז מתפקידו כסגן שר מראה שכן יש פה צעד, אבל זו לא השאלה היחידה שאני שואל את עצמי. אפילו אם בסוף זה לא ישפיע, יש כאן איזה ציווי ללכת לעשות את זה. אנחנו מפגינים כי זה הכוח שלנו כאזרחים והחובה המוסרית שלנו היא לא לעמוד מהצד, מתוך 'ואהבת לרעך כמוך'. זה הכלי שיש לנו, ואנחנו רוצים להראות שאנחנו לא אדישים".
לייל קציר (17), חניך תנועת השומר הצעיר מחיפה, יזם ברביעי האחרון, "יום השיבוש הלאומי", יחד עם חבריו מיצג מחאה, במסגרת פרויקט 2323 למען הדמוקרטיה בישראל.
"מאז שההפגנות התחילו אנחנו משתתפים בהפגנות בירושלים ובתל אביב, וגם לאחרונה הוקם מאהל מחאה בירושלים", מספר קציר. "מלבד ההפגנות אנחנו עורכים מיזמים. ברביעי האחרון, למשל, הקמנו סוג של כיתה באמצע כיכר הבימה בתל אביב ועשינו שיעור אזרחות בנושא מה יקרה אם הרפורמה המשפטית תעבור", סיפר.
"מי שהעביר את השיעור, כביכול, היו הפוליטיקאים שיושבים בממשלה הנוכחית. התלמידים היו עם סרטים על הפה כאקט של סתימת פיות. באיזו נקודה אחד התלמידים קם וריסס על הלוח: 'לא בבית ספרנו'. בנוסף, בחמישי האחרון, במסגרת פרויקט 2323, נערך מיצג ליד מאהל המחאה בירושלים שבו חבר'ה מהתנועה התלבשו כמו הרצל והחתימו עוברים ושבים על מגילת העצמאות כדי להדגיש את הקשר והחיבור של האזרחים למגילת העצמאות והערכים שלה", הוסיף קציר.
עד כמה אתם מדברים ביניכם על הסיבות שבגינן אתם מפגינים?
"אנחנו מדברים הרבה בתנועה על מה אנחנו מוחים ועל מה המאבק, וגם בבית שלי מדברים על זה, אז יש מודעות, ואנחנו מבינים על מה אנחנו מוחים, וגם הצעירים יותר מבינים. אני מוחה נגד ההפיכה המשטרית, נגד זה שיפסיקו פה זכויות מיעוטים, ובאופן כללי נגד החושך שהממשלה הנוכחית מפיצה. אני מוחה למען זה שיהיו לי ולחבריי זכויות וכדי שיהיה פה עתיד טוב יותר".
אתה מאמין שהמחאה תחולל שינוי?
"אני מאמין שיש תקווה. אני רואה את החבר'ה שלנו מהתנועה בכל שבוע, וזה נותן לי תקווה, וגם אנחנו רואים ברחבי העולם שמה שעוזר במאבקים זה הפגנות ומחאות והיציאה לרחובות".
לא קוריוז
גם יהלי לבנון (17), חניך במכינת תלם ביפו של התנועה הרפורמית, פעיל במסגרת המחאה בשבועות האחרונים יחד עם חבריו למכינה. "במסגרת המכינה, הפגנה ומחאה הן לא משהו שהוא חובה, והמסגרת לא כופה עלינו להביע עמדה פוליטית, אם כי רוב חבריי למחזור כן הולכים להפגנות ולמחאה", הוא אומר.
"אנחנו קודם כל לומדים את הנושא, ודרך זה אנחנו פועלים, רק אחרי שאנחנו מבינים על מה אנחנו מוחים. לימדו אותנו במכינה שאנחנו צריכים ללמוד כדי לעשות ולעשות אחרי שאתה לומד. אלו יחסי גומלין. השבוע עברנו סמינר דמוקרטיה בן שלושה ימים שבו למדנו את כל הנושא, וביום השלישי יצאנו להפגין ולמחות. חשוב לנו לשמור על חשיבות הדמוקרטיה".
מה מניע אותך למחות כרגע?
"אי אפשר להתכחש לסיכון שיש במדינה כרגע. יש לנו קהילה להט"בית במכינה ואני חלק ממנה, וזה מאיים ומפחיד וזה מה שמניע אותנו. גם למי שלא מהקהילה יש זיקה לחבריו והוא מצטרף למחאה".
איך המחאה שלכם באה לידי ביטוי?
"המחאה שלנו באה לידי ביטוי בשלטים שאנחנו מכינים, בנאומים בהפגנות. אנחנו מעלים ברשתות החברתיות פוסטים ומודעות. אנחנו ממשיכים ליזום הפגנות ומחאות, אבל בעיקר ביומיום אנחנו מפיצים לחברים ולעולם מחוץ למכינה את המסרים שחשוב לנו להעביר בנושא המחאה והמצב הפוליטי".
"יש לנו ועדה מסודרת של אקטיביזם שיוזמת את המחאות וההפגנות, ואנחנו גם דואגים לדבר על זה באופן שוטף ולנפץ כל מיני סיסמאות שנוגעות לרפורמה המשפטית", ציין.
אתה חושב שתהיה השפעה לפעילותכם?
"בכנות אני לא יודע, ואני גם לא יודע אם אנחנו מפעילים לחץ או מלבים את האש עוד יותר. באופן כללי אנחנו קוראים להידברות, אבל להידברות מאוד מסוימת. אני חושב שאפשר להניף דגלים ושלטים, אבל יש בעיה של תקשורת בין שמאל וימין, ולכן יש חשיבות להסברה. אנחנו לא קוריוז, אלא מעבירים מסר שאנחנו מאמינים בו".
העתיד של כולנו
גייל שמיר (15) משוהם, חניכה בתיכון החברתי תל אביב, הייתה פעילה בהפגנות עוד כילדה קטנה. "ב־2011 הייתי עם אמא שלי ואחותי במחאה החברתית ברוטשילד וגרנו חודש באוהל", היא מספרת.
"יש לי זיכרונות רבים וטובים משם, וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת כילדה קטנה. להפגנות שהיו בבלפור בזמן הקורונה הלכתי עם חבריי וחברותיי, אבל זה היה קצת יותר מלחיץ ומפחיד כי הייתה יותר אלימות משטרתית, היה שימוש במכת"זיות, אבל נהניתי מאוד מהאקשן. בימים אלה אני הולכת עם חברות להפגנות עם דגלי מחאה שאנחנו מסתובבות איתם. אנחנו מקפידות להגיע להפגנות ולמחות", סיפרה שמיר.
עד כמה את מעורה בסיבות למחאה?
"אני מאוד מעורבת בכל מה שקורה, עוקבת אחרי החדשות כל הזמן, אמא שלי מאוד מעורבת בדבר הזה, אז גם אני מעורבת בזה. בבית אנחנו מדברים על זה המון, ויש הרבה שיח. לדעתי בני הנוער צריכים לדאוג למה שיקרה פה כי יש לנו עוד שנים ארוכות וטובות להיות פה, ואנחנו צריכים לדאוג שתהיה פה דמוקרטיה", הבהירה.
"הדור הזה הוא מאוד שונה מדורות קודמים. אומרים שאנחנו במסכים כל היום, אבל אני חושבת שזה מה שהופך אותנו לדור חזק יותר. דרך הטלפון אנחנו נחשפים להמון דברים, אנחנו יכולים לראות דברים שקורים בעולם. הטלפון עוזר לי להיות מודעת לכל מה שקורה במדינה. יש בני נוער שלא אכפת להם מפוליטיקה, אבל יש יותר בני נוער שכן אכפת להם והם דואגים לעתיד של המדינה", ציינה שמיר.
"אנחנו מוכיחים שאכפת לנו, שיש לנו קול. בכל ההפגנות אני מסתובבת ורואה מלא צעירים שאכפת להם, והם מודעים למה שהולך כאן. לא משנה מה יקרה כאן בסוף - בין שיצליחו להעביר את הרפורמה ובין שנצליח לעצור אותם - זה יירשם בספרי ההיסטוריה. זה יהיה העתיד של כולנו", סיכמה.