ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח ביום שני הקרוב ב־20:00 בעצרת הממלכתית ביד ושם בירושלים. במהלך העצרת יועלו שש המשואות של שורדי השואה לזכרם של שישה מיליון בני העם היהודי שנרצחו בשואה. "מעריב" מציג את מדליקי משואות הזיכרון השנה.
מלכה רנדל נולדה ב־1927 בהונגריה. במאי 1944 גורשו יהודי עירה לגטו מטסלקה, ושלושה שבועות לאחר מכן גורשו מלכה ומשפחתה לאושוויץ בקרון בקר. רוב בני המשפחה נשלחו להשמדה ורק מלכה ואחיותיה עברו את הסלקציה. הן נשלחו למחנה פלאשוב, שם עבדו במחצבה בסחיבת אבנים בידיים חשופות בקור מקפיא. אחר כך נשלחו למפעל לאריגת מצנחים. עם התקרבות הצבא האדום הוצעדו לברגן־בלזן, שם נספו האחיות. בארץ עבדה מלכה כמורה ועם פרישתה לימדה עולים חדשים באולפן. למלכה שלוש בנות, 11 נכדים, 36 נינים ובן של נינה – דור חמישי.
יפים גימלשטיין נולד ב־1935 במינסק שבברית המועצות (בבלרוס). עם פלישת הגרמנים לברית המועצות גויס אביו לצבא האדום ונהרג בקרב. כחודש לאחר הכיבוש הגרמני הוקם גטו מינסק ויפים ומשפחתו נכלאו בו. באוקטובר 1943, כשהחלו הגרמנים לחסל את גטו מינסק, נכנסו לבונקר 26 אנשים ובהם יפים, שהיה הילד הצעיר ביותר בבונקר. לאחר שאזלו האוכל והמים, המסתתרים החלו למות מצמא, רעב, חולשה ומחלות. המסתתרים, ששהו תשעה חודשים בבונקר, קברו את כל המתים בקרקעית. רק 13 מתוך 26 שרדו. ב־1992 עלה ארצה ולו שני בנים וחמישה נכדים.
טובה (גיטל'ה) גוטשטיין נולדה בוורשה שבפולין בשנת 1933, ברחוב שלימים יהפוך לחלק מגטו ורשה, שעם הקמתו נשלח אביה לעבודות כפייה שמהן לא חזר. עם פרוץ המרד בגטו עסקה טובה בחיפוש אחר אוכל, וכשהגיעה למקום שבו היה ביתה הוא כבר היה הרוס ומשפחתה נעלמה. היא ברחה וקיבלה מחסה עם פרטיזנים למשך כשנה וחצי. משם היא נדדה לבדה ברגל ללובלין, שכבר שוחררה על ידי הצבא האדום. לאחר שנה וחצי הגיעה לגרמניה ומצאה את אמה, אחותה ואחיה במחנה עקורים.
היא עלתה ב־1948 והייתה אחות בבתי חולים וכיום פעילה בסיוע לניצולי שואה אחרים ולה שלושה ילדים, שמונה נכדים ו־13 נינים.
בן ציון רייש נולד בשנת 1932 בצ'רנוביץ שברומניה (היום באוקראינה), שנכבשה על ידי הנאצים ב־1941. אחרי שבועות ספורים הועלו בן ציון, אמו ואחיו הקטן לקרון בהמות והגיעו למחנה ריכוז, ולבסוף בצעדת מוות ששרדו לגטו ז'בוקריץ'.
פולדי, אחיו בן ה־3, היה חלש ורעב ומת בידיה של אמו. הוא ואמו סרגו לתושבי הכפר כפפות וסוודרים תמורת תפוחי אדמה וכך שרדו עד השחרור.
ב־1946 עלה ארצה, היה טכנאי אלחוט בצה"ל ולמד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון. הוא עבד ברפאל וזכה בפרס ביטחון ישראל על פיתוח מערכת שהטעתה את הנ"מ של האויב במלחמת יום כיפור. יש לו ארבעה ילדים, שלושים נכדים ומעל שבעים נינים.
יהודית סולברג נולדה באמסטרדם בשנת 1935, חמש שנים לאחר מכן נכבשה הולנד בידי גרמניה הנאצית. ב־1943 גורשה משפחתה למחנה וסטרבורק משם יצאו שילוחים של יהודים להשמדה באושוויץ, בהם גם סבה. יהודית ויתר בני משפחתה נשלחו לברגן־בלזן, שם עמדו במסדרים יום־יום, בשלג ובקור עז, ושם נספו סבתה וסבה השני. אמה ידעה גרמנית ולכן נלקחה לעבוד במשרדי הגרמנים משם הייתה לוקחת קרומי לחם שרופים ומביאה אותם בסתר לבנותיה. לקראת כניעת גרמניה הועלתה המשפחה לרכבת שנסעה ללא יעד, ורבים מהאסירים מתו בה. כעבור שבועיים שחרר הצבא האדום את אסירי הרכבת. ב־1959 עלתה לישראל ולה ארבעה ילדים, 24 נכדים ו־33 נינים.
ראובן (רוברט) בונפיל נולד ב־1937 בקרדיצה שביוון. בסוף 1943 הגיעו הגרמנים גם לקרדיצה. ראובן ואמו הסתתרו במחסן מתחת לבית ובישוף העיירה הציג בפני הגרמנים את אביו כעוזר שלו. המשפחה נמלטה עם עגלה וחמור במזג אוויר סוער לכפר ומשם הוברחו על ידי אנשי מחתרת קומוניסטים לכפר אחר בהרים, שם הוסתרו על ידי משפחה נוצרית. בני משפחת אמו נשלחו כולם לאושוויץ ונרצחו. ב־1968 עלה ארצה והפך פרופ' להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ולו שלושה ילדים, שמונה נכדים ושני נינים.
