האסון בנחל ציחור גבה את חייהם של האחים מעיין וסהר עשור ז"ל, לאחר שהכבישים הוצפו והשניים נספו ונמצאו ללא רוח חיים שעות לאחר מכן. חברתו של מעיין, שי, ששהתה איתם ברכב ניצלה מהאסון לאחר שהצליחה לשרוד את השיטפון. גדעון אוקו שוחח עם ליאן, חברתה של סהר, ועם סיון סופר רכזת השכבה שבה למדה סהר.
"אני שומעת על כל מה שקרה בשבע בבוקר, ומגלה שסהר כבר לא איתנו בסביבות חמש וחצי בערב", סיפרה ליאן. "השעות בין לבין היו שעות מורטות עצבים, לי ולמשפחה שלה ולכל החברים שלה. היו לה מלא חברים. הייתי בטוחה שיהיה נס".
"הבנתי שמעיין, סהר ושי נסעו אחרי ההורים שלה, ואז ההורים שלה המשיכו ישר, ומעיין פנה לכביש 40, לא ברור למה, ואז תפס אותם שיטפון",הוסיפה. "סהר הספיקה לדבר עם אמא שלה והם הספיקו להתקשר למשטרה גם". על חברתה, סהר, היא שיתפה: "אין ילדות כמוה בעולם. אין אהובה כזו. הכי חברותית, הכי טובה בעולם, טהורה, בלי טיפת רוע. כולם אהבו אותה, כל מי שהכיר אותה התאהב בה. חברה באמת כמו אחות שלי בלב, אנחנו מכירות מגיל שלוש".
בהמשך, סיפרה ליאן על השיחה האחרונה ביניהן: "במוצאי שבת הורדתי אותה מיום הולדת, שמנו קודם את חברה שלי ואז חזרנו אליה הביתה. שמענו שיר של דקלה, 'ואם פרידה', סתם בצחוק כי היא עלתה לבית שלה כי כאילו אנחנו נפרדות. היא חיבקה אותי וזהו".
כשנשאלה "אם סהר הייתה שומעת אותנו, מה היית רוצה לומר לה?", היא השיבה: "שאני אוהבת אותה, אני יודעת עוד כמה חלומות היו לה להגשים. אני תמיד אזכור אותה, היא בלב של כולם, היא לא יכולה לצאת מהלב של אף אחד. כולם אוהבים אותה, כולם. רק הייתי שמחה באמת לתת לה חיבוק, וזהו".
סיוון סופר, רכזת השכבה של סהר ז"ל, הצטרפה שיחה וסיפרה: "טרגדיה קשה. יצאנו לחופשת הפסח כדי קצת לטעון מצברים ולחזור לישורת האחרונה לסיים י"ב, ואנחנו חוזרים מפורקים. הלב שבור. אנחנו כאן בשביל הילדים האלה, אנחנו איתם שלוש שנים ואנחנו נסיים איתם את שלוש השנים האלה ואנחנו נעבור איתם את הכול. אנחנו עושים איתם שיחות".
על דרך ההתמודדות עם מות השניים, היא סיפרה: "דבר ראשון אתה צריך להיות כאן בשבילם, בשביל התלמידים. אתה לא יכול להסתיר את הרגש, אתה לא יכול להיות רובוט ולהגיד אני חזק והכול בסדר, כי אתה מתפרק והם צריכים לראות את כזה. אתה מגיע, מתפרק איתם ולאט לאט אתה נבנה. זה הרבה לדבר, חיבוקים, לדבר על סהר. זה שיחות, ויש תמיכה מאוד גדולה מבית הספר והעירייה. כבר עכשיו אנחנו מקיימים מעגלי שיח עם פסיכולוגים והתלמידים. אנחנו לומדים את זה, אנחנו גם לא יודעים מה זה, אנחנו לא מכירים ואנחנו לומדים את זה תוך כדי".
"את סהר הכרתי לפני שלוש שנים. קיבלתי אותה אליי עם עוד 150 תלמידים, הילדים שלי. היא הייתה ילדה שלי כמו כולם. אני מחוברת לשכבה הזו בעצמות. זה קשה, זה אובדן שאני לא מכירה", סיפרה.
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm