חנוכה ופורים הם חגים המייצגים, מבטאים את גדולתם הרוחנית של בני אנוש. מגלים ומוכיחים את יכולתן של מנהיגות והנהגה דתית ארצית לקבוע ולעצב מועדים לדורות. חנוכה הוא חג מיוחד וייחודי בלוח המועדים היהודי, דומה לו רק חג פורים. שני חגים שנוצרו, נקבעו ועוצבו לא בתורה כמצוות האל אלא בידי בני אנוש. פורים נקבע לדורות על ידי מרדכי ואסתר. חנוכה נוצר וביצר לעצמו מקום מכובד בלוח השנה היהודי על ידי ובזכות החשמונאים. "ואחר כן באו בניך... וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו.." נאמר בתפילת על הנסים.
חידוש נוסף, מעניין ובולט בעצם קיומו של חנוכה, שזה חג שנולד בגלות, כשארץ ישראל הייתה תחת שלטון זר, עריץ ומדכא. גם פורים נוצר בגלות, בפרס. דווקא משום כך, פרשנים קדמונים העניקו לחנוכה מעמד דתי, רוחני מיוחד. קשרו לו כתרים והצמידו לו הידורים שאין בחגים אחרים. הצדיק רבי אריה ליב אלתר, האדמו'ר השני לשושלת חסידות גור (1905-1847) הנודע בשם ספרו "שפת אמת" על התורה ועל המועדים הרחיק לכת ומסביר כי בעוד ששלושת הרגלים - פסח, סוכות ושבועות - ניתנו לעם על ידי הקדוש ברוך הוא, חנוכה ופורים, פוסק שפת אמת, הם במעמד של שני רגלים אבל שהעם יצר, קבע ומקיים.
מה שמוסיף למיוחדות של חנוכה הוא שעצם היווצרותו במציאות של גלות, בעידן שהעם היהודי היה תחת שלטון זר מהווה הוכחה שהגלות היא לא עונש, אלא מצב הצופן פוטנציאל נגיש של עשייה רוחנית דתית עשירה. גלות וגאולה, הם צמודים, קשורים, דבוקים כישות אחת בלתי נפרדת. חג חנוכה הוא מיוחד וייחודי כי הוא מזכיר לנו את החיבור הזה בין גלות לגאולה.
למרות שחנוכה איננו חג מהתורה, במקורות זהו חג שמצטיין ובולט כמועד שדורש ותובע הידורים מיוחדים שאין בחגים אחרים. מלבד מצוות ארבע כוסות בליל סדר פסח, חנוכה הוא החג השני שלגביו קיים החיוב שאין בשום מצווה, "אפילו עני המתפרנס מהצדקה שואל או מוכר את כסותו ולוקח שמן להדליק".
בהדלקה של נר חנוכה יש ציווי ומאפיין מיוחדים. מהדרין ומהדרין מן המהדרין. אין בשום מצווה הידור מן ההידור כמו בחנוכה. לכן "ביום ראשון מדליק אחת ומכאן ואילך מוסיף והולך" (מסכת שבת כ'א). מעניין אבל שלחג החנוכה אין מסכת מיוחדת המוקדשת לחג כמו שיש לחגים אחרים, מסכת פסחים, מסכת סוכות, מסכת יומא, מסכת מגילה. יש לכך הסבר יפה בספר "הגיוני הלכה" מאת יצחק מירסקי. חנוכה הוא חג שלא תועד בכתובים כמו החגים האחרים המבוססים על פסוקים בתורה או פורים המיוסד על מגילת אסתר. החכמים שערכו את התלמוד לא רצו להסתמך על עדויות בלתי כתובות על הנס שאירע בחנוכה ולהקדיש לחנוכה מסכת מיוחדת. אבל התלמוד בכל זאת מתייחס לחנוכה ומספר על הסיבות לחג.
"מאי חנוכה?", שואלת הגמרא (במסכת שבת עמוד כ'א) ומספרת על הנס בגילוי של פך שמן בחתימת הכהן הגדול שממנו נחנך בית המקדש ששוחרר משלטון היוונים. מעניין, שבסיפור בגמרא אין בכלל אזכור למלחמת החשמונאים אלא רק לפח השמן ואילו בתפילת "ועל הנסים" בסידור התפילה אין בכלל אזכור לנס של גילוי פך השמן אלא רק סיפור ניצחון החשמונאים במלחמה.