בנובמבר 2017, עוד לפני שפרצה המהומה סביב "החוק הפולני", הודיעה ממשלת פולין כי היא מתכוונת להקים מוזיאון שואה חדש בוורשה שייקרא "מוזיאון גטו ורשה". סגן ראש הממשלה ושר התרבות והמורשת הלאומית, פיוטר גלינסקי, הודיע כי "המוזיאון יציג את סיפורם של היהודים בגטו ורשה במהלך הכיבוש הנאצי של פולין. אני רוצה שהמוסד הזה יביא את סיפור האהבה ההדדית של שני העמים שבילו יחדיו 800 שנה כאן על האדמה הפולנית, על האחווה, על הסולדיריות ועל האמת ההיסטורית". גלינסקי גם בישר כי המוזיאון ייפתח בשנת 2023, אז יצוינו 80 שנים למרד גטו ורשה.
בחודש מרץ האחרון גלינסקי וראש הממשלה מתאוש מורבייצקי קיימו מסיבת עיתונאים חגיגית, ובה הציגו את מטרותיו של מוזיאון השואה החדש, לרבות התערוכות ומכוני המחקר שיפעלו בו. בראשות המוזיאון נבחר לעמוד אלברט סטנקובסקי, היסטוריון יהודי־פולני וחבר בכיר לשעבר במכון היהודי בוורשה. ההחלטה נראתה כיוזמה מבורכת של ממשלת פולין לשמר את זכרם של יהודי פולין, שנכלאו או מצאו את מותם בין חומות גטו ורשה. אלא שאז הודיע מנהל המוזיאון על ההחלטה למנות כהיסטוריון הראשי של המוסד את הפרופסור וההיסטוריון הישראלי דניאל בלטמן, מה שעורר ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים.
בלטמן (65) הוא ראש המכון להיסטוריה של עם ישראל ויהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים. במאמרים שפרסם טען ש"ישראל מנהלת תעשייה מניפולטיבית, עתירת רווחים, של השואה" וכי "השואה משרתת את השיח הפשיסטי והגזעני של אנשי הימין ומציג אותם כקורבנות במטרה להלבין את הפשעים המתבצעים נגד הפלסטינים ולהציב את העולם הנוצרי במצב של התנצלות מתמדת". בלטמן גם הביע הבנה לחלקים בחוק הפולני מעורר המחלוקת, וכתב כי "האשמת הפולנים באחריות לרצח עם היא סילוף של האמת ההיסטורית".
כצפוי, דברי בלטמן הביאו להתקוממות מצד ראשי ארגונים יהודיים, בעיקר בישראל, על המינוי שלו כהיסטוריון הראשי של מוזיאון השואה החדש. נטען שבלטמן נבחר לתפקיד כי הוא "מתאים לאג'נדה של ממשלת פולין להלבין את פשעי הפולנים בשואה". אחרים הביעו חשש כי בלטמן "יסייע לממשלת פולין לעוות את האמת ההיסטורית סביב השואה".
ההיסטוריון הישראלי מגחך כאשר הוא שומע את ההאשמות נגדו. "אני לא יודע אם מישהו החליט שהוא רוצה אותי בתפקיד ההיסטוריון הראשי רק בזכות המאמרים שכתבתי", הוא אומר בראיון למעריב. "אני לא מסתיר את דעותיי, גם כעת אני טוען שיש פוליטיקאים ישראלים שמנצלים את השואה על מנת לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל. לגבי החוק הפולני - לא אהבתי אותו.
אני רק חושב שיש להציג אותו בהקשר רחב הרבה יותר מכפי שהוא הוצג בישראל; לא רק בהקשר לכך שפולין לא הייתה אחראית לרצח יהודים בשואה, שזו הייתה המטרה העיקרית שממשלת פולין ביקשה להדגיש בחוק. אני אומר שוב: חלק מהשואה הוא גם העובדה שפולנים רצחו יהודים והסגירו יהודים לידי הנאצים, אבל זה לא הדבר היחיד. זה יבוא לידי ביטוי במוזיאון, השאלה היא כיצד מציגים את הדברים וכיצד מאזנים את התמונה על מנת שהסיפור יהיה נכון ורלוונטי להיסטוריה ולאירועים, לא רק שיתאים לצרכים פוליטיים".
אתה לא חושש מהתערבות של ממשלת פולין בתכנים שיוצגו במוזיאון? אולי בחרו דווקא בך כדי להציג את הנרטיב הפולני של השואה?
"אין לי שום קשר לממשלה הפולנית ואני לא יודע מהן העדפותיה. עד עכשיו יש לנו יד חופשית לחלוטין, וכל מה שצריך להיות מוצג, על פי השקפתנו, יוצג - הצדדים הכואבים יותר והצדדים הכואבים פחות מנקודת מבטה של פולין. ההיסטוריה של היהודים בפולין בתקופת השואה היא מורכבת מאוד. יש לי נקודת מבט ברורה כיצד צריך להציג את הדברים במוזיאון שואה כזה בפולין. לכל מוסד אחר, כמו יד ושם או מוזיאון השואה בארצות הברית או בברלין, יש תפיסה שונה כיצד צריך להציג את הדברים. אני לא מודאג מהתערבות פוליטית של ממשלת פולין. אם תהיה כזו, לא אהיה בתפקיד. עד עתה לא הייתה שום התערבות פוליטית בתוכני מוזיאון גטו ורשה".
לטשטש את האמת
אלא שהדברים שאומר בלטמן לא משכנעים את מבקרי ההחלטה, שטוענים כאמור שמינויו נבע מתפיסת העולם הפוליטית שלו. מאיר בולקה, מייסד ויו"ר ארגון J-nerations המחדש את מורשת יהדות אירופה, יוצא נגד הבחירה בבלטמן: "לא ייתכן שמדובר ברצף אירועים מקרי. מדובר במערכת משומנת שיש לה רק מטרה אחת: לטשטש את האמת. אין זה סוד שממשלת פולין הלאומנית מבקשת לנקות את המדינה ותושביה מהעבר המפוקפק: שיתוף פעולה עם הגרמנים וסיוע ברציחת מאות אלפי יהודים בתקופת השואה. גלינסקי מוביל את האג'נדה החדשה - ועושה זאת במלוא המרץ. קוראים לזה 'עיצוב זיכרון'.
הפולנים מאמינים כי אם יחזרו על אותו השקר אלף פעמים, הוא יהפוך לאמת. אותו גלינסקי העביר כבר 70 מיליון זלוטי להקמת מוזיאון שיביא את סיפורם של פולנים שהצילו יהודים. את המוזיאון ינהל הכומר תדאוש רידזיק, אנטישמי שהוזכר בדוחות האנטישמיות של מחלקת המדינה האמריקאית בעקבות התבטאויתיו נגד יהודים. הבחירה בבלטמן אינה מקרית; הוא עלה תאנה שנועד לכסות על אותה מכונה משומנת המסייעת להכחשת השואה".
בכל זאת, מדובר בחוקר שואה בכיר. אתה לא סומך על יושרו המקצועי?
"בלטמן הוא אומנם יהודי־ישראלי, אולם מקריאת מאמריו עולה כי מדובר במי שמשווה את ישראל לנאצים, כמי שתומך ב־BDS, כמי שמאשים את ישראל בטיהור אתני".
בעקבות המשבר סביב החוק הפולני, אולי יש כאן דווקא ניסיון של ממשלת פולין להוכיח שהיא כן מעוניינת להנציח את שואת היהודים?
"מינוי של היסטוריון כמו בלטמן, הידוע בתגובות האנטי־ציוניות שלו, הוא זריית חול בעיני העם היהודי כולו ומדינת ישראל. כל ניסיון לטשטש את האמת הוא הכחשת השואה. חשוב לזכור שפולין עשירה במוזיאונים, אבל למרבה הפלא עד היום לא הוקם מוזיאון אחד שעוסק אך ורק בשואת יהודי פולין. כעת יש חשש שהמוזיאון החדש יציג את אג'נדת שכתוב השואה הפולנית.
הפולנים לא בוחלים באמצעים כדי לטשטש את האמת המצערת של שיתוף פעולה עם הגרמנים. יותר יהודים נרצחו על ידי פולנים מאשר ניצלו על ידי פולנים. אם נעקוב אחרי התכנים של המוזיאונים הקיימים בפולין הקשורים לשואה, נקבל את התחושה כי כל פולני שני היה מתעורר בבוקר בזמן מלחמת העולם השנייה ושואל את עצמו היכן יש יהודים שהוא יכול להציל.
האמת היא שברחובות פולין הסתובבו אז מאות 'שמאלצובניקים' - פולנים שהתמחו בהסגרת יהודים תמורת קילו סוכר או בגדיו של היהודי שנתפס. כדאי להזכיר לפולנים את מה שנכתב בדפי ההיסטוריה. בוועידת ואנזה ואיתה הפתרון הסופי, לא הוזכר שום רעיון של השמדת העם הפולני. הם עושים הכל כדי להשוות בין הסבל היהודי לסבל הפולני. כיהודים וכישראלים, אנו מחויבים לעמוד מול השקרים האלה ולהגיד: עד כאן".
גורל אחר לגמרי
גם לילי הבר, יו"ר התאחדות יוצאי פולין בישראל, לא חוסכת במילים קשות על ממשלת פולין ועל המינוי של פרופ' בלטמן. "קיבלנו בחיוב את הכרזתו של השר גלינסקי על תוכנית ממשלתו להקים את מוזיאון גטו ורשה, שייפתח במבנה ששימש כבית חולים יהודי בגטו", היא אומרת. "מתוך המקום והשם, הסקנו כי המוזיאון יתמקד בחיי חצי מיליון יהודים שנכלאו על ידי הגרמנים בשטח הגטו, ובתנאי חייהם הנוראיים והאקציות למחנות המוות. לפני כמה ימים קראנו כי הכוונה היא להציג במוזיאון את הנרטיב המקומי, כלומר גם את חיי הפולנים לצד חיי היהודים. במילים לא מכובסות, מדובר בהכחשת שואה".
בלטמן טוען כי חיי היהודים היו שזורים בחיי הפולנים בתקופת מלחמת העולם השנייה וכי לא ניתן להפריד את הקשר הזה. הוא התחייב כי סיפור היהודים בגטו יוצג במלואו, ללא עיוות ההיסטוריה.
"לתיעוד ולהצגת חייהם של הפולנים יש מקום במוזיאון אחר, לא במוזיאון גטו ורשה. גורלם של היהודים היה נפרד מגורל הפולנים. על פי התפיסה של הנאצים, היהודים כולם היו אמורים להירצח ולהיעלם מעל פני האדמה. לא כך בקשר לפולנים ולעמים הסלביים האחרים. אלה אמורים היו להיות משרתיהם של הגרמנים.
אי אפשר להציג את גורלם של יהודי פולין במלחמת העולם השנייה כאילו הייתה זו היסטוריה של פולנים בני דת משה. לפני כשבע שנים נפתח בקרקוב מוזיאון, במבנה שבו פעל מפעלו של אוסקר שינדלר בזמן המלחמה. תצוגת הקבע של המוזיאון היא 'קרקוב הכבושה 1939־1945'. בתערוכה מוצגים גורלם של היהודים, של הפולנים ואפילו חייהם של הגרמנים. אם רוצים פרנסי ורשה ופרופ' בלטמן להציג את חייהם ואת גורלם של הפולנים שארצם נכבשה במלחמה, יתכבדו ויעשו זאת במוזיאון אחר, לא במוזיאון גטו ורשה".
בלטמן עצמו כאמור לא מתרגש מהביקורות. הוא אומר כי כל החלטותיו בנוגע למוזיאון החדש יהיו מקצועיות בלבד ולא יושפעו מדעותיו הפוליטיות או מהתערבות חיצונית. הוא אומר כי המוזיאון "יביא את סיפור חייהם ומותם של היהודים בתקופת הכיבוש הנאצי על ידי סיפורו של גטו ורשה".
החוקר גם מספר כיצד נבחר לתפקיד: "מנהל המוזיאון ביקר בישראל לפני כמה חודשים ונפגש עם מועמדים לתפקיד ההיסטוריון הראשי. לאחר שיחות אישיות וביקורים שלי בפולין, החלטתי לקחת את התפקיד. נהיה קבוצת אנשים, היסטוריונים ואוצרי תערוכות. המשימה המשותפת שלנו היא לגבש תוכנית היסטורית שתכלול את כל הנושאים שיוצגו במוזיאון החדש ולקבוע כיצד יוצגו. אין היום בפולין מוזיאון המוקדש כולו רק לשואה. אני רוצה שהמוזיאון הזה יהפוך למוזיאון השואה הגדול ביותר בפולין".