אחרי הכישלון הקולוסאלי של הרפורמה המשפטית, הקואליציה ממשיכה בדרכים שונות לקדם את הרפורמות והשינויים במערכת המשפט. יוזמות החקיקה אינן חלק מתוכנית מוצהרת, אך הן נועדו בכדי להעביר את מרכז הכובד של החלטות שונות ממערכת המשפט – אל הכנסת והממשלה.
כך לדוגמה החוק שמקדם כעת יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, לגבי דרכי המינוי של נציב תלונות הציבור על שופטים. מי שמחזיק בווטו למינוי של נציב תלונות הציבור על שופטים הוא שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון. החוק קובע כי "הנציב יתמנה בידי הועדה לבחירת הנציב, לפי הצעת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון כאחד".
כעת, רוטמן מבקש להעביר את מרכז הכוח מהוועדה לבחירת הנציב, הכוללת ווטו של נשיא בית המשפט העליון על זהות המועמד – אל הכנסת והממשלה. מועמד יוכל להיות מי שהוצע על ידי שר המשפטים או עשרה חברי כנסת, ללא שיהיה משקל כלשהו לנשיא בית המשפט העליון.
אבל – וכאן האבל האמיתי – הנקודה המהותית הרבה יותר היא הגוף שיאשר את הבחירה במועמד לנציבות תלונות הציבור על שופטים. עד היום, מי שאישר או דחה את המועמדות הייתה הוועדה לבחירת שופטים בכובעה כוועדה לבחירת נציב. כעת, רוטמן פועל כדי להפשיט את הסמכות הזאת מהוועדה לבחירת שופטים.
חבית נפץ פוליטית: הצעת החוק של ח"כ רוטמן שמעוררת סערה
כזכור, לקואליציה יש בעיה גדולה עם הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה מונה תשעה חברים, מהם חמישה משפטנים וארבעה נבחרי ציבור. יש שלושה שופטים, שני נציגים של לשכת עורכי הדין, שני נציגים של הכנסת – אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה – ושני שרים שמייצגים את הממשלה. כפועל יוצא, הקואליציה מחזיקה בשלושה חברים בלבד בוועדה לבחירת שופטים.
כעת, מי ששולט בוועדה לבחירת שופטים אלה חמשת המשפטנים. כל החלטה שאינה מינוי שופט לבית המשפט העליון – בה נדרש רוב של שבעה חברים – יכול לעבור ברוב של חמישה חברי הוועדה לבחירת שופטים. המשמעות היא שכיום, השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים יכולים למנות את נציב תלונות הציבור על שופטים.
ברקע, צריך לזכור שהקואליציה מחזיקה בקנה את הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים המוכנה לקריאה שנייה ושלישית. הקואליציה לא מעוניינת בהחרפת המחאות נגדה וחוששת מפסילתו בבג"ץ, ועל כן החוק לא עולה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. בינתיים, פועלים בקואליציה כדי למשוך סמכויות מהוועדה לבחירת שופטים, אל הכנסת.