שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון גונן, נתנה בתחילת השבוע פסק דין עקרוני בארבעה ערעורים מאוחדים העוסק במספר סוגיות עקרוניות בנוגע למבקשי מקלט בישראל, מרביתם מסודן, חבל דארפור ואריתריאה. בפסק הדין נקבע כי המערערים רשאים להגיש בקשה לקבלת מעמד לבני הזוג והילדים, על פי נוהל המאפשר למי שהוכר כפליט לעשות כן, על אף שבקשות המקלט שלהם טרם הוכרעו.
מדובר בערעורים של מבקשי מקלט: שלושה מסודן (חבל דארפור) ואחת מאריתריאה, ששוהים בארץ מעל 15 שנה ובקשות המקלט שלהם תלויות ועומדות למעלה מעשור ללא הכרעה. הם הכירו בישראל בני זוג, אזרחים זרים, והקימו משפחה חדשה. בשלושה מהמקרים נולדו להם גם ילדים. מבקשי המקלט הגישו בקשה להותיר את בני זוגם וילדיהם בישראל והרשות סירבה ומבקשת להרחיק את בני הזוג והילדים.
השופטת ציינה כי ישראל הפרה מחויבות על פי אמנת הפליטים להעניק זכויות שיש להעניק לפליטים, על ידי כך שאינה מכריעה בבקשות המקלט ומותירה אותם במעמד מבקשי מקלט. השופטת ד"ר אגמון גונן סקרה שורה של פסקי דין ואף את דוח מבקר המדינה, מהם עולה התנהלות בעייתית של הרשות בהקשר זה במשך שנים, העולה כדי הפרת מחויבויותיה של ישראל על פי אמנת הפליטים.
עוד צוין כי על אף שבשלושה מהערעורים המשפחה כוללת ילדים, הרשות לא בדקה את טובתם, למעט אמירה כללית כי טובת הילד היא לשהות לצד הוריו. השופטת קבעה כי על הרשות להכין נוהל, על בסיס הנחיות נציבות האו"ם לזכויות ילדים, לאופן בחינת טובת הילדים בכל ההליכים המתנהלים לפני הרשות.
הרשות טענה כי המערערים יוכלו לממש את זכותם לחיי משפחה בארץ המוצא של בני הזוג של מבקשי המקלט. נקבע כי כאשר ארץ המוצא אינה חתומה על אמנת הפליטים לא ניתן לעשות כן באופן קטגורי, שכן הדבר מפר את עקרון אי ההרחקה באמנת הפליטים. עוד נקבע כי כאשר מדינת המוצא חתומה על אמנת הפליטים, על המערערים להרים את הנטל הראשוני להראות כי לא יוכלו לעבור לשם, ועל הרשות להביא ראיות ממשיות לסתור.
נדונה חוקתיות הנוהל המורה על הרחקה מישראל של בני זוג של מבקשי מקלט שהכירו בישראל, לעומת בני זוג שהכירו קודם לכניסה לישראל. נפסק כי הנוהל אינו חוקתי, בהעדר תכלית ראויה ומידתיות (שכן ניתן להימנע מצעד זה לו הייתה הרשות מכריעה בבקשות המקלט). השופטת אגמון גונן קבעה כי סעיף 1ז לנוהל מבקשי מקלט יבוטל.
"עלמים צעירים, עלמות צעירות נרדפים בארצם, נמלטים על נפשם ומגיעים לישראל כדי לבקש בה מקלט. הם נמצאים בישראל שנים רבות בהיתר (בין 15 ל-17 שנים במקרים שלפניי). הם מצליחים, על אף הקשיים והתלאות שחוו, להכיר בני או בנות זוג זרים גם הם, החיים בישראל, ולהקים עמם משפחה בישראל. הם מולידים ילדים ומנסים להתגבר על תלאות העבר באמצעות המשפחה החדשה שהקימו. אולם כשהם מבקשים להמשיך לחיות יחד כמשפחה בישראל, הם עומדים לפני השער שיועד להם", תיארה השופטת מיכל אגמון גונן בפסק דינה.
השופטת הוסיפה: "אך כמו בתיאור השער לחוק בספרו של קפקא, השומר, לאחר שנים של המתנה, סוגר את השער. אלו המערערים שלפניי - ארבע משפחות בארבעה ערעורים, מהן שלוש עם ילדים. משפחות של מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה, שהכירו בארץ בנות או בני זוג, שאינם בעלי מעמד קבע בישראל, ובשלושה מתוך ארבעת המקרים גם נולדו להם ילדים משותפים. בקשתם היא להישאר בישראל כמשפחה עד שתוכרע בקשת המקלט של בן או בת הזוג מבקשי המקלט".
השופטת קבעה כי "מהערעורים שלפניי עולה תמונה עגומה של הפרה ארוכת שנים של זכויות מבקשי מקלט בישראל בהקשרים שונים, ובפרט בכל הנוגע לחיי משפחה וטובת ילדיהם. אין לאפשר עוד למדינה להימנע מהענקת הזכויות הניתנות באמנה לפליטים, על ידי הותרתם במעמד מבקשי מקלט מרגע הגעתם לישראל, ללא דיון והכרעה בבקשות המקלט לאורך שנים כה רבות".
אלטג'אני, שממתין למעלה מעשור להכרעה בבקשת המקלט שלו, אמר לאחר ההחלטה: "זו הקלה עצומה. אני מקווה שהעתיד שלנו כאן, בישראל, יהיה בטוח יותר." ג'נט הוסיפה: "זה יום של תקווה עבור כל המשפחות כמונו".
עו"ד תומר ורשה ואסף וייצן שייצגו את המשפחה מסרו: "זהו יום היסטורי לא רק עבור אלטג'אני, ג'נט וג'יאן, אלא עבור כל מבקשי המקלט בישראל שנאבקים לשמור על משפחותיהם מול מדיניות מפלה. פסק הדין הזה שולח מסר חד וברור – זכויות יסוד כמו חיי משפחה ושוויון אינן תלויות במוצא או במעמד, והמדינה אינה יכולה להתעלם מהחובה המוסרית והמשפטית להגן עליהן".