"כלי נוסף להתעמר זה בזה": אלפי עו"ד נגד חוק הגישור לזוגות מתגרשים

גשר מט ליפול: לא בכל יום מנסה קבוצת וואטסאפ לשנות את לשון החוק ולא בכל יום עורכי דין וטוענים רבניים משלבים כוחות נגד אויב משותף. אבל חוק גישור חובה למתגרשים הקים עליו מתנגדים רבים ומגוונים כל כך, שזה בדיוק מה שקורה בימים אלה. "זה חוק פטרנליסטי, כופים על אנשים שירות שהם לא בחרו בו", אומר עו"ד אבי גפן, שמייצג לדבריו אלפי עורכי דין וטוענים רבניים, שנציגיהם התקבצו בקבוצת וואטסאפ כדי ליירט את החוק החדש. "לא תמצא חוק כזה בשום תחום במדינת ישראל שבו מכריחים אותך לקבל שירות. הוא לא מתאים למדינה דמוקרטית. הוא לא מתאים לחברה ליברלית".

חוק גישור חובה למתגרשים - או בשמו הרשמי "חוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה" - הוא למעשה תקנות להוראת שעה שיזמה שרת המשפטים איילת שקד, אשר זכו בחודש שעבר לאישור ועדת שרים לחקיקה. תחולתו נקצבה בינתיים לשלוש שנים, ובסיומן יוחלט אם להאריך אותו.

על פי החוק החדש, בני זוג העומדים בפני גירושים יחויבו להתיישב יחד על ספה זה לצד זה, רק שניהם והמגשר, לארבעה מפגשי גישור. זאת בניגוד למצב הקיים כיום שלפיו בני זוג שהחליטו להתגרש יכולים לגשת בנפרד לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני ולהגיש תביעת גירושים מיידית.

היום צפויה המדינה להגיש את תשובתה לעתירה שהוגשה נגד הצעת החוק בידי קבוצת עורכי דין, שמייצגים את אותם עורכי דין וטוענים רבניים שמתנגדים לו. לכאורה מטרת החוק החדש היא להעניק לבני הזוג הזדמנות אחרונה להגיע להבנות בטרם יוכלו להשלים את הליך הפרידה ביניהם כחוק. אלא שלדברי זוגות שחוו גישור על בשרם, הדבר גורם יותר נזק מתועלת לכל המעורבים. "יש לי מלא חברים שאחרי פגישה אחת קמו והלכו", אומרת סמדר בראון, 50, תושבת מרכז הארץ. "יש לי חבר טוב שהוא מגשר בעצמו והוא נחשב לאחד הטובים בתחום, ואפילו הוא אמר לי: זה מאוד־מאוד קשה. בהרבה מאוד מקרים אנשים צריכים לעבור את התהליך, ואז אולי לסגור את הקצוות האחרונים כמו שאומרים. אבל לא בהתחלה. בהתחלה הכל טעון, כמו פצצת אטום".

גם בראון, שהתגרשה לאחרונה, נשלחה להליך גישור על ידי בית המשפט. אמנם לא מדובר בגישור במסגרת החוק החדש, אבל למעשה ההליך הינו זהה. "אתה רוצה שאגיד לך מה היה בפגישות שלנו? מלחמה", היא נזכרת. "לא התייחסנו למי שיושב מולנו. זו הייתה הזדמנות לכל אחד להוציא את כל המטען שיש לו על השני בפרצוף. רק נפרדת, ואתה צריך ללכת לגישור? מי יכול לעשות דבר כזה ולהישאר בסדר? אין חיה כזו".

בראון, שנפרדה מבעלה אחרי 12 שנות נישואים ושני ילדים, טוענת שהעיכוב שיוצר תהליך הגישור באקט הגירושים לא תורם למתגרשים. "מדובר פה בתהליך שבתכלס לא נותן כלום", היא אומרת. "קודם כל זה יוצר יותר סחבת ומאריך את ההליכים בענייני מזונות, ילדים, הסדרי ראייה. זה גורם נזקים הרבה יותר גדולים לכל המשפחה. הרי גם ככה המשפחה התפרקה, גם ככה המצב הכלכלי משתנה בבית לרעה, אז במקום שהאישה תקבל את המזונות של הילדים כמו שצריך, היא צריכה לחכות שכל התהליך הזה יסתיים. זה נכון גם לגבי הסדרי הראייה. גם ככה הילדים נפגעים מהמצב של הגירושים, והנה בא החוק הזה ומאריך את הפרוצדורה עד שמגיעים להחלטה לגבי מי יראה את הילדים ומתי. זה סבל לכולם".

"מי שמושך – מנצח"

עו"ד גפן והמתנגדים האחרים לחוק, גם הגדולים ביותר, מודים כי מאחורי התקנות עומדת כוונה מבורכת. "מטרתו", נכתב בדברי ההסבר לחוק, "לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד".

ארבע פגישות הגישור הכפויות נועדו על פיו לצורכי מידע, היכרות ותיאום: מידע "על הדרכים שיש בהן כדי לסייע ליישב את הסכסוך בהסכמה ודרכי שלום"; היכרות "כדי להעריך יחד איתם את צורכיהם ורצונותיהם"; ותיאום הסדרי ראייה ותשלומי מזונות בדרכי נועם ובהסכמה.

לדברי התומכים בחוק, נערכו דיונים רבים סביב החוק, והיו סעיפים רבים שהושמטו לאחר כל מיני התנגדויות שהושמעו. לדברי התומכים, לאחר הדיונים לשכת עורכי הדין אף הסירה את התנגדותה לחוק.

אלא שלמרות הכוונות הטובות שהחוק טומן בחובו, המתנגדים טוענים כי הוא רק יזיק. "זה חוק שהוא ניסוי בבני אדם", אומר עו"ד גפן. "אמרו: אנחנו מנסים שלוש שנים, יצליח־יצליח, לא־לא. מכריחים אותך לעשות כל מיני דברים שהם בהגדרה אמורים להיות וולונטריים. בנאדם שמגיע להסכם אמור לרצות אותו. זה בסיסי. פה מכריחים אותו".

אחת הטענות של מתנגדי החוק היא העיכוב שהוא יוצר בהוצאת הליך הגירושים לפועל. מנגנון הגירושים הישראלי מחייב פנייה לשני סוגי בית דין – משפחה ורבני. חוק חובת הגישור, אומר עו"ד גפן, מסרבל את ההליך הזה פי שניים. "אתה גם ככה מתגרש ממפלצת דו־ראשית", הוא אומר. "עכשיו, עם התקנות האלה, יוצא שאתה מתגרש מארבעה ראשים – כל אחד מבתי הדין האלה, בתוספת יחידת הסיוע של כל אחד מהם. תיאורטית, יכול להיות שאתה מתבקש להגיע לארבעה מפגשים בכל אחת מהערכאות. כל מפגש זה תיאומים, זה דחיות, מתחיל ברדק משוגע. מי שהגה את החוק לא מבין במה קורה בשטח. אין על החוק הזה מחקר, אין בדיקה. הוא עבר במחטף בחצות וחצי בלילה, ועכשיו כולנו תקועים איתו".

"נישואים זה עליות וירידות", אומר א' (34), תושב מרכז הארץ שביקש להישאר בעילום שם. "וכשמשהו עולה על שרטון זה הופך להיות מאוד אמוציונלי, מאוד קשה. אחד הדברים שצריך להכיר בו הוא שאם מחליטים להיפרד, אז צריכים לגמור עם זה כמה שיותר מהר. מריחות משפטיות יש גם ככה בשפע בתהליך הזה. אני למשל לא ראיתי את הבן הגדול שלי במשך 16 יום סתם בגלל מריחות של דיונים. בא החוק הזה של הגישור ומורח עוד יותר את ההליכים, במיוחד בהתחלה, כשהכל עוד רותח. בשלב הזה שבו אין שום נכונות מצד הצדדים לבוא לקראת השני בשום דבר".

א' היה נשוי חמש שנים, ובמהלכן הביא לעולם ילד אחד ושני בדרך, אלא שאז משבר אמון חריף פרץ בינו ובין אשתו לשעבר, עד שהחליטו לפרק את החבילה. אלא שכבר למעלה משנה חלפה, והשניים עדיין תקועים בהליכי הפרידה. הרבה מזה, לדבריו, נבע מהליך הגישור שאליו נשלחו על ידי בית המשפט. "כשאנשים בסכסוך גירושים, אתה לא יכול לסמוך על שיקול הדעת שלהם תוך כדי", הוא אומר. "אלה אנשים שרוצים להזיק כמה שאפשר זה לזה. החוק סומך על הרצון הטוב של אנשים, אבל צריך להבין שבמצב של גירושים אין הרבה רצון טוב, ואין למטפלים מה לעשות נגד זה".

אשתו של א' הייתה מי שעזבה את הבית, והוא נשאר עם בנו הבכור, שהיה אז כבן שנה וחצי. למפגשי הגישור היא התנגדה בהתחלה, וכאשר כבר הגיעה, לא שיתפה פעולה. "אחר כך היא באה, זרקה כמה משפטים קצרים והלכה", הוא נזכר. יום אחד לקחה את הילד מהגן, ובשבועיים הבאים א' לא ראה אותו. במהלכם נקבעה לא' ולפרודתו פגישת גישור נוספת, והפעם, הוא אומר, היא הציבה בפניו עובדה. "היא נכנסה ואמרה שאלו הסדרי הראייה שלי: ביום שני הילד יישן אצלי, ביום רביעי יבלה איתי עד שבע וחצי, ובכל שבוע שני יהיה אצלי לסוף השבוע. וזהו. כל שאר הזמן הוא אצלה. לא הסכמתי לזה, אני קשור אליו מאוד. עד היום הוא רואה אותי ברחוב ובוכה וצורח וזה נורא קשה". וללא בירור הנושא בבית משפט, מצב הביניים הזה מתארך עוד ועוד. "מספיק שיש צד אחד שרוצה למשוך, והוא כבר המנצח", א' אומר.

"פיל לבן"

אכן, לדברי המתנגדים, נקודת הכשל הגדולה של החוק היא שהוא נותן בידי הצדדים כלי נוסף להתעמר זה בזה. "תחת החוק הזה קורה דבר מאוד פשוט", א' מסביר. "מי שיפתח בהליך גירושים, יוכל יעשה אחד משני דברים: אם זו אישה, אז היא תיקח את הילדים אליה ותמרח את זה עד שהאבא ימות מגעגועים לילדים שלו, כמו שקורה אצלי. ואם זה גבר, אז הוא ימרח את המפגשים, ידחה וידחה, ובינתיים לא ישלם לאישה מזונות, עד שהיא תתרצה".

ישנה גם העובדה שהמגשר הוא עובד סוציאלי, לא עורך דין. אלא שתומכי החוק מבהירים שהטענה שבמהלך ארבעת מפגשי הגישור הזוגות לא יראו עורך דין אינה רלוונטית, משום שעל פי הוראות החוק כרגע, החל מהמפגש השני בית המשפט לענייני משפחה יוכל להחליט אם בני הזוג יראו עורך דין או לאו.

"לפי דעתי, 90 אחוז מהזוגות לא רוצים לשבת מול בנאדם זר שנקרא מגשר ולהתחיל לשפוך בפניו", אומרת סמדר בראון. "רוב האנשים מתגרשים על רקע אלימות פיזית או פגיעה נפשית. עכשיו לשבת מול בנאדם זר, בנוכחות האיש שפגע בך יותר מהכל, ובארבע פגישות הוא אמור לנתח 10, 15, 20 שנה של נישואים? זה נשמע לך הגיוני? אולי רק עשרה אחוזים מהזוגות מסיימים את הליך הגירושים בצורה מכובדת ויפה".

התומכים בחוק טוענים כי עורכי הדין מתנגדים לו רק משום שהוא עלול לפגוע בפרנסתם, שכן בעזרת מפגשי הגישור הללו, זוגות עשויים שלא להזדקק לשירותיהם. אלא שעו"ד גפן מבהיר: "להפך, החוק מסרבל לנו את העבודה מאוד. הוא מכניס פיל לבן אל תוך מערכת מסועפת גם ככה". א' מסכים איתו. "זה נראה כמו צעד שבא מרצון טוב", הוא אומר, "וזה באמת אולי המצב, אבל אנחנו יודעים לאן מובילה הדרך שרצופה בכוונות טובות".

מלשכת שרת המשפטים איילת שקד נמסר בתגובה: "יש דעות לכאן ולכאן. המחוקק אמר את דברו בכנסת הקודמת, והתקנות שתוקנו עכשיו ממקסמות את הסיכוי להצלחת ההליך. החוק הוא הוראת שעה לשלוש שנים על מנת להעריך את השפעתו".