לחוקר הפרטי נ' שהתמקם בנקודת התצפית נותר כעת רק להמתין. בשעת בוקר מוקדמת זו של שלהי נובמבר 2014, העמדה שתפס הייתה מושלמת: כינון ישיר אל דירת הגג של הבניין בן חמש הקומות בראשון לציון שניצב מולו. בחמש בערב משהו סוף-סוף זז. גבר גדל ממדים, לבוש מעיל פליז צבאי, יצא מן הבניין, פנה אל קיוסק לממכר סיגריות, ורבע שעה אחר כך שב ונבלע בתוך הבניין.
יומיים לאחר מכן, שוב תצפית. הפעם החשוד הופיע רק בשש וחצי בערב, מעשן סיגריה על מרפסת ביתו, צופה אל הרחוב, ואז נכנס פנימה. שותפו של נ' הסריט הכל מנקודת תצפית שנייה. החלק הראשון הושלם.
שעתיים לאחר מכן סיגריה נוספת. זה האות עבור נ' ושותפו לקרוא למשטרה. דקות אחר כך ניידת עצרה מול פתח הבניין. שני שוטרים וכלב משטרתי טסו במעלה המדרגות אל דירת הגג. דפיקות חזקות בדלת, "משטרה!", אבל הדלת נותרה סגורה. גם בעיטות לא עזרו. פורץ שהוזעק פתח לבסוף את הדלת.
את פני אנשי החוק קיבלה אמו של החשוד. היא טענה שהעירו אותה משינה, ובכלל, זה זמן רב שלא ראתה את בנה. השוטרים פתחו בסריקות בדירה. תחילה אל הקומה השנייה, ואז אל שטח הגג, ואל גג נוסף, נסתר, ולבסוף מצאו עצמם מול דלת פלדה נעולה. הפורץ הוזעק בשנית, ולאחר שלוש שעות פרץ לבסוף את הדלת הכבדה. את פני השוטרים קיבל חדר המכונות של המעליות, אך החשוד לא היה שם.
השוטרים היו על סף ייאוש וביקשו לעזוב. נ' לא הסכים לוותר. רק סיבוב אחרון על הגג, לוודא שלא פספסו כלום. עלה, ולפתע ראה: דודי מים ומערכות בניין שניצבו בחשכת קצה הגג. הוא התקדם אליהם לאט, פנס בידו, מאיר אל החרכים שביניהם. והנה מאחורי אחד הדודים בצבץ זוג רגליים. נ' והשוטר שאיתו השתלטו מיד על החשוד. כשהוא מאובק, משתולל וצורח "עזבו אותי", הם הובילו אותו אל הניידת ומשם לבית המעצר. שלושה ימים לאחר מכן החשוד נשבר - מסר גט לאשתו ושוחרר לביתו. במשרדו בירושלים, הרב אליהו מימון מחק עוד תיק מהרשימה.
עד איראן
"אנחנו צריכים את העזרה שלכם עם האיש הזה", מימון מגביה דף גדול שנח על שולחנו ומושיט אותו קדימה. בחלקו העליון מתנוסס הלוגו של בתי הדין הרבניים לישראל, ובמרכזו תמונת גבר כבן 40. זקנו מסודר, מבטו טוב, חיוכו נעים. רק מילה אחת מעל לתמונה מבהירה שזה לא בהכרח המצב: WANTED.
דבר במשרד העירום של מימון אינו מסגיר שמפה מנוהלים מצודים, לעתים קרובות חובקי עולם. הוא שוכן בקצה מסדרון אפל למחצה, בקומה מינוס 1 של בניין ממשלתי כבד באזור תעשייה סואן, מקום משכנם החדש של בתי הדין הרבניים בבירה. גברים מזוקנים ונשים בשביס ממלאים את מסדרונות המקום, כולל את אגף עגונות ובירור יהדות, שעליו מפקד מימון זה שמונה שנים.
זוהי הזרוע הביצועית של בתי הדין, הלכה למעשה. אלא שפה לא עוסקים בפלפולים תיאורטיים, רק בחיים עצמם, במובן הכי ממשי שאפשר. אז מגייסים עובדים שיש להם רקורד בשירותי הביון של ישראל; מנהלים קשר יומיומי עם גלריה של גופי אכיפת החוק, בישראל ומחוצה לה; מנהלים מבצעים מורכבים שלא היו מביישים אף סוכנות משטרתית. "אנחנו עובדים עם המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים בשביל הסגרה כשיש גם רקע פלילי", מסביר מימון, "ועם משטרת ישראל כמובן צמוד-צמוד. אנחנו בקשר עם משרד החוץ כשצריך לבטל למישהו זכויות קונסולריות, או עם משרד הפנים כדי לעכב לבעל סרבן או נמלט היתרי יציאה מהארץ".
אפשר לראות באגף הזה ובפעילותו תוצר ישיר ומובהק לקשר בין דת ומדינה בישראל. "מבעיה חברתית זה הופך לבעיה של המדינה", מימון אומר. אף על פי שבשנה ממוצעת נפתחים כ-20 תיקי עגינות בלבד, שהותרת אישה עגונה אינה נחשבת מעשה פלילי ושהתקציב השנתי של האגף נמוך ממיליון שקל - מימון נהנה מחבל ארוך כשהוא מבקש לתפוס בעל נמלט. ותעיד על כך העובדה הבאה: במדינת ישראל תיקי עגינות אינם נסגרים לעולם, כמו תיקי רצח.
"רדפנו אחרי בעלים נמלטים כמעט בכל מדינה בעולם", מימון אומר, "כולל מדינות אויב". בקירגיזסטן הוא נעזר באנשי חסידות חב"ד כדי לחלץ מבית מעצר מקומי בעל שנמלט שנתיים קודם לכן. באפגניסטן עלה על עקבותיו של בעל נמלט בסיוע כוחות צבא ארצות הברית במקום, ובתיווך האינטרפול ומשרד החוץ. במצרים ניהל מצוד אחר בעל נמלט שקיפץ ממדינה למדינה, אפילו עד תימן הוא ואנשיו הגיעו. וכן, גם לאיראן.
"לפני עשרה חודשים הגיע אלינו מקרה של יהודי שחי כיום באיראן, והשאיר בארץ אישה וילדים גדולים", מימון מדגים. "כששמענו על חתונה פה בארץ שהוא עמד להשתתף בה, ידענו שזאת ההזדמנות שלנו לתפוס אותו". אלא שהתעוררה בעיה. כמדינת אויב, יהודים תושבי איראן שנוסעים לישראל עושים זאת דרך מדינה שנייה, לרוב טורקיה, ונעזרים בדרכון שני להחתמה בכניסה לישראל, כך שבדרכון המקורי לא תופיע חותמת שתעורר את זעם שלטון האייתוללות. "השגנו את המידע ועיכבנו אותו בסוף", ממשיך מימון, אלא שהסרבן התגלה כטיפוס עיקש במיוחד. "שבועיים הוא החזיק במעצר, שזה המון", הוא מגלה. בסופם נשבר האיש והתרצה, אבל הציב תנאי. "דרש שהאישה תחזיר לו את כל התכשיטים שקנה לה לאורך השנים".
כעת, במשרדו, מימון מצביע על הדף ועל תמונת הגבר שבמרכזו. "הבחור הזה יצא מהבית שלו בירושלים לפני עשר שנים, ומאז נעלמו עקבותיו", הוא מספר. "אנחנו מפעילים חוקר פרטי אחריו, אבל עוד לא הצלחנו לתפוס אותו. גילינו שהוא מתמחה בהתקנת בשר שווארמה על מוט, שזה ממש מקצוע". הבעל הנמלט הוא אדם שומר מצוות, אז מימון הורה לאנשיו להפנות את חיפושיהם אל בתי עסק כשרים לממכר בשר, עד כה ללא הצלחה. "אנחנו כל פעם מגיעים לאיזו שווארמייה באזור הצפון שהוא עבד בה, באיחור של כמה חודשים. ולא מדובר פה במישהו שיש לו סיבה לברוח. החלק הזה הוא עדיין תעלומה בעינינו".
אז אולי זאת בכלל לא בריחה?
"הוא ניתק קשר עם כולם, עם הילדים שלו אפילו, ומצד שני אנחנו יודעים שמצבו תקין. פעם אחת, באקראי, הבן שלו ראה אותו בשוק התקווה בתל אביב, אבל הוא נמלט משם מהר".
הנקמה הגדולה
דפיקות על הדלת קוטעות את דבריו של מימון. גבר חרדי בגיל העמידה משרבב ראש פנימה. "קיבלתי טלפון עכשיו מאוּמן", הוא אומר. "ר' רוצה אולי לתת". פניו של מימון משתנות. "אז שיסגור", הוא מורה קצרות. "אבל עכשיו האישה לא רוצה שהוא יחזור", האיש שבפתח ממשיך. "דיברתי עם האישה", מימון אומר. "היא מסכימה להיות בשיתוף פעולה עם הרב המגשר. יש סיכוי שזה הולך להיגמר".
גם ר' נעלם בוקר אחד מביתו בישראל. בניגוד לאחרים, אותו דווקא היה פשוט לאתר. הוא חסיד ברסלב, ואנשיו של מימון כבר יודעים שאלה נוטים לנסוע אל העיירה האוקראינית, סמוך לקברו של הרבי מברסלב. ואכן ר' נמצא שם בריא ושלם. אלא שמימון כבר יודע שכעת מגיע החלק הקשה באמת: איך משכנעים אדם לעשות את המסע הארוך חזרה רק כדי לשחרר את האישה.
"לא תמיד בעל נמלט מתוך רצון להתנקם באישה", מימון מסביר. "יש בעלים שאנחנו מחפשים ואז מגלים שאין להם שום בעיה לתת גט לאישה. אנשים שביצעו איזה פשע, למשל, והם חיים היום במקום אחר בעולם תחת זהות אחרת".
גם הבריחה של ר' לא נבעה מרצונו להזיק לאשתו. "במקרה הזה האיש הבעייתי הוא האבא שלו", מימון מגלה. "מדובר ביהודי עשיר מאוד שהבן שלו יצא קצת לא יוצלח והוא לא רוצה אותו לידו". הותרת הבן במצב מתמיד של מנוסה, הוא אומר, מאפשרת בדיוק את זה.
אלא שמקרה דומה, מחודש מרץ האחרון, מלמד שזה עשוי להיות מאוד לא משתלם עבור האב. "הגיע איזה גביר יהודי מניו יורק לישראל, והוא כבר עשר שנים מונע מהבן שלו לגרש את אשתו", מימון מספר. כוח משטרה שלף את אבי החתן מחדר המלון שבו שהה ישר אל בית הדין הרבני, שם הוחלט להשליכו ל-30 ימי מעצר, איל הון או לא איל הון. צעד זה נחשב חסר תקדים עד אז. בפעם הראשונה לא הבעל נענש אלא קרוב משפחה. וזה עבד כמו קסם. "90% מהבעלים הסרבנים נשברים אחרי לילה אחד במעצר", מימון אומר ומתרווח בכיסאו.
מפתחות הכלא
סוגיית אישה עגונה או מסורבת גט מוזכרת כבר במקרא, אך קוּבּעה כדין הלכתי בתלמוד הבבלי ובתקנות רבניות שונות לאורך הדורות. ההיגיון פשוט: יש לעשות הרבה כדי למנוע מצב של גירושים בישראל, אך בלית ברירה, לעשות עוד יותר אם בעל או אישה מסרבים לאפשר לבן או בת הזוג להקים משפחה חדשה. לעניין הזה בתי הדין מתייחסים ברצינות רבה מאוד, שכן נישואים וגירושים, מימון אומר, הם מאבני היסוד של הקיום היהודי.
אולי הבעיה פה עמוקה יותר? שההלכה היהודית לא מתאימה לשנת 2016 וחייבים לבצע התאמות?
"אני מכיר את הטענה הזאת. אנחנו תמיד מתגאים שזו מדינה יהודית ודמוקרטית. אז במדינה שלנו גם הצד היהודי משלם מחיר על הדמוקרטיה, וגם הצד הדמוקרטי משלם מחיר על ה'יהודיוּת'. השינוי הזה שאתה מציע בנישואים וגירושים יוביל לכך שנהיה שני עמים".
תראה את המודל של ארצות הברית, הפרדה מוחלטת בין הכנסייה למדינה. זה עובד יופי.
"יש הבדל. אם נפתח את ההלכה בענייני נישואים, הבת שלי לא בהכרח תוכל להתחתן באופן המקובל. יש לנו המון אתגרים גם ככה היום, אני לא בעד שיהיו עוד יותר".
בכל זאת שינוי מסוים כן נעשה לאורך הדורות. בתלמוד הבבלי, במאות הראשונות לספירה, נקבע כי אם גבר מסרב לתת גט לאשתו, "מכּין אותו עד שיאמר רוצה אני". כיום כבר לא מפליאים מכות בגבר סרבן. יש סנקציות אחרות. מאסר, למשל. "לכל בעל סרבן שאני פוגש בכלא אני אומר 'המפתחות של הכלא בידיים שלך, בוא תפתח, תן גט ואתה ישן במיטה שלך עוד הלילה'", אומר מימון.
עם זאת, אין מדובר בכלי ענישה, משום שסרבנות גט לבדה אינה נחשבת עבירה פלילית. "על פי החוק מותר לכלוא סרבן גט עד לתקופה של עשר שנים", מימון מסביר, "אבל אפשר עוד מכוח אי ציות לבית דין".
בבתי הכלא בישראל יושבים כיום עשרה סרבני גט, חלקם שנים רבות. לשכנע אותם זו מלאכה עדינה. "אני מנסה לא ללכת למקומות של שיפוט", אומר מימון. "אף על פי שיש פה איש מנוול ורשע, אוביל אותו לאן שאני רוצה. לכעוס ולצעוק עליו זו לא חוכמה. אני רוצה למצוא מסילות אל לבו".
אבל לעתים הדרך אל המסילות הללו מחייבת לזנוח את הגזר ולפנות אל המקל. "בכלא רימונים פגשתי מישהו שנשלף מחודש בצינוק", מימון מוסיף. "הוא נראה שבור לגמרי, ובכל זאת לא הסכים לתת גט. זאת הבעיה הכי קשה, אנשים שאין להם מה להפסיד". רק כשמימון איים כי הוא יועבר מן האגף התורני בכלא אם יעמוד בסירובו, אז הסרבן התרצה וחמש שנות סבל באו לסיומן.
בעזרת השיימינג
"הנהלת בתי הדין מבקשת את עזרת הציבור באיתור סרבני גט שפרטיהם מופיעים באתר", נכתב באתר הרשמי של בתי הדין הרבניים. "אם יש בידיכם פרטים העשויים לסייע לאיתור אחד הסרבנים - אנא מלאו טופס מידע". מתחת לכיתוב, שמונה תמונות - גברים ופרטים אישיים מלאים.
"תיקים כאלה מגיעים אלינו מ-12 בתי הדין הרבניים שיש בישראל", מימון אומר. "דבר ראשון אנחנו יושבים עם האישה ומתחקרים לפרטי פרטים, כל דבר שאפשר לדעת על הבעל: מצבו הבריאותי, התחביבים שלו, בעיות נפשיות, ילדות. לפעמים אנחנו מזהים שנשים לא מספרות לנו את הדברים שחשובים לנו. אולי מתוך הדחקה, אולי מתוך בושה, אולי כי הן לא קולטות שהדבר הזה מאוד משמעותי".
ההתעקשות על כל פרט עשויה לסייע בפיצוח התיק, אבל לא תמיד בכיוון המשוער. "באה לפה פעם אישה, מספרת שבעלה ברח ושהיא אישה עגונה", אומר מימון. "מיד הוצאנו צו עיכוב יציאה מהארץ והבאנו את הבעל לבית הדין. להפתעתנו, הוא אומר 'רבותי, עכשיו אני מוכן לתת לה גט'. ואז האישה קופצת, אומרת 'רגע, אני לא מוכנה לקבל גט ככה. יש לו רכוש, אני צריכה לקבל חלק'. חצי מיליון שקל היא דרשה".
אבל זהו מקרה נדיר. מתוך כמעט 200 סרבני גט כיום, הרוב המכריע גברים. ואם מעצר ומאסר לבדם אינם מועילים, עוברים לשיטות אחרות. שיימינג, למשל. "אין היום אמצעי, ממוחשב או רגשי, שאנחנו לא עושים בו שימוש", מימון אומר. "חלק מהדברים שאנחנו עושים נמצא בתחום האפור, משתמשים בזה רק כשאין ברירה. אבל זה גם דבר שאסור שיידעו שאנחנו עושים, ואם יידעו אני לא יודע מה המשמעויות המשפטיות של זה. אבל אתה עושה כי יש פה אישה צעירה במצוקה שחייבים להציל, לא משנה מה".
במקרי הקצה שום דבר כבר לא עובד. למשל אצל הסרבן המפורסם עודד גז. "הוא האדם הכי מתוחכם שנתקלתי בו", מימון נזכר. "הוא בנה לעצמו את התהליך בצורה מסודרת, הערים על בית הדין בצורה מדהימה".
גז הוא דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב, וזה שלוש שנים מסרב למסור לאשתו גט. "הוא היה אומר לבית הדין 'הצטוויתי כאדם דתי למסור את הנפש על עניינים ערכיים. אחד הדברים הוא המשפחה שלי. אתם מפרקים משפחות יהודיות, ואני צריך לעמוד בפרץ ולא לאפשר לכם לעשות את זה'".
מימון הבין שבמקרה הזה הנחתת פטיש על ראשו של גז רק תבצר אותו עוד יותר בסירובו. "ניסינו לקלף ממנו את השכבות בזו אחרי זו, לאט. לא להביא אותו ישירות אל תוך התא בכלא. זה אדם שהיה נכנס ולא נותן גט לעולם".
אז שמו ותמונתו של גז הופצו בכלי התקשורת. בעקבות כך הוא פוטר ממשרותיו באקדמיה. אלא שאת גז זה רק הקשיח. הוא ביקש מבית הדין ארכה של שבוע 'לחשוב על זה', חמק ממשטרת הגבולות ונעלם. "האיש גדל בתנאים שהפכו אותו לאדם חסר אינטליגנציה רגשית, אפס", אומר מימון. "זה לא הפרופיל המצוי של בעל נמלט שפועל מהבטן". עם זאת, לדבריו הוצא צו מעצר בינלאומי, מה שמכונה "נקודה אדומה". "זה רק עניין של זמן עד שנסגור עליו", מימון אופטימי.
איך מרגישים כשיושבים מול סרבנים כאלה?
"ברוב המקרים אני מצליח להבין גם את המסכנות שלהם. אני חייב לנסות לעשות את זה. קודם כל להבין את האדם. לא לשפוט. אנחנו מדברים עם כל הסרבנים, ואני מנסה לשמוע את המנגינה. קודם כל לשמוע. זה מאוד חשוב, כי כשאתה שומע לעומק, לא רק לפרוטוקול, אתה יודע גם לזהות את הנקודות שיובילו אותך לפתרון מאוד מהיר".
ומה אתה שומע?
"אלה אנשים שלפני שנה היו הכי מאוהבים בעולם ועכשיו הכל מונח על כפות המאזניים. הרי הם נחשפו לחלוטין לאדם השני, נתנו את כל מה שהיה להם. עכשיו אתה לוקח אדם, מנתק אותו מאשתו והילדים שלו. תוסיף לזה את המרכיב הכלכלי, יש פה אדם שפתאום עולמו חרב עליו. הוא מאבד את הביטחון שלו, את המעמד החברתי שלו, הכל בתוך סערה של רגשות. מתפרצת משם לבה רותחת בעוצמות שאתה לא מבין".
עם כל ההבנה, קורה שאתה מביט בסרבן ואומר לעצמך "לאיש הזה אין חמלה"?
"בחלק מן המקרים זה המצב. בכל המקרים היום שבהם אנחנו שמים את היד על הבעל ומוציאים גט, זה היום המאושר לא רק של האישה - זה היום המאושר של הבעל. כשהוא בורח הסבל גדול פי כמה".
אינטרפול רבני
לפני כחודש נערך בבלגיה כנס עולמי של כלל הדיינים הרבניים. בין היתר הוחלט ליצור איחוד כוחות גלובלי, להקים מעין מערך שיתוף מידע עולמי באשר לכל בעל או אישה שנעלמו בלא גט. "המגמה היא ליצור שיתופי פעולה בינלאומיים", מימון אומר. "אם אדם הוא סרבן בבלגיה, הוא יהיה כזה גם באנגליה ובצרפת ובכל מקום".
אינטרפול של הרבנות?
"משהו כזה. אנחנו מנסים ליצור אווירה דתית חברתית, שאין דבר כזה שאתה חצית את הגבול בין בלגיה לצרפת אז עכשיו אתה בסדר. אנחנו נמצאים כבר היום על המישור הזה: מעבירים תמונות ובקשות ומסמכים דרך הרבנים בחו"ל".
המון טרחה בשביל תופעה, מצערת מאוד אומנם, אבל לא הכי בוערת מבחינת ההיקף שלה.
"שלא לדבר על הקושי הנפשי בעבודה הזאת. יום ולילה, כל הזמן. מצד שני, יום שאנחנו גומרים תיק, אתה לא מבין איזו הילולה הולכת פה. אתה רואה אנשים באמת שעברו ממוות לחיים. הסיפוק הזה שווה את הכל".