אחרי 40 שנות נישואים הגיעו בני זוג באמצע שנות ה־60 לחייהם למבוי סתום. במוקד המחלוקת נמצא חפץ שמונע מהם להתגרש וללכת כל אחד לדרכו - מושב הבטיחות של הנכד, המורכב ברכבו של הסבא. שניהם דורשים שהמושב יעבור לרשותם, ולא מגיעים להסכמה.
מדובר בבני זוג מבוססים מאוד, שהונם נאמד בעשרות מיליוני שקלים ובכסף נזיל. בבעלותם חמש דירות, וילה מפוארת באזור יוקרתי מאוד בצפון, וכן מפעל המעסיק עשרות עובדים, חלקם בישראל וחלקם בחו"ל, ועיקר תוצרתו ליצוא. בתביעת הגירושים טוען הבעל כי רעייתו הגישה רשימה של דרישות שהוא לא יכול להשלים איתן. האישה, באמצעות עו"ד שרין סולן, העבירה לבית המשפט ולבעלה רשימה ארוכה של פריטים, לכאורה שוליים, שהגדירה כ"בעלי ערך סנטימנטלי רב".
בין היתר, האישה דרשה שהוא יעביר לרשותה את מושב הבטיחות של הנכד המותקן ברכבו. כמו כן, דרשה את מתלה הבגדים שעלותו כמה עשרות שקלים, שמיכת צמר ועוד כמה פריטים שעלותם זניחה. בתגובה דרש הבעל מרעייתו להשאיר את ספר הרכב שבבעלותם, שני בקבוקי משקה חריף ועוד.
בית המשפט נותר המום מדרישות שני בני הזוג וניסה לברר אם שאר הרכוש חולק בצורה הוגנת. עו"ד סולן הבהירה בשם האישה: "הפרטים הקטנים חשובים לאישה יותר מהבתים, מהמכוניות ומהיהלומים שיש לבני הזוג, שאותם יש לחלק בהמשך". בית המשפט בתגובה: "בית המשפט לא יסבול דיון ברמות נמוכות כאלה. על שני הצדדים להגיע לדיון הבא עם הסכם מוגמר".
בשלב זה השיב הבעל: "יש בינינו הסכם ממון שנחתם לפני 35 שנים, כשחיי הנישואין עלו על שרטון בפעם הראשונה. כל הרכוש חולק זה מכבר לשלושת ילדינו ולחמשת נכדינו, כך שכל שנותר הוא כמה מיליונים בודדים. עורכת דינה של האישה הביעה התנגדות לדבריו ואמרה: "מדובר בהסכם פיקטיבי, ובית המשפט יבחן אותו בצורה יסודית".