בית המשפט העליון הכריע כי הסטודנטית האמריקאית לארה אל-קאסם, שנרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית וכניסתה לישראל נאסרה בעקבות פעילותה בארגון שתמך בחרם על ישראל, תורשה להיכנס לארץ. עורכי דינה הכריזו על "ניצחון" ומסרו כי "החלטת בית המשפט העליון היא ניצחון לחופש הביטוי, לחופש האקדמי ולשלטון החוק". 

השופטת ברון כתבה בפסק הדין בין היתר כי "מאחר שמעשיה של המבקשת אינם מקימים עילה מספקת לאסור על כניסתה לישראל, הרושם הבלתי נמנע הוא ששלילת האשרה שניתנה לה היא בשל הדעות הפוליטיות שבהן היא מחזיקה. אם זה אמנם המצב, הרי שמדובר בצעד קיצוני ומסוכן, העלול להוביל להתפוררותם של עמודי התווך שעליהם בנויה הדמוקרטיה בישראל. לא זו תכליתו של סעיף 2(ד), אלא כאמור נקיטת אמצעיים מידתיים להגנה על ישראל מפני תופעה של החרמה".

לדברי השופט הנדל, "נדמה כי על המקרה שלפנינו ניתן לומר, בפרפראזה על דבריו של המלאך למלך כוזר, "כוונתך רצויה – אבל חלק ממעשיך אינם רצויים". למאבק בתנועת ה- BDS ודומיה תכלית ראויה מאין כמוה. המדינה רשאית, שלא לומר חייבת, להגן על עצמה מפני הפלייה ומפני השתקה אלימה של השיח הפוליטי. היא רשאית לנקוט בצעדים כלפי ארגוני החרם ופעיליהם (מבלי להידרש כעת לשאלת חוקתיות ההסדרים הקונקרטיים שלפנינו, העתידה להתברר, כאמור, בהליך אחר). הגנה על הדמוקרטיה היא חלק מהדמוקרטיה. כשם שאדם רשאי להגן על עצמו, מדינה רשאית להגן על עצמה ועל אזרחיה. זאת כמובן בכפוף למגבלות הקיימות בדין. 

מטעם האוניברסיטה העברית נמסר בתגובה להחלטה כי "האוניברסיטה העברית שמחה שלארה אל-קאסם תצטרף לאלפי הסטודנטים ותחל את לימודיה בתכנית לתואר שני בינלאומי בזכויות אדם וצדק מעברי בפקולטה למשפטים".
 
במקרה דנן, מניעת כניסתה של המבקשת איננה מקדמת את תכלית החוק, ואף נטען, למשל, על ידי האוניברסיטה העברית כי היא פוגעת באקדמיה הישראלית. המאבק בחרם רצוי וחיוני, וכך גם הפעולות שנוקטת מדינת ישראל בעניין. ברם, הפעולה הקונקרטית העומדת לפנינו חורגת באופן ברור ממתחם הסבירות, ולא ניתן לקבלה".
 
במערכת הפוליטית לא נותרו אדישים להחלטה. שר התיירות, יריב לוין, תקף את בית המשפט העליון על ההחלטה: "שופטי העליון בהחלטתם המבישה לאשר את כניסתה של פעילת החרם לישראל, ממשיכים לפעול כנגד הדמוקרטיה וכנגד חקיקה ברורה של הכנסת, כאשר הם יוצרים מסלול ירוק לפעילי חרם להיכנס לארץ ולהמשיך לפגוע במדינה. במקום שרשויות אכיפת החוק ימנעו את כניסתה ויפעלו להעמדתה לדין, הם מאפשרים לה לקבל תארים אקדמיים תוך ניצול משאבי המדינה שהיא מעודדת את החרמתה. על האוניברסיטה העברית וראשיה להתנער מתמיכתם באל-קאסם, ולבטל את רישומה".
 
יו״ר מרצ, ח״כ תמר זנדברג, הגיבה על ההחלטה: "ניצחון חשוב במאבק על ישראל כדמוקרטיה ליברלית חופשיה ממשטרת מחשבות. השפיות ניצחה היום את מי שניסו לרוץ עם הראש לתוך הקיר בלי להסתכל לצדדים. זוהי החלטה חשובה שמחזקת את ישראל ואת האקדמיה הישראלית ומוכיחה לעולם כולו שישראל לא מתנהלת על פי הטרלול ההיסטרי של ארדן".

יריב לוין. "שופטי העליון ממשיכים לפעול כנגד הדמוקרטיה והחקיקה של הכנסת"


כזכור, אל-קאסם ניסתה להיכנס לישראל לפני כשבועיים לצורך לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, אך במעבר הגבולות היא עוכבה למרות שהיה ברשותה "ויזה", והוחלט שאין לאפשר כניסתה לישראל בשל פעילות BDS בעברה.

מאז שהתה הסטודנטית במתקן הכליאה בשדה התעופה בן גוריון. אל-קאסם בחרה לערער על ההחלטה לבית הדין למשמורת אולם ערעורה נדחתה. אל-קאסם לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי אולם גם ערכאה זו אימצה את עמדת המדינה כפי שפסק בית הדין למשמורת. אל-קאסם בחרה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וכעת הגיע פסק הדין.

"מחקה את הראיות"

בדיון שהתקיים טרם פסק הדין הקשו השופטים הנדל, פוגלמן וברון על עמדת המדינה והעלו שאלות וספקות על סמכות הממשלה לסרב את כניסתה של אל-קאסם על פי חוק החרם. השופטים הקשו שחוק החרם מאפשר לסרב כניסה רק לאנשים אשר פעילים בהווה בתנועת החרם, אולם לכל הדעות כיום אל-קאסם איננה פעילה בארגון המחרים.
 

השופטת ענת ברון הקשתה ואמרה, "באה מישהו רוצה ללמוד באוניברסיטה, מצהירה שהיא תעמוד בדיברתה, ואם לא תעמוד בדברתה יש סנקציות. היא רוצה ללמוד באוניברסיטה והחרמות אומרות שאין לקחת בהן חלק. גם שנה וחצי אין אינדיקציות לפעילות מסוג כזה. החששות כשלעצמן, חששות תמיד קיימים וטוב שיש חששות וטוב שנדאג וטוב שהעיניים יהיו פתוחות כאן. איפה החששות באות לידי ביטוי בהוראה כאן שהיא מאוד מוגדרת בסעיף החוק?".

עוד אמרה ברון "אנו מדברים כאן על משך זמן של שנה וחצי שיש טענה ואין טענה לסתור שהגברת אינה פעילה בארגון. אני קוראת את התבחינים ומדובר על מי שתומך בחרמות. הדברים נאמרים באופן מאוד מובהק. איך זה מתיישב עם פרופיל המבקשת כאן? יש גם לזכור, היא מאוד צעירה ואין מאחוריה המון שנים ונפח גדול של פעילות".

השופטת ענת ברון. "טוב שיש חששות". צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

 
גם השופט פוגלמן תמה כיצד אפשר להחיל את החוק על אשה שהייתה נשיאה של ארגון שהיו חברים בו בסך הכל 4-5 אנשים. בדיון אמר פוגלמן שתבחיני חוק החרם "מדברים על הלך רוח שלא מתיישב לכאורה עם מה שנעשה במקרה זה".
  
עורך דינה של אל-קאסם, יותם בן הלל, טען בערעור כי החוק נגד כניסת פעילי BDS, שחוקק ב-2017, שייתכן שהוא כלל אינו חוקתי, כלל לא רלוונטי למקרה הזה. לדבריו, החוק מדבר על מי שכרגע נמצא בתפקיד בארגון BDS. "אל-קאסם עזבה את ארגון JSP באוניברסיטת פלורידה לפני שנה וחצי. זה צריך לסיים את הסיפור". 
עורך הדין יוסי צדוק, אשר יייצג את המדינה במחוזי, טען כי לממשלה יש סמכות רחבה למנוע כניסה ולא חייבת להסתמך רק על החוק מ-2017. עוד אמר נציג המדינה, כי "לעתים ניתן למנוע כניסה על דברים שנעשו לפני זמן רב ומי שמפסיק את פעילותו נגד ישראל זמן לא רב לפני שהוא רוצה להגיע אליה לא צריכה להיות לו אמינות. יש לנו מידע שהיא המשיכה לפעול ב-BDS גם ב-2018". 
עו"ד צדוק הוסיף כי ארגון ה-JSP הלאומי בארה"ב מבהיר כי כל הארגונים המקומיים מתואמים איתו בפעילותם. לדברי המדינה, "יש לנו ראיות מהפייסבוק על כוונתה של אל-קאסם להשתתף בפגישות של ה-SJP גם ב-2018. היא מחקה את הראיות האלו אז אנחנו לא יכולים להציגן". 

עורך הדין יונתן ברמן אשר ייצג את המדינה בעליון טען כי החוק מעניק לשר הפנים סמכות רחבה ושיקול דעת נרחב. "הסמכות נתונה לשר הפנים. הם שקלו את הדברים והגיעו להכרעה. אנו סבורים שהדבר הזה גם משליך על ההתערבות השיפוטית. כל הדברים לגבי היחס בין התועלת המשוערת והנזק המשוער, בסופו של דבר הכל מתנקז לסמכותו של שר הפנים שהיא רחבה". ברמן אף התייחס למחיקת חשבון הפייסבוק של אל-קאסם, "הפעילות שלה היתה פעילות מתמשכת של 3 שנים ומחיקת חשבון הפייסבוק בסיטואציה הזאת היא כן דבר שמעורר סימן שאלה לגבי הענין".