גברת א' זכתה לפני כחמש שנים בפרס הראשון בלוטו בסך 14 מיליון שקל. שנה לפני כן התגרשה האישה מבעלה, אולם זמן קצר לאחר מכן חזרו לגור יחדיו. הגבר עתר לפני 3 שנים לבית המשפט לענייני משפחה ודרש לקבל פסק דין הצהרתי על פיו הוא שותף בכספי הזכייה וכי הוא הבעלים במשותף, בחלקים שווים עם גרושתו, בכספי הזכייה ובנכסי המקרקעין אשר נרכשו באמצעותם. לטענתו, הכסף אשר שימש לרכישת כרטיס ההגרלה נלקח מן המשאבים המשותפים של בני הזוג, אשר חיו כבעל ואישה ולכן הוא זכאי להם במסגרת תביעתו ומכוח השיתוף בין ידועים בציבור.
אולם, אשתו לשעבר הכחישה את הטענתו ואמרה כי לא התקיים ביניהם קשר זוגי לאחר הגירושין אלא הם נותרו חברים טובים בלבד. האישה טענה כי הזכייה בלוטו התרחשה כ-11 חודשים לאחר הגירושים, בזמן שכל אחד מהם חי את חייו בביתו שלו, עם בני זוג אחרים ותוך הפרדת רכוש מלאה.
עוד כתבה השופטת, כי "גם בשתי תקופות אלה, בהן עזב מר א' את הבית, הפירוד בין הצדדים לא היה מוחלט. גם כשהיה ניתוק לתקופה קצרה במקום המגורים המשותף, לא היה ניתוק רגשי בין הצדדים והם קיימו גם בתקופות אלה קשר זוגי, בין היתר, בביקוריה של האישה בדירות בהן התגורר בעלה לשעבר".
לדברי השופטת, "הצדדים ביצעו הפרדה מוחלטת של נכסיהם ולכן, על התובע להוכיח כאמור, כי הייתה כוונת שיתוף ספציפית". השופטת קבעה, על סמך חומר הראיות שהונח לפניה, כי "שיתוף כספי זה התמצה רק ביחס לניהולו השוטף של משק הבית המשותף ושיתוף זה לא חלש על רכושם של הצדדים. אדרבא, כל הפעולות הרכושיות שביצעו שני הצדדים לאחר החתימה על הסכם הגירושים וסידור הגט בין הצדדים, מעידות על כך ששני הצדדים גם יחד הסכימו לנתק את הקשר הרכושי והיחסים הרכושיים ביניהם ולערוך הפרדה ברורה בנכסיהם".