בית המשפט גזר השבוע 54 חודשי מאסר על מחמד ראזם שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה. עיון בתיק מעלה סימני שאלה כבדים על התנהלות הפרקליטות בתיק. על פי עובדות כתב האישום, לפני כשנה הלך תייר יהודי צעיר ברחובות העיר העתיקה בירושלים בדרכו לביתו. "כאשר התקרב המתלונן לביתו, הבחין בו הנאשם אשר שהה במקום בחברת אחרים. הנאשם טיפס על אחד מגגות הבתים ברחוב, נטל אבן גדולה אשר הייתה במקום, וזרק אותה לעבר המתלונן ממרחק קצר ומגובה של ארבעה מטרים". כתב האישום מסביר מדוע האירוע הסתיים בפגיעה קלה יחסית. "הבלוק פגע בראשו של המתלונן אשר נחבל ונפל ארצה. המתלונן חבש לראשו קסדה המוסתרת תחת כובע מצחייה באופן שאינו גלוי לעין, דבר אשר הפחית את חומרת פגיעותיו של המתלונן".
המשטרה, שחקרה את התיק והצליחה לשים את ידה על העבריין, טענה כי מדובר בניסיון רצח ממניע לאומני. ראזם הכחיש כל מעורבות במעשה, אולם בידי המשטרה היו סרטונים וגם חברו הפליל אותו וטען כי ראה אותו מטיח את הבלוק שהתנפץ על ראשו של הצעיר היהודי. נוסף על כך, בתרגיל דיבוב הודה ראזם שהוא אכן זרק את האבן בלי לפרט את סיבת המעשה, אולם בפני חוקרי המשטרה חזר והכחיש את מעורבותו וטען כי הודה רק בעקבות לחצו של המדובב.
חרף העובדה כי מדובר בזריקת בלוק מגובה רב היישר על ראשו של הצעיר, ללא כל התגרות או היכרות ביניהם, הפרקליטות החליטה להעמידו לדין באשמת חבלה בכוונה מחמירה בלבד. גם הסעיף הגזעני והלאומני הוצא מכתב האישום, ומבחינת הפרקליטות המניע למעשה איננו ידוע. בשלב מתקדם של המשפט לאחר שכבר העיד באריכות המדובב, החליט ראזם להגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות. הוא הודה בכתב האישום שתוקן ונכתב בפירוש כי פציעתו של המתלונן היתה קלה בלבד והוא נזקק לתפרים בלבד.
מומחים למשפט פלילי אומרים ל"מעריב און-ליין" כי מדובר בהחלטה תמוהה מאוד, כאשר חזקת הכוונה יחד עם המיקום, זהות התוקף והקורבן יחד מוכיחים כי מדובר בניסיון רצח על רקע לאומני. גם התובע עצמו אמר בטיעונים לעונש כי "מבחינת הנסיבות מדובר בפוטנציאל נזק גבוה ביותר, לולא המזל שהאיר את פניו למתלונן, ניתן להניח שהאירוע היה מסתיים בצורה טרגית הרבה יותר", הפרקליט אף הוסיף ואמר כי "מדובר באירוע חמור שרק בנס לא נגרמו תוצאות טרגיות". הפרקליט לא היה יכול להיות יותר נחרץ ולציין כי מדובר בתיק של ניסיון רצח ואמר בהמשך כי "רק בשל עילת המזל והכובע שחבש, [אחרת א"ג] התיק הזה בתיק הרכב [כלומר, רצח א"ג] והדברים ברורים". למרבה ההפתעה, גם הסנגור של ראזם הסכים בנקודה זו עם התובע ואמר בדיון על הטיעונים לעונש כי "הנזק לא התממש, לא בזכות הנאשם אלא על פי חוכמתו של המתלונן". התובע הוסיף וציין כי מיקום ביצוע העבירה, העיר העתיקה בירושלים, מוסיף למעשה חומרה יתירה.
השבוע, כאמור, גזר השופט אברהם רובין את עונשו של ראזם והעמיד אותו על 54 חודשי מאסר בלבד. בית המשפט ציטט את דברי הקורבן שהגיע ללמוד עברית באולפן של האוניברסיטה העברית. "בהצהרת נפגע העבירה מציין המתלונן כי האירוע בו מדובר שבר את לבו יותר מאשר את ראשו. המתלונן מציין כי כאשר עבר לגור בעיר העתיקה הוא עשה מאמצים על מנת לקיים יחסים ידידותיים עם תושבי השכונה, למרות שלדבריו אלו השיבו לו בחרפות וגידופים, ולאחר מכן גם בהפחדות ובפגיעות בבית שבו הוא גר. המתלונן מציין כי שבועיים לפני האירוע המדובר אף תקפו אותו שני גברים בגז פלפל והכו בראשו באבן. לאחר אירוע זה החל המתלונן לחבוש על ראשו קסדה מפלסטיק, אותה הסתיר מתחת לכובע".
בגזר הדין נכתב כי אין בכתב האישום טענה לפיה האירוע בוצע ממניעים לאומניים. "יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענת בא כוח הנאשם לפיה מדובר במעשה ילדותי. במצב דברים זה שאלת הסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה נשארת פתוחה". מכל מקום כתב השופט רובין כי "הנזק שהיה עלול להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה הוא נזק קיצוני בחומרתו. הנאשם לא זרק אבן סתם אלא אבן גדולה. האבן לא נזרקה סתם אלא היא הוטחה מגובה של כ-4 מטרים לעבר ראשו של המתלונן, ולראיה שהיא התנפצה".
פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס ומומחה למשפט פלילי, מותח ביקורת על התנהלות הפרקליטות בשיחה עם "מעריב און ליין". לדברי שפירא "עמדת הפרקליטות במקרה זה נראית מוזרה, ולעומת זאת בית המשפט היה כבול, באופן מעשי, בעמדה הזאת. לא ברור מן המעט שנחשף בפסק הדין מדוע הפרקליטות לא התאמצה להחיל את ההלכה המכונה "הנחת הכוונה", שהיא חזקה שבעובדה, שלפיה ניתן להניח כי אדם התכוון לתוצאות הצומחות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשיו". עוד טוען פרופ' שפירא כי "בהיעדר הסבר אחר המניח את הדעת, לא ברור איזו כוונה אחרת ניתן לייחס למי שמבצע מעשים כאלה, חוץ מאשר ניסיון לקפח את חייו של מי שהאבן מכוונת אל ראשו. דברי התובע בטיעונים לעונש רק מחזקים את המסקנה שגם הפרקליטות חשבה כך".